אומץ או כפיות טובה אגואיסטית

isackris

New member
אומץ או כפיות טובה אגואיסטית

אני בחור חרדי בגיל 19 בשנתיים האחרונות אני עובר כמין שביעה כזאת מאורח החיים האקטואלי שלי נימאס ללמוד מה שגורם לא להשקיע מה שגורם שיותר קשה ללמוד (בעיקרון די נהנה ללמוד) מת לעזוב את הבית למסגרת צבאית או אחרת שום אידאולוגיה ציונית רק פשוט מסגרת שתקבל אותי איך שאני לכן הלכתי על הצבא ששם אכיר את העולם החילוני שעד היום היה מיסתורי כלפי את ההליכות ההומור הסיפוק בחיים וכו' משהו אחד מציק לי חוץ מפחדי החרטה כי כאמור זה לא נובע מכפירה או משנאה לדת אלא רק משובע וחוסר סיפוק שיתכן מאוד שהוא זמני אבל מבה שהכי מציק לי זה הכפיות טובה כלפי ההורים וכל הצער שיגרם להם מכל הסיפור אע"פ שלפעמים אני כל כך כועס על ההורים אבל אסור לשכוח שסך הכל הם בני אדם וגם להם מותר לטעות או לכעוס אבל יחסית לכל מה שהם עשו בשבילי והעובדה שהם מקבלים הרבה שיגעונות שלי איך שאני ותמיד תמיד יעמדו לצידי מקשה עלי את ההחלטה או שאולי אני סתם מגזים בכל אופן "זה כואב זה יכאב אבל בסוף זה יגמר!"
 

ליטל ו

New member
נשמע לי טוב ואמיץ :)

אני הייתי הולכת עם מה שמרגיש לך נכון עכשיו בחיים. זה יכול אולי לתת לך למידות חדשות ונסיון, ושמחה, לחלוק עם ההורים שלך... ומקסימום, אם יהיה לך רע, אתה יכול לצאת מהצבא. אלה החיים שלך, לא של ההורים שלך, וזה לא נגדם, זה בעדך.
 

Imperia

New member
זאת דילמה אמיתית...

אבל לא כדאי לך לחיות את החיים שלך בשביל מישהו אחר. אם אתה מאמין שיהיה לך יותר טוב במקום אחר, נראה לי שכדאי לך לעזוב. אבל אולי רק קל לי להגיד את זה מנקודת המבט שלי. בכל מקרה - אם לא היית שם עדיין - אני ממליצה לך גם על פורום יוצאים בשאלה.
 

שן דג

New member
אייזק, אתה ברשות עצמך מבלי לפגוע!

אייזק, לפני הכל, אתה אחראי למעשיך, וצריך להסיר אחריות של אחרים מעל ראשך כל עוד הדבר תלוי בך. אין בזה לא אגואיזם, אלא להיפך: אתה דואג לעצמך, ולא מחפש שאחרים ידאגו לך. אולי לימודים באוניברסיטה יתנו לך סיפוק, ועוד תראה בעזרת ה' שההבנה של התורה רק תתחזק בעקבות כך, מפני שענייני החכמה שלובים יחד. בהצלחה רבה, חזק ואמץ!
 
למעלה