גמני לא מבין מה הבעיה
הנה הגיע בן תשחורת, אשכנזי ראוי ובעל חזה מפואר שגם בו אין די כדי להכיל את כל המדליות והצל"שים אותם קיבל ובצדק במהלך שירותו הצבאי, ובוחן אותנו על שאלות של מהות, על סוגיות זן קיומיות, על אנונימיות הפרט בהמון, ומעמיד לנו (לי לפחות, טוב?) מראה מול דמותי הקווזימודית. מה זה מראה, פריזמה משוייפת למשעי. ובה כולנו משתברים ומנפיקים כאחד גוונים חיוורים מלבן. הוא מצביע על הצורך בקבוצת ביקורת ראויה עליה נוכל להתנשא ולהתנחשל, לחמוס ולנשל, לנער ולחשל, הוא מעלה אותנו על פדיסטל כמו שאנו המגלומנים אוהבים, יוצק שמן על ראשינו, נושא אותנו על כפיים וצועק את שמותינו מפסגות ההרים. ואם לא די בכך, עוד מצהיר לסיום ולקינוח כי הוא רציני. אייל, ידידי הבינארי, בוא שב איתנו ותראה שהצ'חצ'חים האלה יודעים גם הם דבר או שניים על החיים (ולא רק על חיים משה), גם הם איתנו במתוק ובמריר (ולא רק עם אבי ביטר), גם להם - שומו שמיים ותגעש הארץ - יש אג'נדה רחבה יותר ממירוק הפנלים של ביתך המהוקצע והמתרונן בצליליו של אריה ורדי (זה זה שכתב את "אאידה", לא?)
