אין לי תקווה שהיא בדרך הטבע
אין לי ממש טעם בחיים.. כעיקרון ברור לי שהכל לטובה, אין לי שמץ של ספק שזה אחרת. אני לא מצליח להרגיש הודיה (מעולם לא הצלחתי), כי אין לי תחושת קבלה רגשית מאנשים או מאלוהים, כי חסר לי רגש בסיסי (שלכן גם לא מצליח להנות מהחיים, מרגיש יותר כמו "צופה על העולם מאשר כשותף בו" ראה ערך ה.א.סכיזואידית), לכן אני לא מוצא דרך להפוך את החיים למשהו שבכלל יהיה טעם לחיות. לפי מה שאני מבין האושר יכול להתחיל רק מבפנים, מאופן הפעולה והשאיפה הפנימיים, אבל אין לי את האפשרות להתחבר לזה, ניסיתי - 1) לשחרר ופשוט לקבל את הקיים לתקופות ארוכות (ולקבל את עצמי כמו שאני, אהבה עצמית) זה לא עוזר, מה שקורה זה שאני נשאר רגוע (מבחינה מסוימת רוגע זו לא הבעיה שלי - כי ממילא אין לי מנוע לעשות דברים), ולא ממש עושה כלום, נרדם והשינה עושה לי כאב ראש. לשחרר זה לא פיתרון במצב שלי.. חייב לעשות משהו חוץ מלישון, נכון? -מה לעשות? 2) ניסיתי הודיה, לא מסוגל, לא באמת מרגיש רגש הודיה, יכול לחשוב לכתוב ולהגיד תודה כל היום, זה ממש סתם פעולה יבשה, בלי תחושה... 3) חסר לי קבלה מן הסתם, כמו רובינו "לא אהבו אותי מספיק בילדותי", אבל 'חסר לך רק מה שלא נתת', נכון? איך תקבל? תיתן. מה שאתה נותן זה מה שאתה מקבל, רק אהבה מביאה אהבה.. אז כן, נותן תמיד מה שאני מסוגל, איפה שאני מסוגל, באופן שאני מסוגל. אוקי התקדמתי בעקבות זה, אבל לא משמעותית.. עדיין אין תחושה של סיבה לחיות.. אין ממש יכולות נתינה ובעיקר אין ממש תחושת נתינה, אין תועלת משמעותית במצב שלי שמורכב מהרבה אלמנטיים. 4) ניסיתי תובנות פנימיות על החיים, כן זה עזר, אבל בעיקר מהתלהבויות לא ארוכות שנגמרות מהר, כשנגמרת ההתלהבות בתכלס אין ממש אף תובנה שמשנה לי את הסדר יום המאוד משעמם וחסר טעם. 5) ניסיתי ללכת למפגשים ולכל מיני סוגי אירועים. 6) ניסיתי את רוב התרופות הפסיכיאטריות ורוב התוספים הטבעיים, שמאוד עזרו, אבל שוב עדיין נשארתי במקום של מה שאני מתאר.. 8) ניסיתי פסיכולוג, טיפולים אלטרנטיביים.
אין לי ממש טעם בחיים.. כעיקרון ברור לי שהכל לטובה, אין לי שמץ של ספק שזה אחרת. אני לא מצליח להרגיש הודיה (מעולם לא הצלחתי), כי אין לי תחושת קבלה רגשית מאנשים או מאלוהים, כי חסר לי רגש בסיסי (שלכן גם לא מצליח להנות מהחיים, מרגיש יותר כמו "צופה על העולם מאשר כשותף בו" ראה ערך ה.א.סכיזואידית), לכן אני לא מוצא דרך להפוך את החיים למשהו שבכלל יהיה טעם לחיות. לפי מה שאני מבין האושר יכול להתחיל רק מבפנים, מאופן הפעולה והשאיפה הפנימיים, אבל אין לי את האפשרות להתחבר לזה, ניסיתי - 1) לשחרר ופשוט לקבל את הקיים לתקופות ארוכות (ולקבל את עצמי כמו שאני, אהבה עצמית) זה לא עוזר, מה שקורה זה שאני נשאר רגוע (מבחינה מסוימת רוגע זו לא הבעיה שלי - כי ממילא אין לי מנוע לעשות דברים), ולא ממש עושה כלום, נרדם והשינה עושה לי כאב ראש. לשחרר זה לא פיתרון במצב שלי.. חייב לעשות משהו חוץ מלישון, נכון? -מה לעשות? 2) ניסיתי הודיה, לא מסוגל, לא באמת מרגיש רגש הודיה, יכול לחשוב לכתוב ולהגיד תודה כל היום, זה ממש סתם פעולה יבשה, בלי תחושה... 3) חסר לי קבלה מן הסתם, כמו רובינו "לא אהבו אותי מספיק בילדותי", אבל 'חסר לך רק מה שלא נתת', נכון? איך תקבל? תיתן. מה שאתה נותן זה מה שאתה מקבל, רק אהבה מביאה אהבה.. אז כן, נותן תמיד מה שאני מסוגל, איפה שאני מסוגל, באופן שאני מסוגל. אוקי התקדמתי בעקבות זה, אבל לא משמעותית.. עדיין אין תחושה של סיבה לחיות.. אין ממש יכולות נתינה ובעיקר אין ממש תחושת נתינה, אין תועלת משמעותית במצב שלי שמורכב מהרבה אלמנטיים. 4) ניסיתי תובנות פנימיות על החיים, כן זה עזר, אבל בעיקר מהתלהבויות לא ארוכות שנגמרות מהר, כשנגמרת ההתלהבות בתכלס אין ממש אף תובנה שמשנה לי את הסדר יום המאוד משעמם וחסר טעם. 5) ניסיתי ללכת למפגשים ולכל מיני סוגי אירועים. 6) ניסיתי את רוב התרופות הפסיכיאטריות ורוב התוספים הטבעיים, שמאוד עזרו, אבל שוב עדיין נשארתי במקום של מה שאני מתאר.. 8) ניסיתי פסיכולוג, טיפולים אלטרנטיביים.
