איך לגרום לו להיות שותף מלא?

[שרונית28]

לדעתי מההתחלה צריך להרגיל לשותפות בבית

אבל יכולה לספר שאצלנו מההתחלה המטלות מתחלקות אמנם לא שווה בשווה אבל גם זה משהו. לדוגמא היום יצאתי מוקדם מהבית וביקשתי ממנו להכין לי מכונה לבנה של עומר, שנכנסתי הביתה הפעלתי אותה. המון פעמים המכונה עובדת והוא מעביר למייבש. לגבי הכביסה פעם אחת הספיקה לו להבין שאם לא יעזור לי במשהו כביסה נקיה לא תיהיה לו. ולרוב הכביסה היא התקפיד שלו. כלים אנחנו מדיחים כל ערב מי שיוצא לו מדיח, הכי גרוע נשאר לבוקר. בשטיפה המון פעמים הוא עוזר לי והכל תלוי עד כמה הוא נמצא בבית ביום הניקיונות. תשלומים בבנק הכל בהוראת קבע, אבל אם יש סידורים כמו בנק/דואר/קניות אחרונות לשבת והוא בבית אז כמובן שהוא יוצא ואני מנקה.

 

[BlackMambaa]

אצלינו זה קרה - ואחרי מלחמות, אבל קרה!!

הבן זוג שלי לא עזר לי והעביר דפוסי התנהגות מהבית , ששם אמא שלו עשתה הכל והאבא כלום. אז כאן זה לא ככה, והיום אחרי תהליך של שנים אני נהנת משותף מלא בכל מטלות הבית , כשגידול הילד בכלל לא מוגדר כמטרה אלא כחובה שהוא לא מעיז בכלל למחות עליה. וכן, כביסות, כלים, ספונג'ה וכו'.... מה שרציתי להגיד, שתקווה יש לכולם. אין דבר כזה, שאין דבר כזה.

 

[אמאדובה]

אני חושבת שהמשפט האחרון שלך הוא המפתח

אני לא ממש יכולה להתלונן על בן זוגי כי באמת שהוא שותף להרבה מהמטלות הפיזיות בבית. אבל, אני מרגישה שהוא לא שותף מלא במובן שהנטל ה"נפשי" הוא עליי - אני זו שרואה את התמונה הכוללת, בעיקר מבחינת הילדים. דואגת להם למסגרות, קניות, וכו'. ואחרי שהתלוננתי על כך הרבה, הגעתי למסקנה שאני חושבת שאני גם לא רוצה להיפרד מהנטל הזה. כנראה יש לי איזשהו רווח מלהיות הנושאת העיקרית בנטל, וצריך לשחרר. עדיין לא הצלחתי לעשות את זה ממש (אולי כי אני פוחדת שאם אני אשחרר, לא יהיה מי ש"יתפוס"...)

 

[מעיןבר]

מקבלים אותו מחונך מאמא שלו?

אצלינו הוא זה שצריך לשאול... במיוחד במצבי הבטטי הנוכחי

 

[לייזה דוליטל]

גם אצלנו כך. הוא מסדר ואני מחפפת.

 

[שירי ל]

צריך פשוט לבקש, וגם ללמוד לשחרר את השליטה

גם בבית, בדיוק כמו בעבודה צריך ללמוד לתת לאחרים לעשות דברים גם אם הם לא יהיו ב=ד=י=ו=ק כמו שאת רוצה אותם. העיקר שהם ייעשו ויתקתקו. תראי עם איזה עבודות הוא כן חי בשלום? האיש שלי למשל לא אכפת לו לעשות קניות. אז את זה הוא לוקח על עצמו. בבוקר אני זומבי אז אני מכינה לו בגדים והוא מלביש ומוציא את הילדות לגן, וגם מסדר את הילקוטים. ואם צריך לדאוג לארוחה - אז אני מבקשת שידאג לארוחה ושיעשה את זה איך שהוא יכול- שיכין, שיזמין, שיקח אותם לאמא שלו לאכול. אי אפשר להכתיב את הכל. מכונת כביסה קניתי כזו עם טיימר ואז אני יכולה לכוון אותה שתפעל לבד וזה עוזר מאד.

 

[אימם]

תזכירי לי לקנות מכונת כביסה עם טיימר...

נשמע טוב למי שרוצה להגיע הבייתה וישר לתלות (את הכבסים לא את הילדים)

 

[שירי ל]

זה באמת דבר נהדר -

אבל בינתיים אם אין לך טיימר אפשר לקנות שעון כזה שמחברים אליו את השקע של המכונה ואת קובעת שהוא מתחיל לפעול. שעון שבת.

 

[hanchuk]

יש לי פתרון בשבילך - שאני משתמשת בו ../images/Emo45.gif

יש לקנות שעון שבת לשקע. אני שמה אותו. מפעילה את המכונה ושמה את השעון שבת הזה, למשל, ל 5 בבוקר. ככה עד שאני קמה הכביסה מסיימת ונשאר לי רק להעביר למייבש.

 

[קֶרֶן יער]

../images/Emo45.gif

כבת לאמא שעשתה ה-כ-ל לבד ואשה לבעל שעושה ה-כ-ל לבד, ובתור זו ש"איך גורמים לה להתשתתף במטלות"- אין דבר יותר משבית מאשר לעשות סוף סוף איזו מטלת בית שנואה במיוחד ואז שהחצי יבוא ויגיד "ככה עשית? עדיף כבר שאני אעשה לבד, את גרועה בזה" (או כל וריאציה על זה, כולל רק עיקום פרצוף). לשבח כל מטלה שנעשית ואם נעשית לא לשביעות רצונך, להעיר בהזדמנות אחרת בצורה חיובית ("זוכרת שניקית כלים, זה היה לי מה זה נעים, רק הפעם אם תייבשי אותם על המכשיר ולא על השולחן זה יהיה עוד יותר טוב, כי ככה הוא לא יקבל סימני מים", למשל).

 

[jenyl]

לנסות בטיפטוף מאוד איטי

אצלנו חינוך ילדים הוא אחריות של שנינו, אבל את התיזמונים, תורים לרופא והחלטות מי ישאר כשאופיר חולה אני עושה. למדתי שפשוט יותר קל להודיע מה יקרה ואז הכל נעשה בלי בעיות. כנ"ל בבית- אני מכוונת מה צריל לעשות - כביסה/ צהריים/ גיהוץ (נקיון יש עוזרת) ובעלי פשוט עושה. הוא לא רואה את כל מה שצריך לעשות (פגם של המין ?) אבל בשמחה עוזר כשצריך ולמד גם שכביסה אחרי מכונה נכנסת למייבש ומקופלת בלי שאני אגיד מילה, כל שבהחלט יש שיפור. שותף מלא? אולי מתיישהו, אבל הדרך עוד ארוכה. מזל שאני לא פרצקציוניסטית וכשיש בלגן בבית זה מפריע יותר לו מאשר לי ואז הוא מסדר מיוזמתו !!!