איך מתגברים?

[ש ח ר ו נ ת]

איך מתגברים?

אז נכון, זה הנושא הכי קיטש בעולם, וכל בחורה בטח חוותה את זה אלפי פעמים, אבל אין מה לעשות. בתחילת השנה הייתי די שבורה. התאהבתי במישהו ששיחק בי, הרגשתי ריקה, חיפשתי משהו ולא מצאתי. ואז הכרתי מישהו. וזה הפך להיות דבר מדהים. באמת שהוא שינה אותי, מילא אותי, היה לי כל כך טוב. למרות שפחדתי שהוא רק "ריבאונד" משיברון הלב הקודם, הבנתי שהוא בעצם הרבה יותר חזק אצלי מההוא. היה לנו כל כך טוב ביחד.... השבוע, אחרי קצת יותר מחצי שנה שהיינו יחד, הוא נסע לשנת שירות בארה"ב. ידענו את זה מראש, אבל כנראה לא באמת היינו מוכנים לזה. היום שהוא נסע היה נוראי, לא הצלחנו להתנתק, בכינו נורא. אני הייתי במקום מאוד נמוך. הרגשתי כל כך אבודה. זה היה אחד הימים הקשים ביותר שחוויתי, ופרידה נוראית. החלטנו לא להישאר ביחד, לא לחכות אחד לשני, מסיבות כאלה ואחרות. אבל אמרנו שכן נישאר בקשר. בינתיים עברו חמישה ימים והוא שלח לי רק מייל מהיר, אפילו לא התקשר, התנצל ואמר שאין לו כמעט דרך לתקשר כרגע כי הוא עדיין לא התמקם... המייל שהוא כתב ממש לא היה מ"ידיד", הוא היה כתוב כמו שהיינו כותבים תמיד - כבני זוג... 'אני לא מפסיק לחשוב עלייך', 'אני אוהב אותך'.... אני לא אשקר, זה עשה לי כל כך טוב. כל כך פחדתי שהוא יעלה על המטוס וישכח אותי, ואני אשאר פה שבורה. כמובן שאני מגזימה כי אני יודעת שהוא אוהב אותי באמת, ושמה שהיה לנו אמיתי. אבל מה עכשיו? אני בקושי שומעת ממנו. וכל הזמן אני רק מחכה לשמוע. בתפיסה שלי נשארנו ביחד, אני מחכה לשמוע ממנו מילים יפות ומנחמות.... מעבר לזה אני כל כך מתגעגעת, זה הסוף שבוע הראשון שאנחנו לא ביחד וכל כך חסר לי להיות איתו בשישי בערב, אני יושבת בבית ומרגישה כל כך ריקה... אני מכאיבה לעצמי בכוונה, מסתובבת בחולצות הגדולות שלו, מקיפה את עצמי בתמונות שלו, בוהה בוידיואים שלו בפלאפון שלי, במכתבים שהוא כתב לי... כל היום חושבת עליו, אני לא מסוגלת אחרת.... תוהה מה הוא עושה עכשיו. אני מרגישה פתאטית אבל אני לא מסוגלת אחרת. הבעיה היא שהפרידה הזאת לא טבעית, זה לא שאני יכולה לשנוא אותו ולכעוס עליו, וזה גם לא שדעך בינינו משהו... היינו בתקופה כל כך טובה, היינו כל כך מאושרים ביחד וזה נקטע מכורח הנסיבות, נקטע בשיא... זה פשוט לא טבעי, לא רצוני, אז מה עושים עכשיו? זה מצב כל כך מייאש.. אני צריכה להתרגל לזה שהוא לא חלק מהחיים שלי ואני לא מצליחה. מעבר לזה שההוא ששבר לי אז את הלב, לפניו, מתחיל לחזור ולרמוז לי דברים. אני מפחדת שרק מהצורך לנחמה, ומהפחד להיות לבד - אני אסחף לקשר איתו... ואני לא רוצה, אני אוהבת את החבר שבחו"ל, או בעצם - כבר לא חבר... אז מה אנחנו? אני מבולבלת. והכל כל כך ריק בלעדיו.

 

[trigotrigo]

ניסיוני הדל

שנת שירות היא עסק חולף, בסופו של דבר. אחרי שנה זה נגמר. גם אם רחוקים מהבית ועמוסים בפעילויות, הקשר עם הבית נחוץ מאוד. לחבר שלך יהיה מעודד לשמוע ממך ואני מניח שגם לך ממנו, ואני מציע שכל עוד אתם יכולים, באמת תשמרו על הקשר הזה, וכשהוא חוזר תראו לאן הוא מוביל. ולגבי ההוא? ספרי לחבר שלך גם על זה. שיהיה חלק מהתהליך ושיידע מה קורה בכל מצב. זה זמן שנראה נקודתית ארוך, אבל אחר כך נראה שחלף מהר מאוד, ומאחר שהשנה רק התחילה, חכי קצת.

 

[ToryMaster]

אוויר

תאמיני לי אם אומר שכמו כל מצב אחר בחיים, זו הסתגלות? ברור שבתפיסה שלך כרגע אתם עוד ביחד, זה כי היא לא הספיקה להשתנות, אבל זה יקרה, וזה יבוא לאט לאט, עד שיום אחד את תקומי בבוקר ולא תרצי למות, ויום אחד את תמצאי את עצמך מחייכת על שום דבר, חיוך כנה ואמיתי. זמן ורק זמן יכול לעזור פה, אם תשאלי אותי, עד כמה קלישאתי שזה נשמע ועד כמה שזה כואב. זמן וההבנה שלהשקיע את עצמך בזה ובכאב הזה זה לא נכון, ושאולי שניכם צריכים קצת מרחק אחד מהשני, מרחק מנטלי, זה אומר להגדיר פרק זמן, קצר, שבו את לא יוצרתאיתו קשר. אני נדהמתי לגלות כמה זה ניקה אותי. [אבל רק שתדעי, שלא להשקיע את עצמך בזה לא אומר להדחיק או לברוח, אם כואב לך וקשה, אדרבה, מצאי את הדרך שלך לפרוקאת זה ולהוריד את זה מהחזה.]

 

[יעל ניסן]

תחווי את כל מה שיש לשנה הזו

להציע לך - כולל כאבי פרידה, ריקנות ומה לא במקביל ובנוסף לחוויות אחרות שתתעקשי לחוות, גם אם בהתחלה זה ירגיש לך מאולץ. שאלת איך להתגבר מתוך רצון לא להרגיש כל כך רע - כלומר שההתגברות תביא עמה הקלה בהרגשה... ואין כזה פטנט. מנסיוני אני יכולה רק להגיד לך שמה שחשוב לעשות בשנה הקרובה זה לא לעצור את החיים בגעגוע, לחכות לרגע שיחזור בתקווה שהכל יהיה שם בדיוק בדיוק כמו קודם. זה לא יעבוד. חשבי על זה: הוא עכשיו חווה מלאן חוויות, פוגש אנשים, לוקח אחריות - השנה הזו תעשה אותו עשיר בהמון דברים שלא היו שם קודם. אם את במקביל תעשי שהשנה שלך בלעדיו תהיה ריקה מתוכן ומלאה ב'חיכיון' שיחזור, יהיה קשה לכם מאוד לחזור. אסור, אסור אסור שהערך המרכזי בחיים שלך בשנה הקרובה יסתובב סביב האימיילים שלו!!! תתגעגעי, תכאבי, תרגישי ריקנות - ובנוסף לכך תקומי ותעשי דברים חשובים בחיים שלך כדי שהשנה שלך תהיה מעשירה לא פחות!!! באופן זה כשתפגשו שוב לפחות תהיי מולו בגובה עיניים. יהיה גם לך מה להגיד לו ומה לספר על איך צמחת ואיך גדלת ואיך התעשרת. חשוב שהדיבור ביניכם בעוד שנה לא יהיה רק על הקשר שהצלחתם באיזה אופן לשמר ועל התוכן שהעשיר את עולמו. כדי להיות עם נוכחות בקשר את חייבת להתפתח במקביל. במילים אחרות, אם את רוצה לחזור להיות בקשר איתו בעוד שנה, עליך להלחם בשיניים ולהתפתח בשנה הזו כדי לשמור על האיזון בצמיחה שלכם כבני אדם. הוא לא יהיה אותו אדם בעוד שנה. הוא ילמד המון על עצמו ועל היכולות שלו - וכדי לפגוש אותו שם במקום שהוא יהיה - תצטרכי לעבוד קשה על ההתפתחות שלך במקביל. כבונוס, אני יכולה להבטיח לך, שאם תתמקדי ותשקיעי בהתפתחות שלך, תעשי ותחווי דברים, השנה תעבור לך יותר בקלות מאשר אם תתמקדי כל כולך בגעגוע, בתדירות הקשר ובפירורי המידע שהוא מעביר אליך.