אותי זה ריגש -

[Mar1Zipan]

אותי זה ריגש -

מכתב שכתב חייל אלמוני לאחר מלחמת לבנון השניה: נתינה ללא גבולות מכתב זה הוא מכתב תודה לבחורה שדרך החיות לימדה אותי מה באמת חשוב בחיים ומהי נתינה ללא גבולות וללא דרישות. בזמן המלחמה הוצבנו בקיבוץ כפר גלעדי ומשם יצאנו למשימות שונות. מתחת למקום שבו ישנו נמצאת פינת החי. מקום מקסים מלא באהבה. בימים הראשונים תהיתי אם יש מישהו מספיק מטורף שבא ומטפל בחיות כשהטילים עפים מעל בשני הכיוונים. באחד הימים בשעה שש בבוקר בעודי עומד ומשקיף על העמק אני שומע שריקות שבאות מתוך פינת החי בעודי מחפש את מקור השריקות אני רואה בחורה עומדת באמצע פינת החי כשידה מושטת אל על. בהתחלה חשבתי שהיא כנראה מטורפת לחלוטין אבל אז קרה דבר שעד אז ראיתי רק בסרטים. משום מקום פתאום הופיע עוף דורס התיישב לה על הכתף קיבל כמה ליטופים לקח את האפרוח שהיא הכינה בשבילו ועף כשהיא מלווה אותו במבט. אני חייב להודות שזאת התמונה שנחרטה לי בראש חזק חזק. הייתי בשוק לא האמנתי שראיתי את זה. מהר ירדתי לפינת חי משהו משך אותי לשם הרגשתי שיש שם סוד שאמור להתגלות לי. נכנסתי לפינת חי ומצאתי אותה יושבת בין העזים והכבשים מנסה לתת לכולם ליטוף חיבוק מילה טובה. אני בחור עירוני לא רגיל למראות האלה לא ידעתי איך להגיב. הצגתי את עצמי והיא התנצלה שאין לה הרבה זמן לדבר איתי כי היא חייבת להאכיל את החיות ובשיא הטבעיות! צירפה אותי למשימות . ביחד האכלנו יעלים, כבשים, עזים, עופות דורסים ועוד מגוון רחב של חיות. ראיתי איך כל האנרגיה שלה מופנית לכיוון החיות להספיק לתת להם כמה שיותר לפני שרעש הקטיושות מתערבב ברעש התותחים. בסוף ההאכלה כשאני הייתי גמור לחלוטין (לרוב המאמץ הכי גדול שלי הוא לקום מהכיסא ולהביא לעצמי קפה). ישבנו לעשן סיגריה ודיברנו קצת. שאלתי אותה למה היא לא נסעה מהצפון והיא הסתכלה עליי מזועזעת לחלוטין. היא אמרה שטיפול בחיות כולל התחייבות בלתי כתובה שזה לטוב ולרע. ובמצב כזה אין סיכוי שהיא תעזוב אותם. היא אמרה שהם מספיק סובלים והדבר האחרון שהם צריכים זה לאבד את האנשים המוכרים להם. שאלתי אותה אם היא לא מפחדת למות היא אמרה שהדבר היחידי שמפחיד אותה זה מה ייקרה לחיות שלה במידה והיא תמות. אם מישהו יאהב אותם כמו שהיא אוהבת אותם אם מישהו יטרח להכיר אותם באמת. כי כל חיה היא בעלת אופי אחר ולא כולם מסתדרות עם כולן ממש כמו כיתה של ילדים. היא אמרה שבטח יש עכשיו המון חיות בר שמתות או שוכבות פצועות בשטח וראיתי שהלב שלה נקרע בדאגה אמיתית. אני חייב לציין שבזמן הקפה היינו מוקפים בכבשים שבאו לליטוף! יעלה קטנה שקוראים לה יערה נצמדה אליה לגוף לקבל קצת חום. עדיין! הסתכלתי עליה כמו משוגע אבל הרגשתי ממנה אנרגיות עצומות של נתינה וכולן נתונות לחיות. ואז היא ביקשה ממני להמתין שנייה. היא נעלמה לדקה וחזרה עם אפרוח מת בידה. כמעט הקאתי. אני רגיל למצב צבירה שונה לגמרי של עוף. היא דחפה לי את האפרוח ליד ואמרה לי תרים את היד ותתחיל לשרוק. לא הרגשתי שיש מקום לסירוב אז עשיתי כדבריה. אחרי כשלוש דקות של שריקות פתאום הופיע העוף הדורס שבדיעבד הסתבר שזאת בזה מצויה בשם ג'ייד. ראיתי את ג'ייד מתבייתת לי על היד וכמעט השתנתי במכנסיים אבל באותה מידה הייתי מוקסם. ג'ייד באה, נחתה לי על הכתף חיכתה לליטוף ואז לקחה את האפרוח והלכה לעץ ליד לאכול אותו. קשה לי להסביר את ההרגשה. התרגשות מטורפת עברה בכל גופי ואני חייב לציין שעם כל זה שאני גבר קשוח עייני היו לחות. והיא פשוט עמדה וחייכה ושאלה אותי אם יש משהו שיכול להשתוות לזה בחיי היום יום שלי . לא יכולתי לדבר וגם הייתי חייב ללכת. במהלך המלחמה באתי עוד כמה פעמים לפינת החי גם לעזור אבל היום אני יודע שבאתי ללמוד מה חשוב. עד למלחמה חשבתי שאני חי חיי הקרבה שאני מקריב את כל שעותיי לעבודה אבל זה הכל שטויות. למדתי מה המשמעות! של לתת בלי גבולות בכל מחיר בלי להניד עפעף ועם המון אהבה. מעולם לא נתקלתי בכזאת מסירות וכזאת כמות של אהבה וחמלה כלפי יצורים חיים. אז דנה, זה הזמן להגיד לך תודה על שפתחת את לבי ואת עיניי. תודה לך על שהיית חזקה כל כך למרות שראו שאת על סף אפיסת כוחות. את הגיבורה שלי. ומה שלמדתי ממך ילווה אותי כל ימיי חיי. תודה בשמי ואני בטוח בשם כל החיות שתחת טיפולך. ומבטיח לך אני אאמץ כלב (אחרת תרדפי אותי כל חיי - סתם בצחוק). תודה על דקות קסומות בצל הקטיושות. ואני מבטיח שאמשיך להעביר את המסר שלך דרכי ודרך ילדיי וחבריי. תודה.

 

[Mar1Zipan]

ומכתב התשובה../images/Emo189.gif

"אני לא כל כך יודעת למי לכוון את המכתב הזה לחייל או לשאר הקוראים אז זה יהיה לשניהם. אני יודעת שלקח המון זמן להגיב אבל לא כל כך ידעתי איך להגיב למכתב. המכתב בעצם מתאר רגע מקסים בתקופה כל כך שחורה. "הוא לא מחה על מאורעות המלחמה הוא בחר להגיד תודה. הוא מצא קרן אור קטנה שאפילו לי היה מאוד קשה למצוא בזמן המלחמה. אני מודעת לזה שהמלחמה שינתה את חייהם של רבים בדרכים קשות ועצובות מאוד אבל לפחות משהו אחד טוב וקטן יצא ממנה. עוד בן אדם נשבה בקסמי החיות. כל מי שעובד ואוהב בעלי חיים יודע שקשר עם חיות הוא קשר שלא ניתן לתאר במילים. "אני מנהלת את פינת החי כבר שמונה שנים וכל יום אני מתרגשת מחדש מעוצמת החיות והטבע. בעבודה עם בעלי חיים יש הכל מהכל אם זה רגעי אושר מדהימים, רגעים של מוות ופרידה שכואבים בדיוק כמו פרידה מבן משפחה, רגעי גאווה שגוזל של לילית מצליח לצוד בפעם הראשונה. "בפינת החי אצלנו אנו קולטים חיות בר פצועות ונטושות או בכל מצב מצוקה אחר, ומנסים לשקמן ולהחזירן לטבע . ג'ייד הבזה היא אחת מאותן חיות. היא גודלה על ידי אנשים והגיעה אלינו על מנת שתרכוש מיומנויות ציד ותוכל לחזור לטבע . ג'ייד שוחררה בחזרה לטבע יומיים לפני תחילת המלחמה אבל היא לא עזבה את אזור פינת החי והיתה מגיעה כל בוקר לבקש אוכל. "בזמן המלחמה אני חייבת להודות שאחד הדברים שחיכיתי לו כל יום מחדש היו המפגשים עם ג'ייד. היה במפגשים האלה משהו מאוד עוצמתי שאני לא יכולה להסביר במילים. שבוע לפני סוף המלחמה ג'ייד נעלמה ולא שבה יותר. אני עדיין שורקת לה כל יום בתקווה שהיא תשוב אבל מתחילה להשלים עם העובדה שלא אראה אותה יותר. "באחת השיחות שלנו הוא שאל אותי מה כל כך מיוחד בקשר עם חיות? מה סוד הקסם? ובכן: כשאנו ניגשים לחיה היא לא שופטת אותנו לפי העדה שלנו, מצב העו"ש, אם יש לנו פלאפון דור שלישי. חיות לא שופטות לפי מראה ולא פוסלות אנשים בגלל נכות, דבר שאנחנו בני האדם עושים כמעט יום יום. הדברים האלה לא תקפים בעולם החי. כולם מקבלים הזדמנות שווה. ניסתי להסביר במילים איך החיות לימדו אותי לאהוב באמת מכל הלב לימדו אותי סובלנות וסבלנות. החיות לימדו אותי לאהוב דווקא את החלש, את השונה. "סיפרתי לו על הילדים שמגיעים לפינת חי ולומדים לפתור סכסוכים בדיבור ולא במכות, איך הם לומדים לתת מעצמם בלי לבקש תמורה. איך פתאום הם נהיים מודעים לסביבה שלהם ולעובדה שיש כאלו שצריכים טיפה יותר עזרה בדיוק כמו חיות הבר שמגיעות אלינו. ניסיתי להסביר לו איך דרך עבודה עם בעלי חיים הילדים לומדים מחויבות, אחריות ועוד המון המון דברים. "אני מקווה שעוד אנשים יהיו מוכנים כמו אותו חייל לשכוח את נקודת ההנחה של רובנו שחיות הן נחותות מאיתנו כשבהרבה מקרים בני האדם מתנהגים בצורה הרבה יותר נחותה מהן, ונבין שלחיות יש נשמה, יש אינטליגנציה ואישיות, ואם נסכים להפנים את המסר של בעלי החיים, אולי העולם שלנו יהיה פחות אכזרי. "ואסיים בתודה לך חייל אלמוני על כל העזרה והתמיכה, והמון תודה על המכתב שעדיין אני קוראת אותו איזה עשר פעמים ביום, וסליחה על שהכרחתי אותך להחזיק אפרוח מת (אם רק הייתי מצלמת את הפרצוף שלך...)".