אחרי שנים של טיפולים, שמחה להצטרף אליכן ולהתייעץ איתכן

אחרי שנים של טיפולים, שמחה להצטרף אליכן ולהתייעץ איתכן


האם יש לכן משפט קבוע שאתן אומרות למי שנוגע (בחיבה) בילדים/ילדות שלכן?
בתי בת 6 חודשים ואני רוצה להרגיל את עצמי להגיד, ואותה בתחילה לשמוע, ואחר כך להגיד שלא כל אחד יכול לגעת/ללטף אותה..
הכוונה כמובן לאנשים לא מהמעגל הראשון אלה שכנים וכו'
אשמח לשמוע..
עוד שאלה, למי מכן שאין עוזרת: אשמח לשמוע איך אתן מצליחות לנקות את הבית? יש טיפית שאתן יכולות לשתף?
תודה לעונות
 

אמאנחל

Member
מנהל
ברוכה הבאה


ברכות חמות להפיכתך לאמא!!!
&nbsp
לגבי נגיעות אני אמרתי "לא בפנים, בבקשה". נגיעות ברגליים ידיים לא כל כך הפריעו לי.
&nbsp
לגבי ניקיון, זה מאוד תלוי ברמת הניקיון שנראית לך סבירה. אני הורדתי את הסטנדרטים (שלא היו גבוהים מלכתחילה). יש לי שואב אבק אלחוטי ואני שואבת רצפה ושטיחים מדי פעם. אם נשפך משהו אני מנגבת. מכל השאר אני מתעלמת. כשנחה עליי הרוח אני מנגבת רצפה ברטוב. בהיותך אמא יחידנית יש לך פטור. בפרט כשמדובר בקטנטנה שמצריכה טיפול אינטנסיבי. שמעתי לאחרונה את השכנה שלי מתבדחת שכשהלכלוך מפריע לה היא מסירה את העדשות. אם יש תקציב אז רובוט שואב או שוטף או שניהם הוא רעיון נחמד. הבנתי שמחיריהם ירדו. לי עצמי אין.
 

a morph

New member
לגבי נגיעות, לא כל כך יודעת לייעץ

אני פחות נתקלתי בבעיה של נגיעות "לא מורשות", וכשכן - זה היה בסיטואציות כל כך הזויות שהרגשתי לגמרי בסדר להגיב בצורה פחות נעימה... הייתה איזו אישה זרה בסופר שפתאום ניגשה לבן שלי ונישקה אותו, מרוב הלם פשוט אמרתי לה "סליחה, זה לא במקום" וזהו, אבל זאת אני, פוליטיקלי קורקט זה לא הצד החזק שלי.

לגבי ניקיונות, בחודשים הראשונים זה היה בלתי אפשרי אבל הייתה לי מנקה, דווקא בגיל 6 חודשים זה כבר נהיה הרבה יותר קל לדעתי והצלחתי לתחזק את הבית גם בימים שהמנקה לא הייתה, בישלתי וכו'. היום הנסיך בן 1.7 ושוב קשה מאוד לעשות משהו כשהוא בבית וער, אז אני עושה את הכל כשהוא ישן, או בגן, או מועסק על ידי הסבתא.
 

ה-שונית

New member
נגיעות

אני חושבת שאת הסטנדרטים שתקבעי לעצמך יהיה עליך להחיל על כל האנשים. גם על אלה מהמעגל הראשון. אחרת הדבר ייצור בלבול אצל הילדה לגבי מה מותר ומה אסור. בעקרון המוטו שאת צריכה לסגל לעצמך הוא "לא לגעת בלי רשות".
&nbsp
כשהבנות שלי היו תינוקות (לא מדברות ולא הולכות), מעולם לא העברתי אותן מיד ליד (גם לא לסבתא/מטפלת) מבלי להסביר מה אני עושה (למשל: אמא צריכה ללכת לעבודה/שירותים) ולמה (שתשמור עליך עד שאמא תחזור). זה בשביל שיטמיעו למה ניתנת הרשות.
&nbsp
בסיטואציות מסוימות אפילו יצרתי סטנדרטים מחמירים יותר: למשל, בגיל 3 חודשים של בכורתי יצאנו לסיבוב משפחתי המוני. לפני היציאה הודעתי לקרובים ביותר (כולל אמא שלי) שביום זה אף אחד לא נוגע בילדה שלי מלבדי (כדי שלא יתחילו להעביר אותה מיד ליד בקרב זרים לה) והקפדתי על זה. עמדתי בפרץ גם כשדודה מבוגרת ביקשה להחזיק את בכורתי על הידיים ודודה אחרת הפצירה בי שאעשה זאת בנוכחות כולם, כשהיא מסבירה לי שהדודה המבוגרת גידלה 6 ילדים והיא יודעת מה זה להחזיק. עניתי בלי בושה שאם היא כבר גידלה והחזיקה 6 ילדים, למה היא צריכה להחזיק דווקא את שלי (כמובן שריככתי את התשובה אח"כ כשהוספתי הסבר לרציונל שמאחורי הסירוב).
&nbsp
כשגדלו הבנות, לא אחת התעמתתי עם אבא שלי או אחי על כך שלא נוגעים בבנות ללא רשות ולא מתנים שום פעולה במגע. בהתחלה הם נורא נעלבו, אבל כשהסברתי להם שהמשפחה זה המקום הבטוח שלהן ללמוד את הכישורים האלה והם מסייעים לי לבנות את הבטחון שלהן, הם הבינו וקיבלו.
&nbsp
כיום, הבנות שלי יודעות שנוגעים להן בגוף רק אם נתנו את רשותן לכך והן יודעות לדרוש את בקשת הרשות מול חברים, מול גננות, וגם מול קרובי המשפחה.
 
למעלה