איך אתם מסבירים ש

GM1988

Active member
אוקי

אז עכשיו שאת מתנהלת ככה- מבחינתך התעוררת? ואם לא- אז מה ההבדל בינך לבין אדם שער?
 

זה פשוט

New member
לא התעוררתי, אבל הכיוון טוב כי אני משקיעה

אני רואה שינויים יומיומיים
פחות תגובתיות למחשבות, רגשות, דפוסים, זכרונות
פחות התרגשות מדברים שהיו מדליקים אותי
בעבר הקרוב באלפית השנייה
יותר נינוחות ושלווה ושיוויון נפש, גם מול מצבים מאתגרים
פחות דחיות ופחות תוכניות, דברים נעשים
יותר ביטחון עצמי
&nbsp
&nbsp
אדם ער כבר שם לגמרי בלי שזה ישתנה, הוא לא מתנדנד בין פחות שלווה או יותר שלווה, הוא מאוזן ויציב לגמרי. לפחות ככה אני מבינה
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

זה פשוט

New member
כתבתי למעלה. מתבוננת, נכנסת פנימה לשקט

כשזה קורה, אין מקום ואנרגיה למחשבות
יש רק דממה
כזו שבה רק אני קיימ/ת
ואני יודע/ת שאני קיימ/ת
&nbsp
אבל ההתבוננות או ההתכנסות הזו לא באה סתם ככה מעצמה, קדמו לזה דברים נוספים כמו אימון יומיומי עם הנאדה יוגה, לפעמים לעומק יותר ולפעמים רק ברקע, והמבט הדומם ממש עבד לי טוב, וחקירה, ומשהו שנקרא בבודהיזם נדמה לי, ויווקה, viveka, שבו אני מבחינה ומפרידה בין מחשבות למציאות, למודעות, לדממה הקיומית, וזה קורה בפתאומיות ובהפתעה. פתאום יש קליטה שהיתה יציאה מאיזון ומרכז ושימת לב לפריפריה הדימיונית והפתיינית, וכשיש קליטה אז יש במקביל גם חזרה לעצמך, למציאות. למודעות. פעם הייתי קוראת מילים כאלה ומרגישה שהם כ"כ גדולות עלי, רחוקות ונשגבות ורוחניות, אבל היום אני מבינה את זה פשוטו כמשמעו וזה מה זה בסיסי, ברור ומובן מאליו. זה לוקח זמן, כל התהליך הזה אבל זה מה זה שווה את זה...
 

זה פשוט

New member
לא להתקע במחשבה זה לא להמשיך אותה

לא לעצור בה, לחשוב אותה, לאבחן אותה, להשאר בה, להסחף אחריה לכל מיני כיוונים, לא לפתח סביבה זכרונות ואסוציאציות, לא להגיב אליה רגשית, לא לדברר אותה או לכתוב עליה, לא להתייחס אליה. רק לשים לב אליה ולאפשר לה זכות קיום רגעית ולשחרר. כמו אמא שמביטה בילדיה השובבים, מחייכת, לא מתערבת וככה מרגיעה אותם עד שהם מאבדים עניין ועוברים למשהו אחר.
 

זה פשוט

New member
למעשה יש דרך מהירה וישירה יותר

עצם ידיעת המחשבות, ראייה שלהן, מודעות אליהן, עוצרת אותן באופן טבעי ואז אין צורך לאפשר אותן או לא להגיב אליהן וכל הנ"ל.
כשאתה מזהה מחשבה אתה בעצם מזהה את עצמך וחוזר למציאות ולמודעות שהינך. כמובן שזיהוי המחשבה כמחשבה ולא כמי שאתה זה עבודה בפני עצמה..
 

זה פשוט

New member
כתבת שלא התעוררת לכלום ואחכ שאלת מה אתה מפספס

פספסת את הכלום...
&nbsp
למה ציפית שתתעורר?
 

סינבד

New member
סיפור קצר (נדמה לי שהבאתי אותו כבר פעם)

במקור קראתי לו: "הפעם הראשונה שנגעתי באושר". אני חושב שזו הפעם הראשונה שחוויתי הארה.

יום אחד עלינו הביתה מהרחוב שלמטה במקום לרדת כרגיל מהרחוב שלמעלה. בדרך ראינו כמה מכוערת ערמת הגרוטאות שאסף השכן שגר בבית מתחתנו. אחרי שהתארגנו בבית ירדתי לי למטה בשקט לבדוק איפה כדאי לשים נפט כדי לשרוף את הגרוטאות שלו.
אישתי שכנראה מכירה אותי טוב יותר ממה שאני מוכן להודות, לא ידעה בדיוק מה עושה אבל הרגישה כנראה שיותר טוב שלא אעשה את זה. ולכן קראה לי הביתה. רותח מזעם עליתי וצעקתי עליה: "מה, אני לא יכול רגע אחד להיות עם עצמי? למה את מוכרחה לרדוף אותי כל הזמן? תני לי גם לחיות את חיי שלי..."
אחר כך הלכתי לי לשבת בפינה השקטה שלי מתחת עץ התות. וחשבתי לעצמי מדוע הגבתי בכעס כל כך רב. המסקנה שהגעתי אליה הייתה שמכיוון שהייתי עסוק בדברים שיש בהם "זדון" יצא ממני רוע.
חזרתי אל אשתי ואמרתי לה שאף אם אינני חוזר בי מתוכן הדברים, הרי שאני מתנצל על האופן שבו נאמרו וחזרתי לי להתבודד בפינה השקטה שלי.
הבנתי שאם לא אייחס חשיבות כה רבה לגרוטאות לא אאלץ לחבל תחבולות זדון כדי להיפטר מהן. לפתע הרגשתי איך הנפש מתנקה ובית החזה מתרחב להכיל את האור הרב שזרם בו הרגשתי אושר טהור שאי אפשר לתאר במלים. שלושה ימים אחר כך עוד הייתי באופוריה.
הסתבר לי שבעזרת שינוי הדגשים וסדרי העדיפות שאני מעניק לדברים שסביבי אני יכול לשמור את הנפש נקיה ואת בית החזה מלא באור. רחב ופתוח לאהבה. ולא משנה בכלל מי נמצא לידי, האהבה נובעת ממני ומי שלידי פשוט נהנה ממנה.
נשאר עוד להתאמן איך לשלוט בטכניקה של ייחוס סדרי העדיפות לכל הסובב אותי אבל לאט לאט אני מגלה בי את הכוח הזה לשלוט בדברים ולשמור את הנפש נקיה מזדון, דבר המשאיר אותי פתוח לאהבה.

זה עוזר במשהו?
 

GM1988

Active member
הסיפור יפה

אבל קל מאד לשכוח את מוסר ההשכל שלו.
 
איזשהו ניסיון להתחיל משהו... תגידו אם מישהו מבין משהו...

היי, חברים, תזכורת, כהקדמה (לאו דווקא ל-GM1988 שנדמה לי כיודע את זה למדי, אלא יותר לאחרים שקוראים את זה גם כן
):


כמו שסביר להניח שאם מישהו מספר שהוא יודע לעוף או שהוא המשיח או שהוא ראה חייזרים בגינה וכו', אז רוב הסיכויים סטטיסטית והגיונית שזה לא המצב, כך אם מישהו מספר שהוא התעורר, אז רוב הסיכויים שזה לא המצב, אלא שהוא פשוט מאמין בכך בתמימותו (וקרוב לודאי שאפילו יש לו סיבות טובות כלשהן להאמין בכך) ומדמיין את זה לעצמו ותו לא.

כלומר, סביר להניח שהוא פשוט שוכנע בזה ושזה עניין מנטלי עבורו, "אני ער/ה", כמעין סיפור מנחה כלשהו, שיכול להיות אפילו שמועיל לו מאוד ומאפשר לו מצב פנימי טוב יותר מאשר בלעדי הסיפור הדמיוני הזה.

אז רוב המורים הרוחניים שמספרים או רומזים שהתעוררו, הם בסבירות גבוהה אנשים טובים ומוכשרים ששוכנעו בכך ושמנסים "לעורר" את חבריהם ותלמידיהם. יתכן שרבים מהם גם משפיעים הרבה טוב על סביבתם.

אתם מבינים למה תזכורת זו משמעותית בתור הקדמה לתשובה בנושא הזה?
סוף הקדמה.

עכשיו אנסה להשיב על השאלה... החזיקו אצבעות...

הבה נשווה "התעוררות" למשהו אחר, מוכר יותר ופחות תיאורטי, כדי שיהיה קל יותר לנסות להבין את זה, גם למי שלא חווה את זה ממש עדיין.
המממ...
מצאתי: מעבר ממגורים בארץ קשה ומאתגרת (הבה נניח, מקום עם משטר דיקטטורי) למגורים בארץ הרבה יותר קלה, נעימה, תומכת ומאפשרת (וישראל היא בהחלט דוגמה לכך, למרות כל התלונות המוצדקות. הכל עניין של השוואה ויחסיות).

אז איך עוברים מארץ רודנית לארץ מאפשרת יותר?
זה תלוי, כל אחד עובר תהליך אחר בעניין הזה.
אפשר לעבור תהליכים דמיוניים יחסית, שלא סביר שיביאו מישהו החוצה משם ("קנה שלוש ביצים, שפות אותן על האש וזמר בקול מתנגן 'חיש קל יהושע התשבי, טרי לה לה' ואז טול מעט חול ופזר אותו על השידה..." וכו'). לא משנה כמה אנרגיה תושקע בהם. לחלופין, אפשר לעבור תהליכים אמיתיים יחסית, כגון ניסיונות להשיג דרכון, לימוד השפה הדרושה או יצירת קשרים מסוימים, הכל תלוי בארץ המוצא, בארץ היעד ובמצב היחסי של אותו בחורצ'יק שמעוניין לחיות ביותר רווחה.

בעצם זה משל לא כל כך טוב, הוא מבלבל.
אני אשאיר אותו כאן כי הוא בכל זאת יכול לעזור למישהו, למשהו.
אנסה להנגיש את ההבנה של העניין בצורה אחרת, ישירה יותר:

אני שם לב כמדומני לשלושה דברים שלא כל כך מובנים, אז אנסה להבהירם.

האחד, אי הנגישות של האפשרות להתעורר דרך כל מיני דרכים או פעולות שמישהו אחר יכול להגיד לך כיצד לעשות אותן (כלומר, דרך מלים או תרשימים, עשה כך או אחרת).

השני, העובדה שהתעוררות היא משהו שלא קורה כל כך בשכל או ברגש וכדומה, אלא ברובד אחר של האדם, שרובנו לא שמים לב אליו בכלל (ושאין לשכל כל גישה אליו) ובעצם לא קיים מבחינתנו כלל (לכן אדם ער לא נראה לנו שונה מאדם לא ער; ולכאורה אין לו שום יתרון על פני אדם לא ער, מנקודת המבט של אדם לא ער).

השלישי, העובדה שהתעוררות היא לא איזו נפילה של אסימון בעיקרה, "אה, הבנתי, חה חה חה...", משהו שקורה בן-רגע, אלא תהליך הדרגתי כלשהו, בין אם חלקים מסוימים ממנו קורים באופן רב-רושם (כמו שקרה לאקהרט טולה מיודענו או לביירון קייטי) ובין אם כל חלקיו מתרחשים בהדרגתיות ובצנעה, כמעט מבלי ששמים לב לכך או שיכולים להניח את האצבע על רגעים ספציפיים שלו.

אני שם לב כרגע לשלוש אי ההבנות האלה ולכך שדי בהן כדי להסביר את כל השאלות שנשאלו כאן... ואולי גם לסייע להבין את זה קצת יותר טוב.

כי אם שלוש אי ההבנות האלה נפתרות, אז אולי יהיה ברור שאין דבר כזה "לפי הספר" בהתעוררות, כי אין ספר.
יש כל מיני ספרים, שיכולים להועיל לאנשים שונים.
"עליזה בארץ הפלאות" יועיל לאדם אחד, "סיפורי האחים גרים" לאדם אחר, אך אין איזשהו ספר שבו כתוב איך להתעורר ושאפשר פשוט לקרוא אותו לעשות מה שכתוב שם ואז להתעורר. זה לא קיים ולא יכול להיות קיים מעצם טבעה של ההתעוררות.

נכון, הספר של אקהרט טולה לדוגמה מכיל חלק מהאנרגיה שלו (שהיא יכולה להיות מעוררת במידה כלשהי, אפילו דרך ספר) אבל רוב האנשים כלל לא זמינים להתעוררות וכלל לא נמשכים לטקסט הזה ולכן אין כל סיכוי שיתעוררו מקריאה בו. גם אלה שנמשכים לטקסט הזה, מה שאומר שיש בהם משהו שכן רספטיבי לאנרגיה הזאת, אין זה אומר שזה מספיק כלל וכלל. כמעט בטוח שלא, בדרך כלל. לרבים מהם, בכל אופן, זה כן עוזר מאוד אך לכל אדם עוזרים מאוד דברים מסוימים - למישהו אחד עוזרת "העבודה" של ביירון קייטי, למישהו אחר עוזרת מוזיקה טרנס או מוזיקה קלאסית ולמישהו שלישי עוזר לאכול הרבה סלט ירקות או במבה או וואטאבר. יש שם משהו שעוזר לאותם אנשים שנמשכים להיעזר בזה. זה לא יביא אותם להיות "אנשים ערים", אבל זה יעזור להם מאוד, אולי. לדוגמה - להיות פחות ישנים (גם כן שווה בטירוף, כלומר בשפיות). או אולי יותר מאושרים וכו'.
את חלקם זה יקרב ספציפית להתעוררות (ובכך כבר חייהם ספציפית יהיו טובים יותר, למרות היותם עדיין ישנים) ולאחרים זה יעזור בדרך אחרת, ברכיבים מסוימים בלבד של העניין, כך שהם לא יהיו ערים יותר, אבל יהיו מתוגמלים באותם רכיבים.
מה רע? הם עדיין ירוויחו מזה הרבה, אולי.
עכשיו, נקודה חשובה מאוד: כשאני מזכיר את האנרגיה של אקהרט טולה, אני לא מדבר על האנרגיה האישיותית של אקהרט טולה, היא לא מעניינת בהקשר ההתעוררותי. אני לא מדבר על קצב הדיבור שלו (טיפוס איטי, זב"שו) או על משהו שאפשר להצביע עליו או לנתח אותו (כל זה איננו קשור להתעוררות, היה יכול להיות באותה מידה טיפוס קופצני ועצבני משהו).

טוב, התחלתי כאן להסביר כמה דברים חשובים.
שלוש הנקודות שפירטתי, עשויות להתגלות כנקודות המפתח לאי הבנות רבות בנושא הזה של התעוררות.
אני לא אומר שהבנתן תעורר מישהו, מפני שאין הרבה קשר בין התעוררות לבין להבין דברים כלשהם או לתרגל דברים כלשהם, למרות שבמקרים מסוימים יכול להיות קשר נקודתי כזה אצל מישהו אחד, אך לא אצל כל אחד. זה עניין אישי.
 
למעלה