איך מסתדרים עם מתבגרים?

[drorbar19]

איך מסתדרים עם מתבגרים?

הרי ידוע שמתבגרים נוטים למרוד ולבחון את הגבולות שלהם,
לפעמים מאוד בבוטות וברוע (לא באמת רוע, אלא בדרך אותה הם מכירים ושעלולה להראות רעה כלפי ילדים אחרים וכלפי ההורים).
כשהם שלך, יש את הדרכים המקובלות בחינוך של מתן חיזוקים חיוביים ולפעמים גם שליליים.
אבל כשהם לא שלך, ולפעמים מתנהגים כך גם אליך או אל ילדיך...
איזה כלים יש לנו למעשה, והאם זה יכול למנוע מעבר למגורים משותפים בפרק ב' עד שכולם מתבגרים לחלוטין?

 

[אבשלום68]

תן לי להרגיע אותך

המתבגרים מונעים ע"י התפרצויות הורמונים שמשגעות אותם אבל זה עובר.
אח"כ המצב רק מחמיר:
הם המציאו את הגלגל.
סקס רק הם עושים!! הראשונים בהסטוריה , שכחו שהם לא מריבוי וגטטיבי....
אין דבר בעולם שהם יודעים פחות טוב ממך
הכל הם יודעים יותר טוב
יותר מהר
"מה אתה מבין בפלפונים...."
"תביא תביא אתה ממילא לא תבין....."
מה שטוב בכל זה שעכשיו כשהם לא גרים בבית אתה צריך לסבול את זה רק בסופ"ש
זו כנראה הסיבה שהורים רוצים כל כך לראות את ילדיהם נשואים.
באידיש אומרים קלינע קינדער קלינע צורעס גורייסע קינדער גרוייסע צורעס.
בתרגום ילדים קטנים צרות קטנות ילדים גדולים צרות גדולות
כן בהחלט רצוי אם אפשר לדחות מעבר למגורים משותפים עד ליציאת הילדים מהבית, או לםחות עד אחרי הצבא שאז בדרך כלל הם מתאזנים ולומדים לחיות עם אנשים אחרים(שהם לא אבא אמא).
ותמיד תמיד תמיד לפחות לשנים הראשונות של מגורים משותפים לשכור בית ניטראלי לא לעבור אליה או אליך, זה מונע את ההרגשה של פלישה....

 

[drorbar19]

עכשיו אני רגוע.

תגיד, אין איזה פתרון תרופתי לנושא?

 

[אבשלום68]

אמצעי מניעה

 

[gafnuna10]

נגעת בנקודה הכי מטרידה

כי לא משנה כמה אני מקסימה
איזה גבר יצליח לחיות עם המתבגרים שלי....?
הרי אני עצמי הייתי בורחת אם הייתי יכולה

 

[drorbar19]

אני מבין את ההרגשה...

צריך למצוא לוביסט שיקדם חוק מעבר לפנימיות צבאיות מגיל 15.

 

[מתולתלת30]

יש לנו הרבה כלים להתמודד עם זה

אחד הכלים המרכזיים זה המון סבלנות וסובלנות, לגלות אמפתיה גם כשהילדים לא שלך.
לא לנסות להיות אבא או אמא של הילדים שהם לא שלך, אלא בן/בת זוג תומכים לצד השני.
לא חושבת שזו סיבה למנוע מעבר למגורים משותפים כשהכל שם טוב מכל הבחינות, אפשר להסתדר גם עם מתבגרים לאט לאט ובזהירות מכל הצדדים.

 

[drorbar19]

דוגמה

גרים יחד, והבת שלך רואה דורה בטלויזיה.
מגיע הבן שלו חוטף לה את השלט ושם כדורגל (או אם הוא קטן, בוכה בצרחות שהוא רוצה לראות תומס הקטר).

מה תעשי?

(כן, תגידי לאחד לראות בחדר השינה, אבל שניהם יגידו שהם רוצים בסלון כי ככה זה.. ומי יהיה זה שיוותר וילך לחדר השינה?)

דוגמה אחרת,
הבת הגדולה שלו בדיאטת קרקרים. היא הכי אוהבת לאכול אותם על המיטה שלך עם מיונז דל שמטפטף, מה שנותן לך תחושה של שינה בחיק הטבע כל ערב.
הוא לא יכול להתווכח איתה בכלל כי היא צורחת עליו שיעזוב אותו שהיא הולכת לאמא.
הוא מבקש ממך להבליג כי זה יגמר עוד שנתיים שלוש.
מה אז?

 

[מתולתלת30]

זה לא שונה מההתנהגות מול הילדים הפרטיים

גם היום אם יש שני ילדים בבית יש מריבות על השלט, ומי רואה מה ומתי בטלוויזיה.
אין כאן ענין של מה אני אעשה לו או לה, יש כאן החלטה משותפת בין שני בני הזוג איך להתנהל בסיטואציות כאלה מראש, אני חושבת שהכי נכון לחשוב על הדברים האלו לפני שהם קורים,
לחשוב על סיטואציות שעלולות להתעורר, כמו הדוגמא שהבאת כאן, וביחד להחליט על דרכי גישה ופעולה הכי מתאימים לכולם בענין.
אז כועסים קצת, רבים קצת, מדברים קצת, משלימים הרבה וממשיכים הלאה.
דרך אגב אני לא אגיד לאחד לראות בחדר השינה, אני אולי אחליט איתם ביחד על הגרלה מי רואה קודם והשני ימתין בסבלנות ובינתיים ישחק איתי במשחק קופסא שהוא אוהב.
(תודה לאל יש היום ממיר מקליט בכל בית, אפשר תמיד לראות כל תוכנית עוד שעה).

גם לילד הפרטי שלי אני לא אתן לאכול בייגלה במיטה שלי, אותו דבר לגבי הבת הגדולה שלו, היא דרך אגב תתווכח איתו על כל דבר אם בא לה לאיים שהיא הולכת לאמא, כי ככה זה וזה הגיל.

הכי חשוב כמו שכתבתי למעלה, להחליט ביחד מראש איך מתנהלים באותם סיטואציות לכשיתעוררו, להיות מגובשים בתגובות ולעבור ביחד גם את הזמנים האלו.

אני לא חושבת דרך אגב שזה שונה מאוד מהליכי גירושים בין בני זוג כששני הצדדים מחליטים לסיים את זה יפה ולהתגבר ביחד על הקשיים מול בני זוג שרק מחפשים איך לתקוע אחד לשני סכין בגב.

תקשורת בריאה לפני, אחרי ותוך כדי הכרחית לאורך כל הדרך שמחברים ביחד חבילות מפורקות ומקבלים חבילה חדשה.

 

[drorbar19]

אז כנראה טרם

נתקלת בנערות בנות 15 שלא סופרות אותך כי את החברה של האבא, ושדווקא יעשו לך או לילדים שלך כל מה שהן יכולות בכדי להציק.

 

[מתולתלת30]

צודק

בזמנו היא היתה בת 13, סוג של מתבגרת, דווקא הסתדרנו יופי למרות שהייתי החברה של אבא,
ייתכן מאוד שזה היה שילוב של ילדה נחמדה וחברה של אבא נחמדה גם.
אם היה ואתקל בעתיד אני יודעת שאעשה את כל המאמצים לעבור את הקשיים בצורה הטובה ביותר, אין ביטוח בשום דבר, מן הסתם גם לא בזה.

 

[drorbar19]

את יודעת,

כשהיא מציקה לך זה עוד בסדר. את מבוגרת ויכולה לקחת את זה בכיף..
אבל כשהיא מציקה לילד שלך, שבא אלייך בוכה כי רע לו והוא נעלב וסובל בגלל שהוא גר איתה, וגם כך הוא לא מאושר במיוחד מזה שההורים שלו התגרשו, אז זה אחרת לחלוטין.

 

[מתולתלת30]

אתה לגמרי צודק

מהניסיון שלי אלו מקרי קיצון וברוב הזמן הילדים דווקא מסתדרים ביניהם מצוין.
אני עדיין בדעה שברוב רובם של המקרים אפשר תמיד למצוא פתרונות שיתאימו לכולם עם המון רצון ועוד יותר סבלנות.
יאללהההההההההה החיים הם לא כאלו סיפורי אגדות, אמהות חורגות וילדים מועדפים יותר או פחות.

 

[jakuper]

אומנם דברי חוכמתך שווים להטמעה (באמת שאין--

כאן ולו גרם אחד (אן אונקיה אחת אם את מגיעה ממדינה אנגלו-סקסית) של ציניות) אך...
האם הכרחי לקלקל עברית? (-:
"ברוב רובם של המקרים אפשר תמיד למצוא" - על פי רוב ... תמיד? הממם. זו לא ממש עברית. כלומר כן, עבור המתבגרים זו שפה ברמה גבוהה, אך האם גם אנחנו, מתוסכלי מוסד הנשואין, חייבים להרוג את השפה? הרי לא היא אשמה שהנו כיום בסבב השני של משפחתיות. השפה רק עזרה לנו לבטא את תיסכולינו, אך לא היא שהיביאה אותנו עד הלום. אז אולי נשאיר אותה חייה ובועטת ונכונה? XD

 

[מתולתלת30]

קראתי את עצמי שוב

אכן משפט לא משהו.
<זה כנראה יוצא לי ככה מרוב אופטימיות )>

 

[jakuper]

דוגמא, או יותר נכון דוגמאות

רוצים לראות בסלון שניהם? ואף אחד לא מוכן לעשות זאת בחדרה? יופי - שניהם יראו טלויזיה בחדר או לא יראו בכלל.
ילדה מאיימת כל הזמן שתלך לאימא - יופי, אז שתלך. כאן יש כמה וריאציות - אם האימא תאשים אותך, אז זו אימא חר** - לא מענין אותה טובת הילדה, אלא היא רוצה שתרגיש ברע. או יכול להיות שאתה לא צריך בכלל לגדל את הילדים, כי אתה לא יודע מה זה, וכל מה שאתה עושה, מוצא פתרונות קלים כדי להשתיק את הילדה. האם זו הורות? ממש לא. זה בדיוק כמו לתת מוצץ שהילד לא יבכה גם אם הוא בן ארבעה או לתת מים עם סירופ מץוק כדי שהילד יעזוב אותכם. זו ממש לא הורות, אלא "אוי, נהיתי הורה, אבל זה מה זה לא מתאים לי. איך עושים שהיצור הצווחני הזה ישתוק?"
מי שחושב רק על השקט, שיתן להורה השני לטפל במפלצת. מפלצת, דרך אגב, זה לא משהו שנולדים בו, אלא תוצר של "חינוך" של הורה או הורים שמעטנהינים מאוד בשקט ולא בחינוך ילדיהם שיכול להיות טרחה רבה.

בכל מקרה, לו הייתי אותה גברת שבת של בן זוגה הייתה משאירה שביל פירורים במיטה ובן זוגה היה מתרץ שעוד שנה-שנתיים זה ייפסק - הייתי אומר "יופי. אז כאשר זה יפסק, תקרא לי. זה לא שהילדה חשובה מאוד, יותר חשובבהה מנוחות שלי. מי שמענין אותך זה רק אתה בעצמך: חשוב שהילדה תהיה אצלך גם אם היא מזלזלת בך, העיקר שהיא לא תהיה עם אימה כל הזמן. לא אכפת לך מהילדה, כי אחרת היית מחנך אותה (אה, כן - זה תהליך של שנים, לכם רוב ההורים נשברים אחרי יומיים). בקיצור, הורה שאומר שצריך לסבול את ילד הפלא שלו, לא הורה בכלל ולא אכפת לו מבת זוגתו. (דרך אגב, אתם רשאים לשחק עם זכר ונקבה בכתיבה שלי כפי שתמצואו לנכון. המין של הפועים ועצמים הוא די מקרי ולאיו דווקא אופייני.)
לחיות עם ילדים של אחרים לא קל. כך גם עם ילדים שלכם. למעלה, הרבה פעמים להסתדר עם ילדיכם לפעמים יותר קשה. אבל תמיד, ממש מאה אחוז תמיד, הצד הקשה זה לא הילדים, אלא הבוגרים שלא יודעים איך לדבר עם הילדים בגובה העיניים.

 

[drorbar19]

למה יש לי תחושה

שכל התשובות שלך הן תאורטיות להפליא וטרם ניסית ליישם אותן בפועל.
יום אחד תבין

 

[jakuper]

למה יש לך תחושה?

איך אני יכול לדעת? הרי אני- לא אתה.

לפעמים אני בקושי מצליח להסביר את תחושותיי שלי, אז להגיד למה אחרים חשים מה שהם חשים - אני לא חושב שהנסיון שלי מספיק עשיר כשלאחרים כדי לגלות זאת.
אולי, כפי שאתה אומר, אוכל בכל זאת להבין למה יש לך תחושה הזו. מי יודע?

 

[פמיניסטי]

לא לגמרי ברור מי זה לנו ...

אבל זורם איתך
ועונה כמו שמתחשק לי ...

לך כאב גרוש יש כלים מוגבלים ברוב המקרים.
וחכם תהיה אם תמעט בשימוש בהם, במיוחד במצבים בהם אתה לא בתיאום מלא עם אם ילדיך.

אני חושב שביחס להורות "נורמטיבית", אם מתנהלים בצורה מושכלת - בהורות גרושה זה קצת יותר פשוט

ולעניין מגורים משותפים בפרק ב' ....
אצטט את חז"ל ואומר ש- "חכם יודע לצאת ממצבים שפיקח מראש לא היה נכנס אליהם"

 

[והלאה וכאן]

גבולות ברורים מכל הכיוונים

גבולות ברורים בין המבוגרים - מה כן ומה לא מקובל אצלם בבית. ברגע שזה ברור למבוגרים - המסר יותר ברור וחד לנערים ולילדים.
גבולות ברורים בין בן הזוג שאינו הורה לבין המתבגר - זה נכון לא רק למתבגרים. בעיני נכון שלמבוגר תהיה ההבנה והידיעה עד איפה מותר לו להתעמת מול הילד שאינו שלו ומתי הוא מעביר את התקשורת להורה.
אישית, אני חושבת שיש דברים שילד יכול לספוג רק מהוריו, ולהורים יש את הפריבילגיה להגיד רק לילדים שלהם. משהו בבסיס ההורי, בידיעה העמוקה שזה ה-קשר הכי עמוק ושורשי שיש, יחד עם היכולת לרכך אחר כך את האוירה בחיבוק או ליטוף שבאים מעומק הלב והקשר ההורי-ילדי - כל אלה משאירים חלק מהחינוך או מהשמירה על הגבולות בתוך המשפחה המורכבת להורה ולא לבן זוגו (כל אחד מול ילדיו שלו).