איפה האבות שלנו?

[m i t a l y]

איפה האבות שלנו?

ברוב ההודעות שקראתי ניתן לראות כעס על האם ולפעמים אפילו רצון להתנתק ממנה. מעניין... איפה האבות שלנו בתמונה? איך מערכת היחסים שלנו איתם? האם הם תומכים ואוהבים? או שהם כמו האמא? מישהו רוצה לשתף?

 

[עוד שרון]

ההורים שלי פרודים ולכן קל לי לנהל

מערכות יחסים שונות עם כל אחד מהם. אבא שלי לא מהמרעיפים ומהמפרגנים אבל הוא עוזר כשמבקשים (מיוזמתו הוא לא מציע). רגע,,, תינוקי מתוקי בוכה, אני מנתקת ואשוב בהקדם.

 

[mich78]

שאלה טובה ../images/Emo4.gif

אני קוראת לאבא שלי "הפודל" של אמא הוא תמיד השתיק אותי ודאג שאתנצל בכדי לקבל שקט תעשייתי מאמא שלי, לא עניין אותו שזה לא צודק מאז שיצאתי מהבית ועברתי שינוי הבנתי שהוא לא פחות טוב ממנה ואיתו אין לי שום קשר יומיומי (מאז שלמדתי להעמיד אותו במקומו ודאגתי שיפסיק להתערב לטובתה) רק ארוחות שישי שהייתי הולכת מה שגם כבר לא קיים אז עם אבא שלי אין לי שום קשר מקווה שזה יקרה גם לגבי אמא שלי האמת אני שמחה לומר שהם לא חסרים לי בחיים

 

[שלפשטונדה]

זאת אחת התהיות שלי,

איך אבי, שנפטר לפני הרבה שנים, היה משפיע על ההתנהגות של אמא שלי, ואיך היה מתיחס אליי, כאל אישה בוגרת עם ילדים ולא כאל ילדת טיפשעשרה - שרק את זה הוא הספיק לראות...

 

[m i t a l y]

שמחה שחזרת... ../images/Emo24.gif

 

[שלפשטונדה]

רק הלכתי להכין לי עוד קפה..../images/Emo3.gif

 

[alona 9]

קשה לי לכתוב עליו..

איש יקר שההתחברות איליו התחזקה ערב נישואי.. "נכון שאת אוהבת אותו יותר?" היתה צוחקת אימי. ואני- מטורפת עליו... ואז...כשפרצה המחלה הארורה,ייחלתי למותו..שלא יפחד,שלא ידעך מול עיני, מוזר,אנשים נאחזים בתקווה,באמונה, אנשים נלחמים על כל שעת חיים. ואני, ידעתי על הסבל הרב שיצטרך לעבור,על מחשבות הפחד שמתרוצצות בראשו, גסיסה איטית ואכזרית. 7 שנות געגועים..ביום שישי, יום השנה, אעלה לקיברו להניח פרחים.

אני בלעדיו אבודה..

 

[Ruth52]

שאלה מצויינת

אני חושבת שזה רק מדגיש את חוסר השוויון בכל הנוגע לחינוך הילדים. אמהות הן לרוב אלו שמחנכות ומגדלות את הילדים, ולכן באופן טבעי הן גם יותר ה"רעות" ויש אליהן יותר טענות. אבות, לעומת זאת, מגיעים מאוחר הביתה, כשהילדים כבר סיימו את מטלות היום וכל מה שנותר זה להנות ביחד. אני מקווה שבעתיד המצב יהיה שונה, יותר אמהות תפתחנה קריירות ויותר אבות יהנו מהילדים ויחליטו לעבור לעבוד פחות שעות כדי להיות איתם.

 

[שלפשטונדה]

אני דווקא ראיתי את זה מכיוון אחר..

אם לוקחים את המרובע המשפחתי כביכול: אבא, אמא, ילדה, ילד (בלי קשר לאחים נוספים וכד'), ברור שהקשר הטעון ביותר הוא האמא-בת, גם מגיל צעיר וגם, כמו שאנחנו רואים, עד היום. כפי שאני רואה את זה - לכל "זוג" יחסים במשפחה יש את האופי שלו ואת נקודות התורפה שלו. אבא ובן, אבא ובת, אמא ובן. רק הגיוני שהזוגיות ה"נשית" במשפחה תהיה הכי טעונה, הכי קרובה, הכי רחוקה, הכי אמוציונלית. ככה זה נשים. לא? ובהקשר למה שאמרת,רות - נכון שאמהוּת היא גנטית, אין מה לעשות. אמא זה אמא. גם אם אנחנו עובדות יותר שעות מהבעל, מרוויחות יותר ממנו, משכילות יותר ממנו - עדיין הכשרון המולד הוא שהופך (את רוב האמהות) להורה המשמעותי יותר בגידול הילדים מבין שני ההורים. לשמחתי, החלק של האבות הולך וגדל, ואני אפילו מוכנה לקוות באופטימיות שתוך דור אחד בלבד הוא באמת יגיע ל-50 האחוזים המגיעים להם. וגם לנו..

 

[triorio]

מזל שיש לי את אבא שלי

ומזלה של אמא שלי שיש לה את אבא שלי. אני ממש ילדה של אבא, ילדה של אבא קלאסית. מאבא שלי אני מקבלת כל עזרה ללא פרצופים, ללא בעיות, ואם אינו יכול אז הוא אומר לי את זה בצורה מכובדת ועדיין מחפש עבורי פיתרון, גם שיבוא על חשבונו. את אבא שלי אני ממש אוהבת, לא בגלל שהוא עוזר לי והיא לא. כי הוא היה שם איתי כל חיי. היה שותף למה שעשיתי וחוויתי. והיא לא. היא לא ניסתה להתקרב וכשניסתה זה היה תמיד בהוכחה כמה שהיא יותר טובה ממני בכל דבר שאני עושה, אף פעם לא נתנה לי קרדיט למה שעשיתי. מעניין שהקרדיט היחיד שהיא נתנה לי הוא שאני אמא יותר טובה ממה שהיא הייתה. זה אומר כנראה הכל.

 

[o r 8]

אבות...

אצלי היחסים עם אבי הם הפחות מוצלחים. אימי אישה מופלאה, אוהבת את החיים, אופטימית ושמחה למרות הקשיים, רואה תמיד את חצי הכוס המלאה, נדיבה ופתוחה והיה פשוט כייף לגדול איתה. היא השקיעה את כל כולה בנו (אנחנו 4 בנות) וכולנו בקשר מדהים איתה. עם אבי הסיפור אחר לגמרי. הוא אדם עצבני וצרחן, אינו עקבי, אנוכי, כפוי-טובה, אדם שלא נתן דבר חוץ מכסף, כאבי לב ותסכולים. כשהייתי בת 6 אבי בגד באימי. אני זוכרת את ההתנהגות המכוערת שלו, את ההשפלות, את המריבות. אני זוכרת לילות שבהן שמתי כרית על הראש כדי לא לשמוע...את הפעם שישבתי בחדר מדרגות והוא ניגש אלי לשאול אותי עם מי אני רוצה לחיות עם אבא או עם אמא?? צריך להוסיף עוד משהו? גם אם לא אז יש לי.. יש לו ילדה מאותה פרשייה אומללה.אבי אדם חולה לב ועבר כבר 3 ניתוחים ואינספור אישפוזים. בכל פעם שאושפז וללא כל קשר למצב הקשר בין הורי באותו זמן אימי טיפלה בו במסירות וטיפלה בו באופן מופלא. אף פעם לא הבנתי את זה. הוא תמיד התלונן שהיא לא עושה עבורו דבר, מה שאינו נכון בעליל! הוא טען כל הזמן שבגללה הוא איבד את כל כספו והאמת היא שהוא אדם חסר אחריות ובזבזן שלא דאג לעתידו שלו ששרף כספים על שטויות וגם על הימורים.אימי לעומת זאת מאוד זהירה בענייני כספים ומאוד מחושבת. מכספים שהיא שמה כל הזמן בצד הם הצליחו לעבור תקופות קשות. עכשיו הוא שוב בבית חולים והוא נורא מסכן ונורא מרחם על עצמו. הוא באמת מסכן מבחינה בריאותית אבל אני לא מצליחה לגייס רחמים כלפיו. הוא לא נלחם, הוא אינו אופטימי ומאשים את כולם בהכל. זו לא מבקרת מספיק, אני לא מגיעה מספיק, לא מתקשרים מספיק, שום דבר לא מספיק ודי נמאס לי ממנו. (אני חייבת לציין שאחיותי מרגישות כמוני ואף עוד יותר). זהו, וזה קצה המזלג וגם כך מאוד ארוך. תודה על היחס. ביי.

 

[m i t a l y]

אשרייך שזכית באמא שכזו ../images/Emo24.gif ו...

ברוכה הבאה לפורום...

 

[o r 8]

תודה רבה

 

[m i t a l y]

אשרייך שזכית באב שכזה... ו...

ברוכה הבאה לפורום...

 

[triorio]

תודה על קבלת הפנים../images/Emo39.gif

 

[החתולית]

אני לא אוהבת את אבא שלי

ונדמה לי שהוא יודע זאת היטב. מבלי להיכנס ליותר מדי פרטים, אומר שאבי אחראי ישיר לכך שילדותי היתה אומללה, ולכך שבגרתי להיות אישה שאינה אוהבת את עצמה ובטוחה שעליה להינשא לגבר הראשון שירצה בה לאשתו. היום אני אישה אחרת, וזה בזכותי ובלי כל קשר לאבא שלי. איני שופטת אותו, איני עוסקת בפתיחת עניינים, סליחות וכיוצא באלה - מבחינתי אין בכך כל תכלית וטעם. אני אוהבת את מי שאני היום, אני אדם שלם ומאושר, אני הורה טוב יותר מאשר היו הורי - וזה מה שחשוב (לי לפחות).

 

[Bavmorda]

(בינתיים) אצלי הכי שונה מכולכם....

אבי נפטר כשהייתי בת 5.5 חודשים. תינוקת. אימי גידלה אותי לבד. בגיל ההתבגרות אמרתי לחברה שאני מצטערת על זה שגדלתי ללא אב. זה דבר שלעולם לא אוכל לדעת מה הוא. מי הוא האבא ? כיצד הולכים יחסי הכוחות בין אמא לאבא ? מי מחליט ? דמות אב וכל מה שקשור בצד הפסיכולוגי ההתפתחותי של לגדול עם גבר בבית, בתור ילדה. והיא אמרה שלא הפסדתי, לה היו זכרונות לא טובים מאביה...

 

[שייקפירות]

אבי התחיל להיות כזה רק לאחרונה

מאז שאני זוכרת את עצמי אבי היה מן דמות מרוחקת וקרה שלא ממש ראיתי אותו הרבה בבית ולמרות זאת הערצתי אותו ובלעתי בצמאה כל מילה שהוא הפנה אלי גם אם סיפורי הדיג שלו היו משעממים. יכל להיות מקרה שהייתי חוזרת הביתה לאחר שבועיים מהצבא ואפילו שלום לא היה אומר כי בדיוק היה מוטרד מהעבודה שלו. ככה גדלתי על הקריזות שלו כשיש לו מצב רוח הוא הכי הכי וכשאין לו אז עדיף להתרחק מן הקור. לעולם לא הרים עלי יד או פגע בי פיזית . בשנים האחרונות מאז שהוא סבא הוא מקסים ושינה את עורו למרות שעדיין יש לו נפילות של קרירות פה ושם. בדיעבד אני הכי הייתי מושפעת ממנו לעומת אחיותי שהושפעו מאימי. מרוב שרציתי יחס ממנו , הזדהתי איתו בכל ועד היום אני מושפעת מהפחדים שלו והדאגות שלו ...