איך אתם מתמודדים עם רגישות יתר?

איך אתם מתמודדים עם רגישות יתר?

טוב, אז אחרי שווידאתי שלא יכולים למצוא את ההודעות שלי מהפורום הזה גם באמצעות חיפוש באינדקס הפורומים, אני יכולה לכתוב פה.
אני פשוט מעתיקה לפה את ההודעה שכתבתי בקומונה של ההפרעה, מקווה שפה תהיה יותר היענות.

אני מאוד רגישה, אני נפגעת בקלות והפגיעה נשארת איתי אחר כך ולא עוזבת.
לדוגמא- אני לומדת לפסיכומטרי בקורס ויש לי גם בעיות קשב וריכוז אז ביקשתי מהבנות להיות בשקט כי הן לא סתמו את הפה וזה הפריע לי. אחת הבנות צעקה עליי שלא צריך להתעצבן מכל דבר וזה ממש פגע בי. אני לא אהובה שם במיוחד וזה לא נעים לי. לא באתי לרכוש חברים אלא ללמוד, אבל עדיין, לא נעים להיות זו שתופסים כמעצבנת.. מאז אני רק מנסה כל הזמן להיות נחמדה כדי שלא יחשבו עליי דברים שליליים. לא רוצה! אני רוצה להתנהג איך שבא לי בלי להרגיש רע על זה.

עוד דוגמא- חברות(שאני מכירה רק כמה חודשים, אז הן עוד לא מכירות אותי לעומק) כל הזמן אומרות שאני שלילית ופסימית. זה ממש פוגע כי הן לא מספיק מכירות אותי כדי להגיד כזה דבר וגם הן בעלות הפרעות כאלה ואחרות אז הן אמורות להיות רגישות ולהבין שלמילים יש משמעות גדולה. אני אומנם קצת פסימית אבל אני נורא משתדלת שלא להיות וזה לא נעים שמציינים את זה כל הזמן.
גם זה הולך איתי כל הזמן ואני מרגישה שאני צריכה להוכיח שאני לא פסימית ומנסה לשים לב לכל מילה שיוצאת לי מהפה. אלה לא חיים אידאליים.

אז בקיצור, השאלה שלי היא האם גם אתם מתמודדים עם רגישות יתר כמוני ואם כן מה אתם עושים עם זה?
נא לא לתקוף או לענות בתגובות לא נעימות.
 
מוכר...

ויש לי גם נטייה קודם כל לחשוב שתוקפים אותי, ולהתגונן באגרסיביות, ואחר כך אולי לקלוט שפשוט אומרים לי משהו ברוח דיונית. אופס

אני לא ממש יודעת עדיין איך להתמודד עם זה... כשאגלה אודיע לך
 

יוסלה14

New member
נעה יקרה,,,גמני

מתמודד עם זה כבר שנים ואין תרופה לזה לצער
מה שאני עושה זה
שאני מסתגר בחדרי הקט יום או יומיים וזה חולף לפעמים גם שבועיים
נולדנו כמעט ללא עור לכן אנו רגישים
מציע לך התמודדות יחדיו בענין
באפן הנקי ביותר
יוסלה
 

תהייות

New member
היי, גם אני כזו

צרת רבים וכאלה...

מה שעוזר לי זה להבין שהאנשים לא תמיד באים לפגוע בי ולדעת שזו אני הרגישה מידי וגם אם אמרו לי דברים שלא נעים לי לשמוע אני מאד משתדלת פשוט להכניס את הדברים מאוזן אחת ולהוציאם מהשניה... זה לא תמיד עובד אבל לפעמים אחרי שאני נרגעת אני פשוט חושבת שהדברים לא היו באמת כל כך קשים כמו שחשבתי ומנסה להמשיך בסדר היום כרגיל.

כמו"כ אני מנסה לחשוב שהרגישות הרבה שלנו יכולה גם להיות מאד חיובית כי אנחנו רגישים לאנשים מסביבינו ואנחנו מקפידים לא לפגוע כי מי כמונו יודע כמה זה יכול להזיק.
 
מעתיקה את התגובה שלי מהקומונה...

גם אני מאוד רגישה וזוכרת לאנשים דברים לנצח... נעלבת בקלות ובצורה קיצונית...

גם אני עם הפרעת קשב וריכוז וכשניסיתי ללמוד לתואר ממש היה לי קשה ללמוד, אז הייתי יושבת בחדר השקט של הספרייה אבל היו מדברים שם חופשי, אז התלוננתי לספרנית או שאמרתי לאנשים שיהיו בשקט והתעצבנתי וזה היה מביך, כי למה בכלל אני זו שלא בסדר? זה חדר שקט, לא?
ממש הגעתי שם לבכי... כי אנשים דיברו והם אמרו לי שהם מדברים בשקט אבל זה הפריע לי והמשכתי להעיר... והם לא הבינו מה הבעיה שלי...
אז לא הצלחתי ללמוד ויצאתי כל פעם בוכה...

גם הייתה דירה שגרתי בה עם שותפים וניסיתי ללמוד והם ממש לא התחשבו והרעישו הרבה ורבתי איתם ובכיתי...

במבחנים במכללה הפריע לי ששאלו שאלות את המרצה ושהיא ענתה להם, אז ביקשתי שיהיו בשקט והתחלתי להתעצבן...
לא הצלחתי לחשוב, פעם כמעט עזבתי והשארתי מבחן ריק... השקטתי אותם והתעצבנתי והם היו צריכים עזרה...

מה עושים עם זה? הלוואי שהייתה לי תשובה...
 
למעלה