היי נאווה
תודה על השיתוף. מה שכתבת על תחושת המעוף הזכיר לי משל קבלי על תולעת והצנון. בקבלה לא מדברים על תחושה פיסית של תעופה אלא על שינוי פנימי שמאפשר לאדם להתחיל להרגיש מציאות שלמה ונצחית, מעל כל ההגבלות של העולם שלנו. על זה מדבר המשל:
"הַתוֹלַעַת שֶנוֹלְדָה בְּתוֹך הַצְנוֹן,
הִיא יוֹשֶבֶת שָם וְחוֹשֶבֶת,
שֶכּל הָעוֹלָם
הוּא כּל כָּך מַר,
וְכל כָּך חָשוּך,
וְכל כָּך קָטָן,
כְּמִידַת הַצְנוֹן שֶהִיא נוֹלְדָה בּוֹ.
אֲבָל בְּרֶגַע שֶבִּקְעָה אֶת קְלִיפַת הַצְנוֹן,
וְחוֹטֶפֶת מַבָּט מִבַּחוּץ לַצְנוֹן,
הִיא תְמֵהָה וְאוֹמֶרֶת:
"אֲנִי חָשַבְתִי שֶכּל הָעוֹלָם
הוּא כְּמִידַת הַצְנוֹן שֶנוֹלַדְתִי בּוֹ,
וְעַתָה אֲנִי רוֹאָה לְפָנַי עוֹלָם
גָדוֹל נָאוֹר אַדִיר וְיָפֶה לְהַפְלִיא".
ברוכה הבאה לפורום!