אז אתמול לקחתי את הקטנה לרופא...
הכל איתה בסדר - רק רצינו שיציץ על איזו אדמומיות שיש לה. הקיצר, כמובן שכשהגעתי איתה לחדר ההמתנה שהיה עמוס בהמוני הורים וילדים, הקטנה מההתרגשות החליטה למלא את החיתול בכל טוב. נו, בהעדר משטח החתלה (מה החוכמה במרפאה של רופא ילדים ותינוקות שלא יהיה משטח החתלה?!), פורסים חיתול על הכסא בינות להמוני האדם ומתחילים במלאכה הניחוחית. ולמה אני מספר את כל זה? כי בזמן שאני מחליף לקטנה, אני שומע מאחורי כל מיני אמהות אומרות אחת לשניה "איזה יופי איך שהוא מתמודד לבד", "לא ידעתי שאבא גם יודע לעשות את זה", "כל הכבוד לאבות האלה שעושים הכל" וכו'. מצד אחד - הרגשתי גאה שאני "אבא אחר". מצד שני - קצת הרגיז אותי שאני האבא המפתיע, ושאותן אמהות לוקחות כמובן מאליו את העובדה שאבא הוא לא חלק אינטגרטיבי מהטיפול בילד, ורואות בפליאה אבות כמוני. אז לאור הקונפליקט הפנימי - פשוט חייכתי אליהן ושתקתי (לא רציתי לנשום יותר מדי כי הניחוחות שהקטנה הפיקה מעצמה באמת היו מעל ומעבר...) גם לכם קרה שפעולות אבהיות שלכם (לכאורה הכי טריוויאליות בעולם) גרמו להרמת גבה אצל הסביבה?
הכל איתה בסדר - רק רצינו שיציץ על איזו אדמומיות שיש לה. הקיצר, כמובן שכשהגעתי איתה לחדר ההמתנה שהיה עמוס בהמוני הורים וילדים, הקטנה מההתרגשות החליטה למלא את החיתול בכל טוב. נו, בהעדר משטח החתלה (מה החוכמה במרפאה של רופא ילדים ותינוקות שלא יהיה משטח החתלה?!), פורסים חיתול על הכסא בינות להמוני האדם ומתחילים במלאכה הניחוחית. ולמה אני מספר את כל זה? כי בזמן שאני מחליף לקטנה, אני שומע מאחורי כל מיני אמהות אומרות אחת לשניה "איזה יופי איך שהוא מתמודד לבד", "לא ידעתי שאבא גם יודע לעשות את זה", "כל הכבוד לאבות האלה שעושים הכל" וכו'. מצד אחד - הרגשתי גאה שאני "אבא אחר". מצד שני - קצת הרגיז אותי שאני האבא המפתיע, ושאותן אמהות לוקחות כמובן מאליו את העובדה שאבא הוא לא חלק אינטגרטיבי מהטיפול בילד, ורואות בפליאה אבות כמוני. אז לאור הקונפליקט הפנימי - פשוט חייכתי אליהן ושתקתי (לא רציתי לנשום יותר מדי כי הניחוחות שהקטנה הפיקה מעצמה באמת היו מעל ומעבר...) גם לכם קרה שפעולות אבהיות שלכם (לכאורה הכי טריוויאליות בעולם) גרמו להרמת גבה אצל הסביבה?
