איך לגרום לו להיות שותף מלא?

[עפרה פלוס 3]

אני מנסה להגדיר

אולי על דרך השלילה, מהדוגמה האישית שלי. אני עושה כמעט הכל בבית. נכון, זו אשמתי. ככה הרגלתי את כולם. ועדיין, אני מנסה להחלץ מהמצב הזה היום, כי אני מבינה שלא אוכל להמשיך ולסחוב ככה עוד הרבה זמן. התחלתי בהטלת משימות על הילדים. הבנות מפנות את המדיח ומקפלות את הכביסה בתורנות (כמו בצבא, שבוע שבוע

). הקטן עוזר בכל מקום שהוא יכול. אבל, הבעל לא רואה את צרכי הבית. מבחינתו - כאילו הגמדים הקטנים עושים הכל. הוא לא חושב שצריך להכין צהרים כדי שיהיה לבנות מה לאכול כשהן חוזרות מביה"ס. הוא לא חושב שצריך להכניס כביסה למכונה ולתלות כדי שיהיו בגדים נקיים. הוא לא רואה את הבלגן שאני רואה. הוא יודע שיש כלים בכיור, אבל מבחינתו זה בסדר שהם יישארו שם גם 3 ימים, עד שהוא יגיע לזה. ואני באמת לא יודעת איך לגרום לו לראות. איך לגרום לו להבין שאני לא יכולה יותר להחזיק הכל עלי, כי נפח העבודה שלי גדל ואני באמת רוצה להצליח ולהתקדם, וזה אומר שהגיע הזמן שמטלות הבית יתחלקו בצורה שווה יותר.

 

[ר של דן]

2 אפשרויות עומדות בפניך

או שתביאי עזרה בתשלום שתעשה כביסה ואוכל במקומך, או שתשאירי כלים 3 ימים בכיור, מהר מאוד הוא יראה שאין מי שיעשה אותם ואז הוא יתחיל לקחת תחום אחריות אחד אליו. ניסיתי לדבר איתו ולחלק את האחריות ביניכם, למשל הוא אחראי על הכלים ואת על הכביסה, או להפך?

 

[חולת מנגו]

אחותי תאומתי יקירתי ../images/Emo99.gif../images/Emo24.gif

כמוני - כמוך. גם אני לקחתי על עצמי מההתחלה את הכל. והרגלים קשה לשנות. אולי אם מראש היינו מתחלקים בהכל - זה היה נראה אחרת. אבל מכיוון שבהתחלה בתור זוג אין כ"כ הרבה דברים, וכשנולד ילד ראשון זה עדיין לא תוספת משמעותית - אפשר להסתדר. היום, עם 3 ילדים, הכל הרבה יותר קשה, ועכשיו לכי תסבירי להם שיש לך רק זוג ידיים אחד ואת באמת צריכה עזרה כדי להמשיך ולשרוד את הקשיים.

 

[טליה מספרד 1]

כאישה עובדת

שבקרוב תהיה אמא אני חושבת שבדיוק בדברים שכתבת טמונה הבעיה למרות שאין לנו עדיין ילדים היה לי תמיד חשוב שהוא לא "עוזר" לי ואם הוא החליט לבשל, לא באתי וניקיתי אחריו ואם הוא קם אחרי בבוקר לא חזרתי הביתה וסידרתי את המיטה בגלל שהוא לא עשה זאת אז כן היתה לנו תקופה שהבית היה נראה זוועה, אבל הגענו למטרה, אני לא אמא שלו והבית הוא של שנינו לטוב ולרע אני גם לא חושבת שזה מאוחר מידי להקנות הרגלים חדשים לפני כשנתיים היתה תוכנית בערוץ הבריטי על אילוף גברים- בדיוק כמו אילוף כלבים אומנם התוכנית עיצבנה והרתיעה, אבל דרך העבודה שלהם עבדה אם מישהו שלא מעניין אותו שהגרביים שלו זרוקות בסלון והנעליים בכניסה צריך לאמר לו, גם אלף פעם, ובכל פעם באותה הנימה ולא בכעס, עד שלשים את הגרביים בסל הכביסה ואת הנעליים במגירה יהיו ההרגל החדש. אגב- אחלה פורום! מקווה להצטרף באופן רישמי בקרוב

 

[עפרה פלוס 3]

נשמח לראות אותך כאן ../images/Emo140.gif

 

[hanchuk]

מניסיון - אין לך מה להאשים את עצמך

אני ממש לא לוקחת הכל על עצמי. ומאוד ברור לי וזה בא לי טבעי ששנינו עושים. (בקיצור, הפוכה ממך) וזה לא עוזר. אז השארתי כלים בכיור. אחרי 4 ימים - הבייביסיטר של הילדה התייאשה מהריח ושטפה. /-: בקיצור, זה לא את. זה הוא!! אני חוזרת ואומרת, יש שוני בסיסי בין גברים לנשים. לצערי, זה בא לידי ביטוי בעיקר בבית (וכן. יש יוצאים מן הכלל. אבל ככה קוראים להם: יוצאים מן הכלל) עכשיו, אם הוא היה טוב יותר בעבודה מחוץ לבית, זה מתבטא במשכורת וכבוד. להיות טובה יותר בדברים שקשורים לבית, לצערי, זה משהו שלא מקבל את הכבוד הראוי לו (אחרי הכל זה כמו לנהל מפעל, לא?!) ולכן נחשב משום מה, נחות

ומקבל פחות תשומת

מהבעל (אם זה היה משהו שהוא היה יודע שהבוס ביקש - הוא לא היה עושה?)

 

[AY1]

אצלנו רב השבוע הוא מגיע די מאוחר

ובסופי שבוע הוא אחראי כמעט על כל המטלות השותפות (ארוחות , מקלחות וכו) יש מצבים שהוא מגיע מוקדם יותר במהלך השבוע ואז אני פשוט אורמת לו לקום ולרוקן מדיח/ מכונה וכדומה

 

[ר של דן]

יפה אמרת

קודם כל זכרי שכל מה שאת לוקחת על עצמך, יורד מאחריות האחר. וחוץ מזה לקבל את הדרך שהם עושים זאת, למשל: אני לא אוהבת איך שבעלי תולה את הכביסה, הברירה שיש לי היא שהוא לא יתלה, אז בפועל הכביסה תלויה לא תמיד כמו שאני רוצה. כך זה בכל דבר שאני יכולה לשחרר. יש דברים שניסיתי וזה לא עזר, כמו לקנות לביתי הקטנה תרופה פעם בשבועיים, הוא פספס הרבה פעמים וזה עלה לנו ביוקר, אז את זה אני עושה. אבל יש דברים שלא יעזור בית דין, אני לא אעשה, כמו לנקות את הבית. לא מסוגלת לקחת על עצמי הכל.

 

[הילהל]

מחשבה נוספת - לעשות יחד!

אני גיליתי שמאוד קשה לו לעשות במקומי אבל מאוד נעים לולעשות משהו יחד איתי ואם אנחנו תולים יחד כביסה - זה לוקח חצי מהזמן כנ"ל הכנת ארוחת הערב - מכינים יחד או שאחד מארגן אוכל והשני שוטף כלים גם לי נעים יותר לעבוד יחד ולקשקש, זה מרגיש פחות עבודה זה לא פתרון להכל, כי לפעמים יש מטלות שצריך להספיק לבד וקשה לי לגרום לו לעשות אבל זה משהו

 

[א י ו ש י]

פשוט מפסיקים לעשות לא??

יום אחד לא תנקי יומיים לא תנקי 3 ימים לא תנקי או לא יודעת משהו שזהו תפקידך ונמאס לך לעשות ואז האיש ישים לב שאין שום גמדים וצריך 2 לטנגו האמת אצלי המצב הפוך, הוא עושה הכלללללללללללל ואותי צריכים להזיז הוא בהחלט אומר לי תעשי X Y Z...... אני חושבת שבני זוג צריכים להיות שותפים בהכל כולל משימות הבית ממש לא נוח לי שכרגע הכל נופל עליו כמו שלא היה מרגיש לו נוח אם הכל היה נופל עלי

 

[עפרה פלוס 3]

תאמיני לי שניסיתי ../images/Emo4.gif

השארתי את הכלים בכיור - הכיור כבר התחיל להסריח והוא לא זז. השארתי את הבלגן בסלון - הוא לא ראה אותו בכלל. לא עשיתי כביסה - הוא לא ראה שום דבר (כי הוא לא מגיע בכלל לחדר הזה בבית)

 

[הילהל]

דיברתם על זה? מה הוא אומר?

 

[עפרה פלוס 3]

התירוץ שלו - אני עובד נורא קשה

זה נכון, אבל זה לא משנה את העובדה שבמצב הקיים אני מחזיקה בשתי משרות מלאות, אחת בעבודה ואחת בבית.

 

[AY1]

יקירתי ואם לא עובדת קשה? אולי אם תסדרי

את הבית ולא תבשלי כך שיהיה מצב שהוא בא הביתה ואין לו מה לאכול אז הוא יתעורר

 

[הילהל]

איפה ההבדלים?

מישהו מכם עובד פחות שעות? אם לא - אז למה שמישהו יתן יותר שעות/מאמץ בבית? אצלי, הגבר לקח אותי פעם אחת ליום עבודה בגינו.. אחריו הבנתי מצוין למה הוא זועק שאין לו כוחות אפילו להכין כוס תה. הזרועות מחוסלות! אני מודה שאחרי היום הזה אני הרבה פחות ממורמרת. אבל במקביל להסכמה שלי לעשות יותר בקיץ (בחורף העבודה רגועה יותר) גם הודעתי שיש יותר שירותים שנרכוש - למשל אוכל מוכן וקניות דרך האינטרנט. גם לי יש גבולות לנתינה! האם את מוכנה לשחרר קצת מהדברים לטובת "אאוטסורסינג" כלשהו לעבודות הבית?

 

[עפרה פלוס 3]

אני עושה זאת בשמחה ויש לנו מנקה

פעם בשבועים (כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו יותר), אבל זו לא הנקודה. אני מחפשת להגיע למקום שבו אני לא צריכה לבקש עזרה כי זה התפקיד שלי והוא עוזר לי אלא שהוא עושה את הדברים כחלק מהתפקידים שלו בבית.

 

[הילהל]

בהצלחה

אני מודה שאני סקפטית, אבל לכי תדעי העצות היחידות שלי הן: בחרי את המלחמות שלך בחכמה. אם יש משהו שאמנם רק את עושה אבל זה לא מפריע לך ונעשה בכיף או "על הדרך" - שימי אותו בצד ותעבדי על הדברים שבאמת מטרידים ומקשים על חייך ואל תעשי באמת מלחמות, אפילו שלפעמים נורא מתחשק - זה לרוב יוצר רק יותר קושי ולא באמת פותר כלום. הוא האיש שאת אוהבת ואת יודעת למה - בטוח יש דרכים נעימות לגשר על הפערים בין הציפיות שלך לתרומה האמיתית שלו בבית.

 

[תאירU4]

ומה הקטע?

שהם בטוחים שהם עובדים הכי קשה ועושים הכל בבית! זה פשוט מדהים!

 

[שי ז.]

השאלה היא למה הוא לא עושה

יש דברים שלבן/בת הזוג לא מפריעים עד כדי כך שהם ממש לא רואים את הבעיה. אני למשל בלגניסט נוראי אבל מודע לחולשה של אשתי לנושא ולא משנה כמה אסדר תמיד היא תגיד שמבולגן. כדי לפתור את הבעיה דיברנו והיא הבינה שאני פשוט לא רואה את הלגאן ושעצבים לא ישנו את התמונה. כיום אני עושה כביסה אבל היא מסדרת בארונות (כי אם אני אסדר היא תבוא בטענות שהפכתי את הארון למרות שאני לא מבין איך אפשר להוציא חולצה מאמצע ערימה בלי ששום דבר יזוז ומנגד איםן לי גם שום בעיה אם היא לא תסדר וזה ישאר בסלסלה שעל מכונת הכביסה), אני מבשל אבל היא מסדרת אחרי וקניות אני עושה כי לה קשה לסחוב. צריך לברר אם זה נובע מ"תשרתי אותי", מ "אני לא יודע", מ"זה פשוט לא מפריע לי" או בגלל עומס רב (כמעט לכולנו יש מים שאנחנו מגיעים מהעבודה כשאנחנו בקושי יכולים לעמוד). מעבר לזה הסיבה שבגללה קפצתי היא לאחל לעפרה בהצלחה עם הפורום החדש.

 

[עולם ו מלואו]

חינוך מהיסוד

ככה אני קוראת לזה חינוך לדעתי אם לא הרגלנו את זוגנו להיות שותפים מלאים ב ה כ ל יהיה קצת קשה לשנות כמו שאומרים לך תשנה קשיש.......