אז בואו אספר לכן מה עושה אשה

מצב
הנושא נעול.
אז בואו אספר לכן מה עושה אשה

אז בואו אספר לכן מה עושה אשה
אחרי החזרה שצריכה להיות במנוחה כלומר לקחת כל באיזי? קמה בשעה 6 וחצי בבוקר, שמה פנינים, אחרי חצי שעה קמה ומתארגנת, מעירה את הילד, מורידה אותו מהמיטה אלא שהוא חייב שירימו אותו עד לספה בסלון (אז מרימים אין ברירה), מארגנת את הילד שזה לפעמים מלחמה, יוצאת בשעה 8וחצי מהבית למכון שמיעה בשעה 9 יש לאדון ילד בדיקה, משם לקופת חולים מהקופה לגן ובשעה 10 וחצי לערך אותה אישה נוסעת לתל אביב לעבודה, עובדת עד 8 בערב ומגיעה הביתה בשעה רבע ל9 תגידו זו מנוחה?
 
רק להרגיע אותך,הרופא שלי טוען

אז בואו אספר לכן מה עושה אשה
אחרי החזרה שצריכה להיות במנוחה כלומר לקחת כל באיזי? קמה בשעה 6 וחצי בבוקר, שמה פנינים, אחרי חצי שעה קמה ומתארגנת, מעירה את הילד, מורידה אותו מהמיטה אלא שהוא חייב שירימו אותו עד לספה בסלון (אז מרימים אין ברירה), מארגנת את הילד שזה לפעמים מלחמה, יוצאת בשעה 8וחצי מהבית למכון שמיעה בשעה 9 יש לאדון ילד בדיקה, משם לקופת חולים מהקופה לגן ובשעה 10 וחצי לערך אותה אישה נוסעת לתל אביב לעבודה, עובדת עד 8 בערב ומגיעה הביתה בשעה רבע ל9 תגידו זו מנוחה?
רק להרגיע אותך,הרופא שלי טוען
שלאחר ההחזרה , והמנוחה באותו היום, יש להתייחס למצב כאל מצב רגיל. כלומר , אם העוברים נקלטו, אז שום דבר לא משנה, כמו בהריון רגיל ללא טיפולים שבעצם עושים הכל כרגיל כי בכלל עוד לא יודעים שבהריון עד שיש איחור במחזור. אז כל זמן שאת לא עושה שום מאמץ חריג כמו להרים דברים מאוד כבדים, אז אין שום בעיה. וכל מה שתארת הרי הוא מאמץ רגיל עבור כל אמא עובדת, לא?
 
האמת שכן

רק להרגיע אותך,הרופא שלי טוען
שלאחר ההחזרה , והמנוחה באותו היום, יש להתייחס למצב כאל מצב רגיל. כלומר , אם העוברים נקלטו, אז שום דבר לא משנה, כמו בהריון רגיל ללא טיפולים שבעצם עושים הכל כרגיל כי בכלל עוד לא יודעים שבהריון עד שיש איחור במחזור. אז כל זמן שאת לא עושה שום מאמץ חריג כמו להרים דברים מאוד כבדים, אז אין שום בעיה. וכל מה שתארת הרי הוא מאמץ רגיל עבור כל אמא עובדת, לא?
האמת שכן
 

אמאלה2

New member
זה הכל? ../images/Emo8.gif

אז בואו אספר לכן מה עושה אשה
אחרי החזרה שצריכה להיות במנוחה כלומר לקחת כל באיזי? קמה בשעה 6 וחצי בבוקר, שמה פנינים, אחרי חצי שעה קמה ומתארגנת, מעירה את הילד, מורידה אותו מהמיטה אלא שהוא חייב שירימו אותו עד לספה בסלון (אז מרימים אין ברירה), מארגנת את הילד שזה לפעמים מלחמה, יוצאת בשעה 8וחצי מהבית למכון שמיעה בשעה 9 יש לאדון ילד בדיקה, משם לקופת חולים מהקופה לגן ובשעה 10 וחצי לערך אותה אישה נוסעת לתל אביב לעבודה, עובדת עד 8 בערב ומגיעה הביתה בשעה רבע ל9 תגידו זו מנוחה?
זה הכל?

אבל ברצינות - גם הרופא שלי טוען "עסקים כרגיל" חוץ מטיפוס הרים... ואולי דווקא התעסוקה קצת מסיחה את הדעת שזה גם טוב!
 
קודם כל קבלי ח"ח בלי קשר... כי זה

אז בואו אספר לכן מה עושה אשה
אחרי החזרה שצריכה להיות במנוחה כלומר לקחת כל באיזי? קמה בשעה 6 וחצי בבוקר, שמה פנינים, אחרי חצי שעה קמה ומתארגנת, מעירה את הילד, מורידה אותו מהמיטה אלא שהוא חייב שירימו אותו עד לספה בסלון (אז מרימים אין ברירה), מארגנת את הילד שזה לפעמים מלחמה, יוצאת בשעה 8וחצי מהבית למכון שמיעה בשעה 9 יש לאדון ילד בדיקה, משם לקופת חולים מהקופה לגן ובשעה 10 וחצי לערך אותה אישה נוסעת לתל אביב לעבודה, עובדת עד 8 בערב ומגיעה הביתה בשעה רבע ל9 תגידו זו מנוחה?
קודם כל קבלי ח"ח בלי קשר... כי זה
לא קל להיות אמא
אבל כדי לעודד אותך, רציתי לספר לך שבטיפול היחיד שבו לא נחתי אחרי ההחזרה דווקא נקלטתי. ממשיכה להחזיק לך אצבעות! רחל
 
עכשיו שאלה לאילו ששמות עכשיו פנינים

קודם כל קבלי ח"ח בלי קשר... כי זה
לא קל להיות אמא
אבל כדי לעודד אותך, רציתי לספר לך שבטיפול היחיד שבו לא נחתי אחרי ההחזרה דווקא נקלטתי. ממשיכה להחזיק לך אצבעות! רחל
עכשיו שאלה לאילו ששמות עכשיו פנינים
אחרי שאני מחדירה את הנרות (משתמשת במוליך) כמה דקות אח"כ מתחילה לי תחושה מוזרה די דומה לתחושות שלפני מחזור זה נמשך כחצי שעה או יותר ברגות שונות של חוזק עד שנעלם האם זה מוכר למישהי?
 
גם אני מתחילה להחזיק בדעה

אז בואו אספר לכן מה עושה אשה
אחרי החזרה שצריכה להיות במנוחה כלומר לקחת כל באיזי? קמה בשעה 6 וחצי בבוקר, שמה פנינים, אחרי חצי שעה קמה ומתארגנת, מעירה את הילד, מורידה אותו מהמיטה אלא שהוא חייב שירימו אותו עד לספה בסלון (אז מרימים אין ברירה), מארגנת את הילד שזה לפעמים מלחמה, יוצאת בשעה 8וחצי מהבית למכון שמיעה בשעה 9 יש לאדון ילד בדיקה, משם לקופת חולים מהקופה לגן ובשעה 10 וחצי לערך אותה אישה נוסעת לתל אביב לעבודה, עובדת עד 8 בערב ומגיעה הביתה בשעה רבע ל9 תגידו זו מנוחה?
גם אני מתחילה להחזיק בדעה
שאי אפשר לשעבד את החיים לטיפולים. בעיקר כשיש ילדים קטנים בבית. אני מאוד רוצה להאמין כשזה מצליח, לא משנה מה נעשה וההיפך. אבל בואו נהיה כנות, לעולם לא נדע האם הסיבה לכשלון הטיפול היה המאמץ הנוסף הזה שעשיתי בשבועיים ה..%$#@& או לא.... אז כל אחת צריכה לעשות את החשבון שלה. האם היא מוכנה שבועים בכל חודש להגביל את עצמה, לוותר על פעילויות שיש בהן מאמץ, בידיעה שזה עלול להמשך כך חודשים רבים - מתוך תקווה בכל פעם שהפעם זו האחרונה, או ללכת עם האמונה שכשזה מצליח, לא הרמתו של הילד היא שתכשיל את הטיפול. דילמה קשה, שכולנו מתמודדות איתה כל מחזור.
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה