אחרי 17 שנים המשך....
אז נכון שהחלטתי לעשות את הצעד הזה וללכת לבקר את אבי במיגרש שלו.מסתבר {ככה אני הבנתי}שלא רק אני חלק מזה...ישנה שם אישה שהיתה שם לצידו וכנראה לא מוכנה לקראת המפגש הזה שבא כנראה מאוחר מידיי עבורה{ויכול להיות בצדק}. התקשרתי בכדי לתאם איתו למחר,בהתחלה שמעתי את הכן המוחלט ואז הוא חצי איתי חצי מקשיב לקול שמדבר אליו, שמעתי אותה אומרת לו כמה דברים... ואני אומרת "אבא אל תלחץ...אפשר בפעם אחרת..כשתרגיש יותר טוב" והוא חוזר אלי,מספר על כך שבקושי זז מהמיטה ולא יוכל לקבל אורחים..אולי בחג.. אין לי בעיה בחג,מתי שרק תרצה,מה גם רוצה לפגוש בה, הגיע הזמן לא פפא לא? והיא עוד ברקע..והוא מעלה טונים ואומר שהוא ממש לא חש בטוב, ושלא אקח את זה אישית,שנוכל להיפגש בערבים אחרים כשהוא ירגיש טוב יותר. והנה אני פונה אליכם...17 שנים ילדיו של בן הזוג לא מקבלים אותה בחייהם...מדוע שעכשיו היא תהייה מוכנה לכך?בגלל שירד להם האסימוןוהם התבגרו וקיבלו תובנות על החיים? למה שהיא תסכים לזה? אני היום נמצאת בצד הזה של המיתרס,בן זוגי לא מתראה אם ילדיו בגלל הסתות מצד האמא שלהם וגם אני נקראת ה"זונה" של אבא שלהם, גם אותי בטח לא ירצו להכיל ,לא ירצו להכיר..וכך יעברו אולי שנים... אבל בתוכי יודעת שאין מצב כזה מאוחר מידיי... בעצם לא יודעת מה לומר על משהו שהוא כ"כ רחוק ממני העתיד, יודעת שעכשיו בתקופה הזו לא מכירה אותם מזה כבר שנתיים וחצי והם לא אותי... הגלגל הוא עגול..ואני מקווה לא לזכות לאותו יחס ומעמד שזכתה לו זוגתו של אבי מזה 17 שנים. עכשיו אני צריכה שהוא יזום...כי אני מרגישה וחשה שעכשיו בטח לא מוכנים לקבל אותי אותנו לחייה{ולא רוצה להיכנס לחייהם, פשוט להכיר ולומר אולי תודה על התקופה לצד אבא}. שבת שלום
אז נכון שהחלטתי לעשות את הצעד הזה וללכת לבקר את אבי במיגרש שלו.מסתבר {ככה אני הבנתי}שלא רק אני חלק מזה...ישנה שם אישה שהיתה שם לצידו וכנראה לא מוכנה לקראת המפגש הזה שבא כנראה מאוחר מידיי עבורה{ויכול להיות בצדק}. התקשרתי בכדי לתאם איתו למחר,בהתחלה שמעתי את הכן המוחלט ואז הוא חצי איתי חצי מקשיב לקול שמדבר אליו, שמעתי אותה אומרת לו כמה דברים... ואני אומרת "אבא אל תלחץ...אפשר בפעם אחרת..כשתרגיש יותר טוב" והוא חוזר אלי,מספר על כך שבקושי זז מהמיטה ולא יוכל לקבל אורחים..אולי בחג.. אין לי בעיה בחג,מתי שרק תרצה,מה גם רוצה לפגוש בה, הגיע הזמן לא פפא לא? והיא עוד ברקע..והוא מעלה טונים ואומר שהוא ממש לא חש בטוב, ושלא אקח את זה אישית,שנוכל להיפגש בערבים אחרים כשהוא ירגיש טוב יותר. והנה אני פונה אליכם...17 שנים ילדיו של בן הזוג לא מקבלים אותה בחייהם...מדוע שעכשיו היא תהייה מוכנה לכך?בגלל שירד להם האסימוןוהם התבגרו וקיבלו תובנות על החיים? למה שהיא תסכים לזה? אני היום נמצאת בצד הזה של המיתרס,בן זוגי לא מתראה אם ילדיו בגלל הסתות מצד האמא שלהם וגם אני נקראת ה"זונה" של אבא שלהם, גם אותי בטח לא ירצו להכיל ,לא ירצו להכיר..וכך יעברו אולי שנים... אבל בתוכי יודעת שאין מצב כזה מאוחר מידיי... בעצם לא יודעת מה לומר על משהו שהוא כ"כ רחוק ממני העתיד, יודעת שעכשיו בתקופה הזו לא מכירה אותם מזה כבר שנתיים וחצי והם לא אותי... הגלגל הוא עגול..ואני מקווה לא לזכות לאותו יחס ומעמד שזכתה לו זוגתו של אבי מזה 17 שנים. עכשיו אני צריכה שהוא יזום...כי אני מרגישה וחשה שעכשיו בטח לא מוכנים לקבל אותי אותנו לחייה{ולא רוצה להיכנס לחייהם, פשוט להכיר ולומר אולי תודה על התקופה לצד אבא}. שבת שלום
