אז ככה זה עובד.....

I s t a r

New member
אז ככה זה עובד.....

זוכרים את הסיפור על בחורה שהפכה לאם ומאז חייה וחיי הילד גהנום? לא, היא לא הלכה לטיפול והשינוי היחידי כאמור היה "להיכנס להיריון שוב, אולי זה ירגיע את המצב". אז נולד תינוק חדש שלא מפסיק לבכות לרגע, הילד השני שגם ככה היה מלא בעיות בעקבות הפחדים והחרדות של האמא הזו - מתחרפן לגמרי, מראה סימנים של "טיפוס אנאלי" קלאסי והגן עדיין סיוט, רק שעכשיו הוא גם יכול לבטא במילים את מחשבותיו ולמרות ההמלצה בגן להפנות אותו לפסיכולוג ילשים התגובה בביתם הייתה "השתגעת? הוא בסדר!!! לא צריך פסיכולוג שישגע אותו1!". האם היא פקעת של בכי לא נפסק ותיסכול מתמשך, הסבתא מתלוננת יומם וליל אצל המשפחה שלי כמה נורא וקשה וכמה היא גמורה מעייפות כי הילדים והבת שלה נמצאים אצלה כל השבוע כי הבעל של הבת עובד והבת צריכה אותה... וכמה הצרחות והבכי לא נגמרים בבית. ואז אני שואלת אותה בטלפון "מה נשמע"? והיא עונה:" אוו...יש לי נכדה חדשה, יש המון שמחה!! גם הנכד גודל - כן, יש שמחות". היא לא יודעת שהמשפחה חולקת איתי את כל הביקורים שלה ואת הסיפורים על האמת. וככה זה עובד, מסתירים, מכחישים, משקרים - רק לא לנפץ את בועת : "הילדים זה שמחה וכמה אנו מאושרישם איתם". בנזוגי אומר שכל המשפחה המורחבת שלו שהיא ענקית - כולם ככה, כלפי פנים כל הטירופים והסבל וכלפי חוץ ממש משכנעים אחד את השני כמה טוב להם וכמה החיים טובים וחיים בלי ילדים זה לא חיים בכלל!!!! אם זה לא היה עצוב, זה באמת היה מאוד מאוד מצחיק..תכל'ס.
 

luliy

New member
בהקשר הזה

אתמול קפצו אליי 2 חברות. אחת שלא מזמן נישאה, והשניה שילדה לפני שנהו8 חודשים(בטיפולי הפריה). החברה הנשואה שאלה את חברתי אם היא לא תתגעגע לילד שלה כשעוד 3 חודשים היא תכניס אותו לראשונה לגן ?(היא מבלה איתו כל היום) חברתי ענתה לה: "לאאאא! סוף סוף יהיה לי זמן לעצמי!" " אני מתה כבר שיכנס לגן! כל-כך קשה לי איתו" חשבתי לעצמי שאם חברתי מדברת ככה, והיא לא טיפוס מפונק, עצלן אלא טיפוס אנרגטי - אז מספיק לשמע לכל ה"נשמות הטובות" שדואגות לסתור את זה. זה כמובן לא מונע בעדה לתכנן הריון נוסף. בנוסף, היא נורא רזתה. (גם ככה היא רזה) :" נו כל היום אני רצה אחריו, שאני לא ארזה"? והפיגמנטציה באמצע המצח(שמופיעה אחרי לידה) החלה לבלוט שוב. סיפרה שבצהריים הייתה חייבת לישון אחרת תתמוטט, כי הילד שלה לא ישן כל הלילה. לכל זה תוסיפו דאגות להתפתחות לא תקינה של התינוק. לא מדבר ועוד לא עומד.
 

odelyam

New member
אז אני ממש צריכה להרגיש מיוחדת

לשתי האחיות שלי יש ילדים, והן לרגע לא מנסות להסתיר את הקושי, או לשכנע אותי להצטרף למעגל הסבל. להיפך, אם כבר הן רק מחזקות אותי על ההחלטה המושכלת והנכונה, לדעתן.. האם המשפחה שלי היא היחידה שאומרת את האמת? באמת שמתי לב שהן בין היחידות שמדברות על כמה זה קשה יותר מאשר כמה זה מהנה, מספק וכו', והשאלה היא האם הן שונות בכך שהן לא ממש נהנות מההורות כמו כולם, או האם הן היחידות שלא מתביישות להגיד את האמת. נראה לי שהאופציה השניה היא הנכונה, וחבל. אגב, בעבודה של בעלי יש בשלוש השנים האחרונות את הגל של חתונה, ילד ראשון, ילד שני וכולם שואלים אותו בלי הפסקה מתי אנחנו (אנחנו נשואים כבר שמונה שנים, בלי ילדים או תוכניות לילדים..). כשהוא אומר שאין לנו תוכניות כאלה, ולאחר שלב הלמה לא ונסיונות השכנוע, הגברים שבחבורה בד"כ מודים שגם הם היו מוותרים אם לא הנשים שלהם, ושזה לא כ"כ מדהים כמו שכולם אומרים. האמת יוצאת לאור, אם מתעקשים...
 

luliy

New member
מחזקות אותך על

ההחלטה המושכלת והנכונה? פשששש יש לך אחיות מיוחדות. אפשר לשאול למה הם הביאו ילדים אם כך? אם הבינו את העניין בילד הראשון למה המשיכו לילד השני? שאלות כאלו תמיד מסקרנות אותי. שאלה נוספת ברשותך- כשהכרת את בעלך הוא גם לא רצה מלכתחילה ילדים? חברה שלי שהתחתנה לפני מספר חודשים מספרת שכלללל הזמן שואלים אותה :" נו... מה עם ילדים"??? לא משנה שכרגע אין לה עבודה ובעלה רק לא מזמן מצא עבודה. עם כסף בלי כסף, זוגיות מעורערת, בלי תמיכה, בריאות לקויה (לא של חברתי אלא בכללי) לא משנה מה.. העיקר ילדים הא??
בא לי להקיא
 
לא כל כך מיוחדות... גם אני

לא מנסה לשכנע (וכמעט כל חברותיי הן בלי ילדים, וקרובות לגיל האל-חזור). להפך, אם את לא רוצה, *באמת* רוצה, אז עצתי, כמובן, לא לעשות.
 

luliy

New member
דנה, יכול להיות

שאם הם היו נשואות... הן היו כבר נכנעות ללחץ. אם את רווקה... אז פחות לוחצים, אבל אם אתה נשואה קדימה לעבודה!
 

odelyam

New member
האחיות שלי

הביאו ילדים מסיבות שונות: אחת, לדעתי, פשוט הלכה עם הזרם, לא חשבה על זה שיש אפשרות אחרת (ודווקא לה יש הרבה חברות רווקות ואי אפשר להגיד שהופעל עליה לחץ) ולא ממש הכינה את עצמה לשינוי הגדול שלקראתו היא הולכת. הם תכננו יהביא ילד מבלי להתחתן, אבל התחתנו בגלל לחצי ההורים (משני הצדדים). לא שזה שינה הרבה, המשברים לא השתנו לאחר הולדת הבן, והם התגרשו אחרי כמה שנים. השניה לא כ"כ רצתה, אבל בעלה מאוד רצה והיא "הסכימה". היא אמא מעולה שמצליחה לראות את העולם דרך העיניים של הבנות שלה. מלאת סבלנות, יצירתיות ודמיון. הלוואי שכל ההורים מסביב היו לומדים ממנה. אצלה הבנות גרמו לפערי השקפת העולם בינה לבין בעלה לצוף, ולהבין שאי אפשר לגשר. הוא מבחינתו היה ממשיך את חייו כמקודם, נותן לאופר לגדל לו את הילדות ונפגש איתן רק בשבתות ובין נסיעות לחו"ל, ואחותי התמסרה להורות לחלוטין. לאט לאט הם התרחקו, עד שנשאר רק להיפרד.. לגבי בעלי: למרות שיש לי חברת ילדות מגן חובה שאומרת שכל חיי אמרתי שאני לא רוצה ילדים, אי אפשר להגיד ששנינו היינו מאוד מגובשים על אי הרצון כשנפגשנו. האמת היא שאני לא מאלו שמתכננים קדימה עם בני זוג. כשפגשתי את בעלי לא חשבתי שאתחתן איתו בסוף, או שאתחתן בכלל.. לפני החתונה לא עשינו התאמת ציפיות, ואפילו אז לא היינו מגובשים על אי רצון בילדים. במהלך הלימודים היתה לו לדעתי איזשהי אשליה שאם אני אהיה בהריון, אולי אני אהיה פחות מדוכאת מהלימודים (או שהוא הבין הרבה לפני שאני צריכה לפרוש וחשב שזו דרך יותר "מכובדת", כך יהיה לי תירוץ..) אבל זה היה ברור שזה בלתי אפשרי אז, בקושי היה לנו כסף לאכול.. בכל מיני נקודות בזמן דיברנו על זה, ואז הבנו שאנחנו לא ממש מעוניינים בכל השינויים שילדים מביאים איתם. טוב לנו ככה ואנחנו לא מוצאים סיבה לשנות. לפגוש אנשים עם ילדים רק מחזק אותנו.. בכל מקרה, אני תמיד אומרת שאנחנו לא רוצים ילדים וכרגע זה לתמיד. זה לא שאנחנו מרגישים שעכשיו זה לא הזמן, ואנחנו מחכים לזמן הנכון. אבל עדיין לוקחים בחשבון שאולי כן נרצה, מתישהו...
 

luliy

New member
אודליה תודה רבה לך../images/Emo140.gif

על השיתוף והכנות. הנה 2 דוגמאות (אחיותייך) שילדים "עולים" בחיי הנישואין
 

odelyam

New member
אני לא חושבת שהילדים הם הסיבה האמיתית

אבל אין ספק שהם "מציפים", את העניינים הקיימים וגורמים להם להיות בולטים ומטרידים יותר וע"י כך מזרזים אולי פרידה שהייתה מתרחשת בכל מקרה כמה שנים מאוחר יותר.. מצד שני, כשהזוגיות יציבה, אני בטוחה שהם אכן גורמים לתחושת שותפות שאין דומה לה...
 

I s t a r

New member
יכול להיות...

אני מצאתי נשים שאומרות את ה א מ ת על ילודה וגידול ילדים, דהיינו שמוכנות להיות כנות ואמיתיות בנושא הזה וזה לעיתים קרובות לא מוריד כהוא זה מהשלמות שלהן עם ההחלטה ועם השמחה שלהן שהן אימהות - הן גם אלה שמבינות ומקבלות יותר החלטה של אחרות לבחור אחרת מהן. אלה שזועקות לשמיים כמה זה נפלא ונהדר ומקסים ושלעניות דעתי ולמיטב זכרוני - הן גם אלה שלא מרשימות אותי כמאושרות במיוחד בבחירתן ושעיקר תגובותיהן מלאות שיפוט , ביקורת ,חרדה גדולה ותיוג של מי שבוחרת אחרת מהן .
 

luliy

New member
נכון, גם חברה שלי

עם הילד למרות כל הקשיים- מתכננת ילד נוסף.
 

odelyam

New member
מסכימה!!

יכול להיות שכשאתה מכיר בקשיים שלך, יותר קל לך להתמודד איתם ולחיות איתם. וגם, לקבל כאלו שמחליטים אחרת ממך..
 
תואם את תאורית הדיסוננס הקוגניטיבי

יש רגשות שסותרים את הבחירה (דיסוננס קוגניטיבי) ויש תגובת היפוך שהיא אחד המנגנונים שעוזרים לתעל את הרגשות האלה למשהו פחות מציק אבל הפוך לצד השני... למידע הזה נחשפתי לראשונה בפורום המצויין מוותרים על ברית מילה והוא הסביר לי הרבה התנהגויות משונות...גם של עצמי כמובן
 
למעלה