איפה האיזון?

[ShukyD]

איפה האיזון?

איך אפשר להיות גם וגם? איפה האיזון בין טוב לרע, בין מה שאתה מרגיש למה שאתה חושב בין מה שאתה רוצה להגיד לבין מה שרוצים לשמוע? ולמה בכלל אנשים מצפים ממני למשהו מסויים ואז מופתעים לקבל משהו אחר. מי שלא מכיר אותי - שלא יצפה מי שמכיר אותי - אמור לדעת אני בנאדם של חופש. כלוא, אבל עם עצמי, זה חופש. ואף אחד לא מצליח להבין, לא שניסיתי להסביר ליותר מדי. לפעמים אני מתייאש מבני אדם.. ואז נזכר שגם אני איכשהו אחד מהם.. שגם אני, למרות הכל, שייך לעולם הזה, שאני לא שייך אליו אולי לעולם אני כן שייך, אבל לתקופה לא, או להתנהלות לא. אומרים תהיה אתה וכשאני אני, אני לא חלק, לא קשור. וכשאני לא אני, אני לא אני, אז איך אני יכול להרגיש טבעי ונוח ככה? וחם, מתי יהיה גשם?

אוף

 

[ShukyD]

למה בי אף אחד לא תומך? ../images/Emo10.gif

 

[יעל ניסן]

היי שוקי

אני קוראת את הטקסט שלך ולא כל כך מבינה מעבר לתחושת זרות, שהיא מה זה אופיינית לאנשים צעירים, מה בעצם רצית להגיד. אשמח אם תרחם עלי ותנסה להיות קצת יותר קונקרטי כשאתה מבקש תמיכה - ככה אוכל לדעת מה אתה צריך אתה רואה, לכולנו יש מגבלות

 

[ShukyD]

לרגע לא אמרתי שאין מגבלות

סתם, פשוט כמו שזה היה ככה הוצאתי לא ישבתי וחשבתי על ניסוח שיהיה מובן או קריא פשוט ככה זה ישב לי בראש באותו רגע אני אכן מרגיש לא שייך אבל למה מרגישים ככה? למה זה כל כך אופייני? למה לא מתאחדים כל האנשים שמרגישים לא שייכים, לקבוצה אחת של שייכות? אני אפילו לא יודע מה אני רוצה וצריך אני סתם מרגיש אבוד, לא קשור לשומדבר.. סוג של דכאון אם זה עוזר לך קצת.

 

[יעל ניסן]

כן זה עוזר קצת

בקבוצת הגיל של המתבגרים הצעירים שהיום היא עומדת עד גיל 25, יש סוג של סתירה בין הצורך המאוד אנושי להרגיש שייך לבין הצורך המאוד "התפתחותי" להיות אינדיבידואל. הסתירה הזו בין תכתיבי החברה ומידת הקונפורמיות שיש להפגין כששייכים לבין הצורך לגלות מי אני באמת, מהם הצרכים שלי, וכמה רחוק אני יכול לתת למי שאני ביטוי בלי לשלם את מחיר המרחק מהקונפורמי. דיכאון הרבה פעמים מתלווה כשמתעקשים שהעולם יתנהל על פי הצרכים האישיים ולא על פי המציאות. כשרוצים ליהנות מהאינדיבידואליזם בלי לשלם את מחיר המרחק מקבוצת השייכות, למשל. תכלס המציאות היא כזו שכשנמתאים בקבוצת שייכות (ולא משנה כרגע איזו) זה לא אותו הדבר כמו להיות לבד בחדר עם מראות שמשקפות רק אנשים כמוך... בדיוק נמרץ. בקבוצה יש כל מיני אנשים וחלק מהאינדיבידואליות שלהם מעומעם לטובת הקבוצה. רוב האנשים מוצאים איזון על ידי היכולת לנוע בין אזורים ביום יום בהם יש להם ממשק עם קבוצת שייכות לבין אזורים אחרים ביממה בהם יש להם אפשרות להיות נטו אינדיבידואלים.

 

[ShukyD]

ואיך זה שאני תמיד מגיע איכשהו לשקרניות

המתחזות שלא מבינות כמה נזק הן גורמות לאנשים שמתקרבים אליהן? איך מתקנים קארמה?

 

[יעל ניסן]

טוב, ברור לך

שאי אפשר לענות באופן ענייני על השאלות הללו, נכון? אין לי מושג איך אתה מגיע ופוגש שוב ושוב שקרנים גם קארמה זה לא משהו שאני יודעת איך מתקנים אם בכלל. אולי תנסה לנסח שוב כדי שאדע איך לעזור לך? מה אתה שואל בעצם?

 

[ShukyD]

תקראי את התגובה שכתבתי לאיילית

אולי זה יותר מובן

 

[איילית אלמונית]

הי שוקי.. אנחנו מכירים טיפה.

נכנסת לפה לעיתים מאוד רחוקות תמיד בתקוה שאלמד משהו חדש. נפש האדם זה דבר מרתק! (יעל, תודה על תגובותייך השירשור הזה, מאוד מאוד מענינות, מזכירות לי את מה ששכחתי) שוקי, קראתי גם את השירשור הקודם שבו כתבת על הבחורה הדרוזית.. חווית חוויה קשה שללא ספק השאירה אותך פצוע. עכשיו צריך להבין מה ניתן ללמוד מהחויה. אם אתה מדבר על קארמה, אני לא חושבת שמדובר בקארמה. זה לא משהו שנכפה עליך מחיים קודמים או בעקבות דברים שעשית בגילגול זה. אנימציעה לך דרך חשיבה אחרת - זה שיעור ולימוד, כל החיים הם חוויית לימוד אחת גדולה ומתמשכת. לומדים שיעור וממשיכים הלאה לשיעור הבא (-: כמה פעמים קרה לך שהתאכזבת ברמה עמוקה מבנות ששיקרו לך? אני בטוחה שלא יותר מפעמיים בחיים - והחיים מזמנים לנו כל כך הרבה יותר אפשרויות! יכול להיות שאתה מתחיל לצפות לאכזבה - אתה מפתח איזשהו דפוס מחשבה של התגוננות וחשש מתמיד מאכזבה- אבל זו יכולה להפוך למחשבה שמגשימה את עצמה. אתה עלול לזמן לעצמך עוד חוויות כאלה. אני מזמינה אותך להבין שחווית חוויה לא קלה שאולי ייקח לך זמן להתגבר עליה, אבל זו חוויה נקודתית בחיים. היא לא חלק ממכלול של חוויות שתחווה. אז למדת להיות זהיר (-: נסה לא ללכת עד הקצה ולפתח חשדנות לכל מערכת יחסים שיכולה להתפתח. תמצא את האיזון בין זהירות בריאה ובין שמירה על תמימות ושימחה לפגוש אנשים חדשים (-: לגבי השאלה שפתחה את השירשור, שאלת - איך מוצאים את האיזון בין טוב לרע.. אני לא חושבת שצריך לעשות הפרדה. מה שטוב לי יכול להיות רע לך. זאת שאלה כל כך גדולה שאפשר ללכת איתה לאלף כיוונים. שאלת איפה אתה מול החברה, מול ציפיות של חברים, אנשים אחרים.. אני חושבת שכשתלמד להכיר את עצמך יותר דרך החיים ותחווה חוויות חדשות, תהיה קשוב לעצמך.. אז תבסס את האופי שלך ותדע בקלות יותר מה מתאים לך ומה לא מתאים לך. חשוב מאוד גם לזכור להיות קשוב לצרכי הסביבה, אך יחד עם זאת לדעת להבחין מה עיקר ומה תפל, מה אמיתי ומה שגוי (דרך אינטואיציה ולמידה מניסיון). דרך היכרות עם עצמך תוכל לבסס אופי יציב שתוהה במידה "הנכונה" מה נכון לעשות ומה לא, מתי לאפשר קבלה של נורמות חברתיות ומתי להיות אתה עצמך - ולקבל את הביקורת החברתית אם צריך. לדעת שזאת הביה שלהם, שהם מביאים איתם את המטענים שלהם - וזה לא קשור אליך. בכל מקרה - אני מאחלת לך הצלחה במסע! הנה אני בת שלושים ורק לומדת.. (-:

 

[ShukyD]

זה מסובך כי

מה שעוד יותר הכאיב לי הוא שאת האינטואיציה יש לי, את היכולת לקרוא אנשים יש לי <וכמובן כל הזמן לומד ומתפתח, אבל זה קיים ברמה סבירה ביותר> וכן הייתה לי את ההרגשה לגביה, כן חשדתי, כן בדקתי אחרת אולי אפילו עד היום הייתי איתה בלי לדעת. ובכל זאת זה הגיע אליי.. וזה עניין של קארמה כי מה שאת חושבת זה מה שיקרה גם היה סיפור לפני זה עם איזה דרוזית, לא ממש סיפור סתם משהו שטחי ובכלל לא היה לי קשר אליה אבל היא הייתה דמות זמנית בשולי החיים שלי וזה לא יכול להיות צירוף מקרים שפחות מחודש אח"כ הגיעה מישהי שהיא דרוזית ועד חצי שנה אח"כ לא ידעתי את זה. וכן זה הספיק להגמר כבר לפני שנה אבל זה עדיין מכאיב ועדיין השאיר בי הרבה דברים זה אפילו גרם לי להיות פרנואיד בהתחלה ברמות של להסתכל לצדדים, לחפש תמיד דרכים להמלט, להיות מוכן, אם זה בבדיקה יסודית של השטח או הפלאפון ביד מוכן לחייג לכל מי שצריך במקרי חירום. כשמכונית עוברת בכביש ואין אף אחד מסביב להשתדל שאני לא אהיה בטווח הראיה בגדול תמיד לתכנן בריחה... היה שלב שאפילו כשהייתי יוצא לעשן במרפסת, הייתי לוקח איתי סכין, לכל מקרה. הפראנויה ברובה עברה אבל עדיין הצלקת והפחד להתקרב לאנשים ולנשים במיוחד. כי אני מפחד לדוגמא שמישהי שיש לה איידס לדוגמא תגיד היי למה להגיד לו אם אפשר לשקר כי הפגיעה תהיה כמעט באותה רמה ולקודמת לא היה איכפת לשקר, אז מה העניין? אני משתדל לא לתת לזה להרחיק אותי מאנשים אבל זה קשה, כי טבעי שתהיה לך טראומה מכל המין האנושי ולא רק מאנשים ספציפיים אחרי מקרה כזה. בקיצור הנקודה היא שאחריה, נפלתי על עוד שתי מתחזות ועל עוד אחת שאמרה שהיא יהודיה ויצאה ערביה אבל לא התקרבתי אליהן וגיליתי את זה מוקדם יחסית.. זה פשוט חולני אני לא מבין איך אנשים יכולים לעשות את זה, א' ב' מה הקשר שלי לזה? שאני משתדל באמת להיות הכי אמיתי שאני יכול ג' איך זה שאני נחשף דווקא אחרי פעם אחת להמון מקרים דומים? אז אולי לא קרה לי יותר מפעם אחת שהתאכזבתי בכזאת רמה אבל הדבר היחיד שאני יכול לאחל לעצמי זה שלא יקרה שוב בחיים כי אני בספק אם יהיה לי כוח שוב לעמוד מול זה זה הכניס אותי לסוג של דכאון מתמשך וחוסר חשק להכל. וברור לי שזה לא לגמרי להתפס על קארמה ולתת לגורל לקבוע הכל ברור לי שזה שיעור לחיים אבל זה שיעור קשה, זה שיעור שניער אותי בטירוף וגרם לי לחשוב פעמיים על הדרך שלי לחשוב אם היא באמת נכונה וגם אם כן אם היא באמת מתאימה לפה זה כאילו אומרים לך אוקי תשכחי כל מה שידעת עד עכשיו, מהתחלה. אז כל תהליך ההתחדשות מתעכב כי אני לא יודע אם ללכת באותה דרך רק פחות לסמוך ולבטוח, ובטח לא כל כך במהירות או לשנות את כל הגישה לגמרי ב180 מעלות כי הרי הדרך שבה חייתי היא הדרך שנכונה לי אולי עשיתי כמה דברים כמו להיות עיוור, להתעקש להתכחש וכו' אבל היא הדרך שנכונה לי ולא איכפת לי איך כל העולם עובד ואם צריך אני אלך מול כולם גם אבל זה דברים ששוברים. אני לא מצפה לאכזבה - אני מראש לא נכנס למקומות כאלה אני עוד לא סגור על עצמי, עוד לא התגברתי על שום דבר אז איך אפשר לפנות למשהו חדש? בנוגע לזהירות החיונית יקח לי זמן להבין באיזה מידה צריך אותה בנוגע לתמימות ושמחה יקח עוד יותר זמן להחזיר את זה גם ככה כל המבט שלי על החברה שמסביב היה עקום, אז עכשיו זה הוסיף לזה עוד קצת גוונים של אפור ושחור. בקשר לתגובה לשאלה שפתחה את השירשור זו הרגשה טבעית שאני חי איתה מאז שאני מכיר את עצמי בתור אני מאז שגיבשתי לעצמי סוג של אישיות לכן זה לא משהו חדש לי, פשוט מתסכל כשהוא בא ביחד עם כל מה שאמרתי בהודעה הזאת

תודה שהקדשת זמן לקרוא ולהגיב וללמוד, ללמוד כולנו לומדים תמיד אין גיל שבו מפסיקים

 

[איילית אלמונית]

לא פשוט (-:

לא פשוט לצאת מטראומה או חוויה קשה ולהתגבר על הדברים ולהמשיך הלאה. אם לקח לך שנה שלמה ועדיין לא הצלחת לצאת מזה אז כנראה שהיית צריך את הזמן הזה ואולי עדיין מוקדם ךף. אין מה למהר, אתה בחור צעיר. אני לא יודעת בן כמה אתה אבל מניחה שפחות מ-30 (-: אני לא יודעת למה היו לך שלושה מקרים של התחזויות, זה באמת מוזר. אני מתארת לעצמי שהבנות האלה מאוד רוצות קשר עם בחור יהודי, הן סקרניות לגבי זה ומבינות שהסיכוי לפתח קשר עם בחור יהודי הוא גבוה יותר אם היו יהודיות גם כן. חבל שהן בוחרות לשקר. אבל זה לא קשור אליך, זאת הבעיה שלהן. חווית חוויה קשה בגלל שהסיפור הסתבך עם המשפחה, הכפר והמשטרה, ברור שזה מפחיד. ואני יכולה להבין איך זה גורם לפרנואידיות... פתאום יש תחושה שרוצים לפגוע בך, חומות ההגנה נופלות. אבל הנה, בסוף לא קרה שום דבר וגם תראה שכשיעבור הזמן המציאות תוכיח לך שאין סכנה ואין צורך הפרנואידיות. אף אחד כבר לא רודף אחריך. את זה רק המציאות תוכיח לך, תן לה את הזמן. לגבי הנושא של התחזות, זה לא דבר מאוד נפוץ. רוב האנשים בסך הכל מתנהגים בצורה נורמטיבית ונכון שיש גם כאלה שמתנהגים לפי חוקים משלהם אבל יחסית לאוכלוסיה הם ממש לא רבים. כשרוצים להתאהב קל להאמין למי שמשקר כי הוא מציג לך מצג שווא שאתה רוצה שיקרה במציאות. אז אתה משכנע את עצמך למרות החשדנות הנורמאלית. אתה כל כך רוצה שזה יקרה אז אתה מתעלם ומבטל את הנורות האדומות שנדלקות. ממש נורמאלי ולכן אין לך מה להבהל שהאינטואיציה שלך נכשלה. היא עבדה, אבל היית מאוהב (או כך אני מבינה) ולא הקשבת לקול הפנימי שהזהיר. אני מקווה ובטוחה שלהבא תהיה יותר עירני. אין צורך לשכוח הכל מההתחלה ולעשות "ריסט". תמשיך כמו שאתה, רק תהיה טיפה יותר עירני. לא כולם חוו חוויות רציפות של התחזות כמו שקרו לך אבל אנשים נופלים קורבן כל מיני התחזויות ושקרים. זה חלק מהחיים, והלמידה האמיתית היא איךללמוד מטעויות ולהמשיך הלאה. ואם לא טעית, אז לדעת שלמרות הקשיים אתה חזק יותר ותמצא את הדרך להתמודד. זה עניין של זמן. תמצא את האיזון בין חשדנות ללתת ביטחון באנשים, אני בטוחה. ובנוגע להערה שלך לגבי ההודעה הראשונה בשירשור, זה גם תהליך של ללמוד להכיר את עצמך, לדעת איפה אתה מול העולם. כשמתבגרים מבינים את הדרך שעשית, יותר קל לראות את זה במבט לאחור (-: עכשיו קצת נעשה סדר בטרמינולוגיה - קארמה זה דבר הפיך - זה לא גורל קבוע מראש. מי שמאמין בקארמה, מאמין שניתן לתקן קארמה רעה על ידי עשיית מעשים טובים. ומה שאתה חושב שיקרה ואכן קורה זה לא קארמה, זאת מחשבה שמגשימה את עצמה. שלושה דברים שונים לגמרי. אני לא אומרת שאני מאמינה בהכל, בקארמה, ובטח לא בגורל קבוע מראש, אבל זאת הטרמינולוגיה הנכונה בחוגים של מי שמאמין בזה.

 

[ShukyD]

מבחינתי קארמה זה

מחשבות העבר הן המציאות בהווה זו לא קארמה רעה, זו פשוט קארמה. וזה לא עניין של לתקן או לא, זו השאלה של איך תתמודד עם זה כשזה יגיע כי גורל לא נקבע מראש.. את מגיעה למצב שיכול להיות שתוכנן לך מראש אבל תמיד יש לך את האפשרות לבחור איך לפעול. מעבר לזה אימצתי לעצמי שני משפטים שהם בערך הדרך שלי לפעול מעתה והלאה בכל מצב : 1. אם זה נראה טוב מדי בשביל להיות אמיתי, זה כנראה לא אמיתי 2. אם דברים הולכים חלק מדי <במיוחד בקטע זוגי>, תתחיל לחשוד. ניתחת את המצב בצורה מדוייקת, השקרים, ליצור פנטזיה, משהו אלוהי, משהו שרק חלמת עליו שיכול לקרות רק באגדות ובשקרים גם נכון שזה בא מהרצון להתאהב, מספיק שכמה שיחות הולכות חלק בשביל להכנס לזה בלי אפילו לדעת. הבעיה היא שזה לא ממשיך מהרצון להתאהב אלא מהאהבה עצמה, גם אם היא תוצר של שכנוע עצמי היא הופכת לאמיתית. ומה שהכי הפיל אותי זה שפעם ראשונה בחיי החלטתי לתת לזה צ'אנס וללכת על זה לגמרי, להתמסר. החלטתי שלא מסתיר כלום ולא משחק משחקים, שקוף לגמרי, בלי שקרים, הסכמנו על זה ביחד. פעם ראשונה שהלכתי בדרך הזאת, כי תמיד הרגשתי שאני פוגע באחרים כשאני לא לגמרי שקוף. והפעם זה נפל עליי, זה קרה לי. אז מה למדתי מזה? שאין ברירה, בקשר תמיד יהיה את הצד המתמסר וההולך אחרי השני בעיניים עצומות ומנגד את הצד הלאו דווקא שקרן אבל היותר סגור, הפחות מתמסר, היותר מחושב. ברור שאעדיף להיות הצד הזה, הצד הזה לא נפגע, מצד שני הוא לא חווה אהבה במאה אחוז כמו שהיא נועדה להיות. וחבל כי זה ניפץ לי את כל מה שחשבתי, האמנתי באמת ובתמים שאהבה יכולה להיות 200 אחוז, 100 מכל צד ושהרגשה כלשהי יכולה להיות משותפת. <אני בן 21 אגב, אכן עוד לא 30> בגדול אני לא ממש יודע מה לעשות אבל אני מאמין שכמו תמיד אני אמצא כיוון כלשהו, גם אם לא "את ה" כיוון.. אבל עד אז אני מרגיש מרחף בחלל מנותק, לא קשור היא עוד באה עכשיו ללמוד פה באיזור, כאילו דווקא. אבל תמיד האפשרות שמה שקרה כנראה צריך לקרות ושאנחנו לא נעמוד מול משהו שאנחנו לא יכולים להתמודד איתו ושshit happens ואין מה לעשות, מתמודדים, ממשיכים הלאה, מה שלא הורג מחשל, לא ככה? ככה.

 

[יעל ניסן]

נדמה לי

שכשאתה אומר קארמה זה פשוט סוג של הסבר מתוך אמונה מסויימת. החיים לימדו אותי (ואני מזמן עברתי את גיל 30) שיש תקופות בהן מאוד צריך הסבר, אבל אחר כך, אם עושים את הדרך, לומדים שההסברים פחות חשובים מהחיים עצמם, ושאפשר יום אחד לקרוא לזה "קארמה", יום אחר "מזל", יום שלישי "אנרגיות" וביום הרביעי "גורל"... שלא לדבר על "אלוהים" וכל הנגזרות שלו. מאחרי כל המילים הללו מסתתרת האמונה שיש משהו יותר גדול ממך, או איזה כוח שאתה לא מבין שפועל על היקום ומפעיל אותך ואת כולנו בתוכו - ושאתה רק פיון במשחק. התחושה הזו, של מוקד שליטה חיצוני, יכולה להיות מאוד מסרסת... במיוחד אם אין שום איזון שמגיע ממוקד שליטה פנימי: הבחירות שלך, ההחלטות שלך, הרצונות שלך וכד'. החיים עוד לימדו אותי שאם שוב ושוב קורים לך דברים דומים, יש משהו שאתה לא לומד בדרך. הרי העולם מלא בכל מיני אנשים. סטטיסטית קשה מאוד להאמין שאתה פוגש רק חארות. יכול להיות שאתה נמשך אליהם ודווקא איתם אתה עושה עוד כברת דרך כי לא למדת לזהות את התמרורים בדרך, אבל תכלס - יש המוני סוגים של אנשים בעולם. צא ולמד משהו על עצמך ועל הבחירות שלך (ממוקד שליטה פנימי) - ואני מבטיחה לך שתפגוש גם אנשים אחרים.

 

[איילית אלמונית]

כמה פשוט, כמה בהיר.. תודה גם ממני (-:

אני חושבת שהיה לי כל כך קשה להסביר את הדברים כי גם אני לומדת אותם ומתמודדת איתם. (-:

 

[ShukyD]

שיתופון

אתמול באמצע סרט שראיתי התבנית של בני אדם נראתה בעיניי כל כך מוזרה כל כך לא קשורה למציאות הרי כל מה שבתוך בנאדם הוא לא באמת פיזי אז מה זו התבנית הזאת? הגוף המוזר הזה, הפנים המוזרות האלה נתקפתי פאניקה, הרגשתי לא קשור ולא שייך למציאות אני מפחד להתחיל לפחד רק מהצורה של בני אדם. אני חושב שמשהו אצלי בראש נדפק יותר ויותר עם הזמן

 

[איילית אלמונית]

לא צריך להבהל.

לפעמים קורה שהדימיון מפליג, לא רק לך. יש כאילו חוויה חוץ גופית, לקבל פרספקטיבה חיצונית - זה רק דימיון. לא קורה להרבה אנשים ומי שזה כן קורה לו - לא ממהר לשתף. תירגע, זה בסדר (-:

 

[ShukyD]

כן אני משתדל להיות רגוע

וזה גם לא קורה לי במציאות אלא רק בסרטים שאני רואה. לפחות כי במציאות דעתי מוסחת ויש מה לעשות כל הזמן אבל בקשר ל "חוויה חוץ גופית" את זה אני חווה כמעט כל הזמן, מרגיש שזה לא אני שמדבר, לא אני שכותב, לא מרגיש בין דיבור לדיבור איפה נכנסות המחשבות "מה? אני חשבתי על זה לבד? אני אמרתי את זה הרגע?" או נזכר במשהו שהיה "זה היה באמת או חלום?" אני חי את זה כל הזמן, זה כבר לא מטריד אותי, זה אפילו משהו חיובי לפעמים. אבל זה באמת היה משהו חדש לי

מפחיד קצת אבל עברנו, משהו חד פעמי, לא פוביה מתפתחת תודה על התמיכה!