קודם כל תודה
נכון שגם הוא האבא והשתמשתי במילה "יקח" ממני כי קשה עליי המחשבה להיות בלעדיו. נכון שקשה לי איתו גם ככה לפעמים אני יודעת שיש בו אהבה גדולה לאביו ואני חשה לפעמים גם את "השנאה" אליי, כל השאלות האלה למה את לא עם אבא ? והאם אבא יתחתן עם החברה שלו? ואני לא רוצה שהיא תהיה אמא שלי, ולמה היא מחליטה עליו? ולמה את לא אוהבת אותו? ואיך היה שהתחתנתם? וכו´ וכו´ הוא אוהב את החיים של אביו, את צורת החיים במושב ואילו בני השני יותר ערוני כמוני, רואים את זה במשחק שלהם ובכל מיני דברים אחרים. אני חושבת על הנושא הזה עוד מתחילת הגירושין כי אני קולטת ומרגישה מבפנים את הנולד הזה של היום שיבוא וזה יקרה ולא יודעת איך ארגיש, גם לי קשה יותר איתו, הוא ילד "זעפן" והרבה פעמים משווה את עצמו לאחיו ומשווה את היחסים ביניהם, הוא לא רואה את מה שאני עושה למענו ותמיד מרגיש שאני לא עושה לו מספיק ועושה ומוותרת לאחיו יותר, לפעמים אני מנסה לחשוב אולי הוא צודק אך בשורה התחתונה זה לא נכון בכלל, לכל ילד יש אופי משלו ודרך משלו וגם לנו וכך כל מערכת יחסים גם עם ילדים שונה משל עצמה. גם בחיבוקים הוא קר יותר לעומת אחיו שכל היום "מתלקק" סביבי ומחבק ומחמיא ואז הוא תמיד אחריו ועוד לפניי שאני מספיקה לגשת אליו למרות שאחיו בכלל ניגש אליי, אז הוא יוצא אליי במשפטים: את לא אוהבת אותי גם, את לא מחבקת אותי כמו אותו , וכל מיני דברים משונים כאלה, שלא נכונים בכלל, ואם אני מחבקת אותו עוד לפניי אחים הוא יותר סגור מחבק אבל הוא לא איתי בכלל. אני מרגישה לפעמים שהוא לא אוהב אותי כל כך אך סובל אותי כי אין לא ברירה. אני יודעת שאבא שלו הפוך ממני יותר מסתדר איתו, פעם אמר לי על אחיו שהוא עקשן כמו אמא שלו. לדעתי באמת האופי שלהם מתחלק בינינו הגדול לאביו וקטן אליי. אבל אני לא רוצה לוותר כל כך בקלות על הבן שלי רק בגלל שקשה יותר איתו, אני גם יודעת שבפנים אצלו יש התלבטות חזקה והוא יודע שאבא שלו רק מציג הצגות לפעמים ושהוא יודע באמת מי זה אביו, יכול להיות באמת שהוא בוחן אותו ורוצה לדעת/לשמוע את הסירוב שלו. כמה פעמים נפגעתי ואז נפלט לי: לך אליו תגדל אצלו, או אתה חושב שהוא ירצה לגדל אותך?, אני יודעת שזאת טעות ואני מנסה לתקן אותה ולאמר לו שלא אוותר עליו בשום מחיר. קשה קשה קשה, בנתיים זאת רק תחושתי אך אני לא טועה בדרך כלל, אני יודעת באמת שזה צפוי אולי ממנו ואולי מאביו, יכול להיות בכלל שזה לטובתו האישית, הבעיה שלי היא איך יגדל, אני יודעת שהוא לא ישב איתו על שיעורים כמוני ועל שיחות בוגרות כמוני, הוא פחות חכם והרבה פעמים אומר דברים טפשיים כמו דוגמת העבר: אני אוהב את אמא אך אמא לא רוצה אותי, דבר כזה בטח שיגרום לילד לחשוב שהכל באשמתי, הילד לא זוכר את כל מה שעברנו עם אבא שלו, למרות שאולי מדחיק את זה עמוק בפנים כדיי לצייר לו אבא נפלא. תודה לכן, ומקווה שיסתדר לי בהמשך.