אירוח למען הזוגיות בשירות הקבע

[הסהר]

אירוח למען הזוגיות בשירות הקבע

זוגיות בקבע מעלה הרבה שאלות והתלבטויות --

האם אפשר לנהל משפחה נורמאלית בתנאים לא נורמאליים?

איך חיים עם חוסר הוודאות?

כיצד אפשר ליצור קשר טוב בין האב לילדים, כשנפגשים רק פעם בשבוע-שבועיים?

איך לשמור על הסדר המשפחתי כשהוא פתאום כל יום בבית ?

מתי פונים לטיפול?

איך מתמודדים עם האתגרים שבגידול התינוק, הילד, המתבגר..?

ואיך מצליחים לשמור על אינטימיות ולפתח את הזוגיות ?

זה המקום לשאול ולהיענות

ביום שני, נארח בפורום את ד"ר רינה עומר, פסיכולוגית קלינית.
מתמחה בעבודה עם ילדים, מתבגרים, הדרכת הורים וטיפול זוגי, וכן בעבודה ממוקדת עם מבוגרים;
בעיות בגיל הרך (שינה, אכילה, חינוך לניקיון, פחדים);
עבודה עם ילדים בגיל בי"ס ומתבגרים (בעיות חרדה, בעיות התנהגות ומשמעת, קשיים חברתיים, משברי התפתחות).

בעשר השנים האחרונות עובדת בשיתוף עם "המכון ליעוץ לאנשי קבע ומפקדים" (צה"ל)
כשהדגש על עבודה טיפולית ממוקדת וקצרת טווח, לפתרון בעיות הקשורות בזוגיות והורות, במשפחות של אנשי קבע.

עובדת בקליניקה פרטית בהוד השרון.

אפשר להתחיל לשרשר שאלות להודעה הזו, וביום שני, 21:15-22:15 ד"ר רינה עומר תהיה כאן לענות על השאלות.

אז בואו בחיוך, שאלו והפיקו תועלת מהאירוח

 

[מירטל]

כמה שאלות :

1. סתם מתוך סקרנות - מה זה המכון המדובר, ומדוע יש התמקדות בעבודה טיפולית קצרת טווח?

2. לעניינו - אנחנו זוג עם ילד בן עשרה חודשים ( כבר? הוא לא נולד לפני שתי דקות?) - ובעל עם סגירות לא ממש סגורות, לפעמים זה שבועיים בבית איתנו - איך שומרים על שגרה מצד אחד עם התינוק, ומצד שני, איך מלמדים את הבעל את השינויים שקרו בזמן שלא היה?

 

[רינה עומר]

על המכון ועל שמירת שגרה

המכון ליעוץ לאנשי קבע ולמשפחות מיועד לעזור ביעוץ או בטיפול נפשי לאנשי צבא קבע, לבני זוגם ומשפחותיהם. הפניה למכון יכולה להיעשות באופן בלתי תלוי מהיחידה האם לשם שמירה על סודיות רפואית והטיפול יתבצע על ידי מטפלים פרטיים הקשורים בחוזה עם המכון או במקרים מועטים יותר על ידי מטפלי המכון עצמו.

אשר לזוג הצעיר: השגרה תיקבע בסופו של דבר על ידך, כי את זו שתמיד איתו, בעיקר כשהוא כזה פעוט. אבל, חשוב לתאם ולדבר ולידע ולספר וגם לשמוע דעה של אבא בין שהוא בבית ובין שהוא הרחק בטלפון. השיתוף המתמיד צריך להיות אבן הפינה וזאת לא רק בקשר לילד וצריך להילחם עליו בשיחות בסמסים, במייל בתמונות. כשהוא בבית, מן הסתם ירצה לתת יותר את הטון וזה גם חשוב. חשוב שהילד יבין שיש לו שני הורים עם קול שונה ומגע שונה וגם עם דעות שונות... הבעיה הבולטת היא שאבות, כשחוזרים הביתה רוצים לפנק ולא לחנך ואמהות עייפות מלחנך ורוצות עזרה בכך. השיתוף באמצעי התיקשורת השונים עוזר ליצור המשכיות.

 

[הסהר]

יש אבאים שבקושי רואים

שלום רינה ,

קודם כל, תודה רבה שבאת

יש לי שתי שאלות :

איך ממשיכים לקיים זוגיות וחברות קרובה ?
בחצי שנה האחרונה בעלי חוזר הביתה פעם בשבועיים.
כשהוא מגיע הביתה, אנחנו הרבה סביב התינוקת (בת עשרה חודשים),
וגם מנסים להספיק מלא דברים אחרים (סידורים וקניות שאני לא יכולה לעשות לבד, ארגונים בבית, פגישות עם משפחה וסבתות...)
יוצא שיש לנו זמן לעצמנו רק בלילה בלילה, ואז כבר שנינו גמורים מעייפות.
אני מרגישה שהקשר שלנו כשותפים טובים מעמיק, אבל חסרה לי איכות אחרת לזוגיות...
יש לך רעיונות איך להחזיר אותה ?

לבעלי היקר יש הרבה רעיונות על איך לגדל את הילדה.
הרבה פעמים הוא אומר את דעתו בלי לדעת בכלל מה קורה בבית, ולרוב זה גורם לי להיעלב ולהתעצבן עליו

וגם מה שהוא מכיר ומציע לפעמים כבר לא רלוונטי, כי היא משתנה כל כך מהר...
השאלה היא, איך לגרום לו להרגיש שהוא לוקח חלק בגידול הבת שלו?
או איך להיעזר בו בגידולה?

 

[רינה עומר]

זוגיות צעירה והורות צעירה

אין ספק שזה המתכון הכי קשה לזוגיות צעירה ולהורות צעירה. מי שצולח את המצב הזה רכש נסיון למכביר וזו נחמה פורטא... נתחיל מהשאלה השניה שהיא פחות טעונה ויש יותר אפשרויות עשיה. כמו שנאמר בתשובה למירטל :דיווח , דיווח, דיווח.. ובכל האמצעים העומדים לרשותינו היום על הקטנה ועל מה שקורה בבית וכשהוא בא לתת לו להתנסות , להשתדל לא להתערב יותר מידי. בהכרח את יודעת יותר, ברור שהוא גם רוצה לתת את המילה שלו את העצה שלו וכאן לתת לו לטעות וללמוד מעצמו חשוב. אחרת הנטיה שלו עשוייה להיות לסגת מהשטח ולהתמקד בדברים שהוא מתמחה בהם , כלומר בצבא.

ואשר לזוגיות, זה קשה ביותר וכאן צריך לגייס את כל הדמיון והיצירתיות והרצון הטוב והאנרגיה שנשארת כדי להיאבק על התקופה הזו. דרך אגב, צריך לזכור שגם לזוגות צעירים אחרים שנתונים במסע בניית קריירה ובגידול ילדים צעירים יש קשיים דומים כשהזוגיות נוטה להיעלם בסבך היום יום. צריך לקבל כל עזרה שמוצעת מהמשפחה ומאפשרת אפילו שעתיים של אינטימיות ואם אין , לקנות עזרה, לא להתבייש ולא לשכוח שהזוג שלכם הוא מה שמחזיק את כל המערכת.

 

[הסהר]

תודה ! ועוד שאלה

קודם כל תודה על התשובה.
אהבתי את הרעיון לסגת ולתת לו לטעות וללמוד לבד

שאלה נוספת על שינה (או יותר נכון , על חוסר שינה..)
הרבה פעמים הקטנה (10 חודשים) מתעוררת לפנות בוקר, ולא נרדמת שעה-שעה וחצי.
לפעמים היא ערנית, ולפעמים חצי רדומה ומנסה לישון, אבל לא נרדמת...
מה עושים במצב כזה ?
להמשיך לנסות להרדים, או לוותר ולבלות איתה את השעה הזו?

 

[רינה עומר]

על שינת תינוקות

אם היא מנומנמת עדיין, אז תפעילי את כל הטריקים שלמדת עליה כדי להחזיר אותה לשינה. סביר להניח שברוב המקרים תצליח. לפעמים הם אפילו מוצאים את דרכם לשינה מבלי שנפריע להם. מה שאנחנו הרבה פעמים רצים לעשות מבלי לתת להם את הצ"אנס להירדם בעצמם. אם היא התעוררה והחליטה שהבוקר הגיע, מוטב לקבל את הדין ולא להילחם. מחזורי השינה אצל ילדים מתייצבים עם הזמן, יש מהר יותר ויש לאט יותר. בגיל זה עדיין צפוי שלא התייצבו ולהילחם נגד הטבע במקרה זה לא מועיל.

 

[comicsgirl]

ועוד שאלה על שינה ממש לפני שאת עוזבת

(בעצם על התעוררות)

בשביל לראות את אבא, הגדול (בן 6) קם מאוד מאוד מאוד מוקדם בבוקר (בין 4 וחצי ל6).
הוא לא חוזר לישון אחר כך, כמובן, ואז נהיה מאוד עייף בצהריים וכל אחר הצהריים/ערב הוא מסטול ועצבני.
האם לתת לו לקום מוקדם או שעדיף שלא?

 

[רינה עומר]

איזו בחירה קשה

בדרך כלל הייתי שומרת על השגרה הרגליה של החיים שלו, אבל אם יש געגועים גדולים , או משהו קרה חשוב לחיוב או לשלילה, אפשר לפעמים, כיוצא מן הכלל וטריט מיוחד לתת לו לקום מוקדם.

 

[יעל י]

משטר צבאי בבית...

טוב,לא מסדרים וכאלה על צורת הדיבור לפעמים היא כאילו חסר שרק נגיד "כן המפקד".
מה עושים עם זה?

 

[רינה עומר]

על משטר צבאי

קודם כל , לא להיעלב. תזכרי זה מה שהוא רגיל לעשות 24 שעות ביום ואם הוא לא עושה את זה יש לו בעיות תיפקוד. ואם את לא נעלבת ולא כועסת , רק מבינה שצריך להזכיר בעדינות שהוא בחופש עכשיו, שהוא לא צריך להמשיך לעבוד גם בבית ... הבעיה תמיד מתחילה מהעלבון או מההתנגדות לציווי!

 

[comicsgirl]

ילדים בשירות קבע...

רינה, תודה רבה שאת באה לעשות לנו קצת סדר בבלאגן...

אז כמה שאלות:
1. אנחנו הורים לשני ילדים מקסימים, אחד בן אוטוטו 6 והשני בן שנה.
אבא נכנס למסגרת צבאית לפני ארבע שנים, ככה שלגדול היה קצת זמן איכות עם אבא, אבל הקטן בקושי מכיר אותו. איך אני יכולה לתרום לקשר של הקטן עם אבא שלו?

2. הלחץ בצבא מורגש מאוד בבית. האם אני יכולה לתרום להרגשת הרוגע שלו בבית?

3. הוא חוזר כל יום הביתה, אבל כל פעם בשעה אחרת (ובדרך כלל הרבה אחרי שהילדים הולכים לישון). חוסר הוודאות הזה (של מתי יחזור הביתה) מאוד מוציא אותי מאיזון. אני נהיית עצבנית, כעוסה וחסרת סבלנות. לעומת זאת, כשאני יודעת שהוא לא חוזר, אני רגועה. האם זה נורמלי? ומה אני יכולה לעשות כדי להפסיק להיות מוטרדת מחוסר הוודאות בימים בהם הוא כן חוזר הביתה.

4. ושאלה אחרונה חביבה. אני מרגישה כאילו יש לו חיים אחרים, יומיומיים שאני לא חלק מהם. בגלל שאנחנו מתראים מעט מאוד ובשעות-לא-שעות, אני מרגישה שכבר אין לנו את ה"ביחד". כיצד אנחנו יכולים לשלב את חיי הצבא עם חיי היומיום שלי שול הילדים בצורה שאני ארגיש גם חלק משגרת היום שלו ולא ארגיש כמו אמא חד הורית...

תודה רבה! ותודה לסהר על האירגון

 

[רינה עומר]

אב לקטנים, לחץ בבית מהצבא ועוד

1) לאמהות בכלל קל יותר ליצור את הקשר עם הקטנים: הן מניקות, מאכילות, מחליפות חיתול , לומדות מתי הוא צמא, רעב, רטוב, כאוב. אבות מתחילים ליצור קשר יותר משמעותי בדרך כלל כשהילד נעשה יותר ורבלי, כלומר מתחיל לדבר. ואתם קרובים לכך(הוא בן שנה, נכון?). דרך טובה לחזק את הקשר תהיה, אם את תקחי על עצמך דוקא להיות עם הגדול במה שהוא אוהב ותתני לו לעשות את התפקידים הרוטיניים האלה של הטיפול בתינוק. בכלל מצאתי שאבות אוהבים רוטינה ז"א תפקידים ברורים , מוגדרים, שיש להם התחלה וסוף , לא שאם ילדים זה ככה...אז מקלחת, סיפור טיול בחוץ כל מה שלא דורש את כל האילתורים שאמהות לא יכולות לחיות בלעדיהם

2)אני עובדת ביעוץ עם איש צבא מאד בכיר שהסביר לי שבמשך הזמן הבין שאם לא יפריד בין הצבא לבית, כמה שאפשר, זה לא ילך. שאלתי :איך הפריד? טלפונים, אף פעם לא בנוכחות בני הבית, בחדרים אחרים, במכונית. להשתדל בכלל לסגור את המכשיר הארור הזה בשעות קריטיות כמו ארוחה, השכבה וכד. דרך אחרת היא להכניס אותו בצורה טובה לאירועי היום בבית, שהבית יהווה מפלט מהנוכחות הטוטאלית של הצבא. אבל גם אותו מפקד אמר לי שזה לקח לו שנים לעבוד על כך ועדיין זו עבודה נפשית יומיומית של יצירת הפרדה כזו.

3)הפעם זו עבודה נפשית שלך: אם החזרה שלו לרוב מתפספסת, את צריכה לנהל את שגרת יומך כאילו אין לך מושג אם יחזור ולא לבנות תכניות איתו. אני יודעת שזה ויתור קשה אך האובדן הזה "חיובי" יותר מהכעס והתסכול ותחושת הפספוס שנוצרים אחרת. לך ולילדיך יש את השיגרה שלכם ואם הוא מצטרף איזה כף לכולכם, הרווחתם!

4)כאן התשובה דומה למה שכבר ציינתי לגבי שאלות אחרות שנשאלו. כדאי ליצור מצבים קבועים במשך היום של שיחות טלפוניות ובהן לא רק לספר לו מה שקורה בבית, או לקטר שזה חשוב אלא גם להתעניין, לשאול על מה שעובר עליו וגם כשהוא חוזר הביתה , לא לשכוח שגם לו יש עולם ומלואו שהוא נושא בתוכו ושגם הוא החליט שהוא רוצה להיות בן זוג והורה, והוא רוצה בת זוג שתתעניין ותשאל ושיוכל לשתף אותה בעולמו.

 

[יעל י]

טיפול דרך הצבא...

ידוע לי שיש ואפשר אבל רוצה לשאול
אם אתחיל אצל מישהי באופן פרטי יש מצב שיתנו לי להמשיך איתה? במידה והתור ארוך פשוט חבל על הזמן או לחכות...

 

[רינה עומר]

על טיפול דרך הצבא

אולי אם המטפל או המטפלת קשורים עם המכון. אבל למידע מדוייק בנושא זה רצוי לפנות ולשאול במכון עצמו.

 

[אמאבולי]

יווו הגעתי ברגע האחרון (שבק המחשב

אני מקרטעת מהאייפון, אז סליחה מראש אם יהיו שיבושים).
רוצה להרחיב את שאלתה של הסהר, על זמן זוגי- למשפחה עם ילדים מתבגרים. כי בזמן המועט שבנזוגי בבית- אני צריכה לחלוק אותו עם עוד חמישה, וזה לא תינוק שמספיק להחזיק ולחבק תוככדי שיושבים יחד, אלא ילדים מתבגרים שצריכים את הזמן שלהם עם אבא, כל אחד בנפרד וכולם יחד, וערים בשעות שלא משאירים לנו זמן זוגי לבד. עם כל הניסיון שצברנו והפתרונות היצירתיים שממטנו לאורך השני, אני עדיין אני מרגישה שהאינטימיות נשחקת מאד. וקשה לי עם זה.

 

[רינה עומר]

על אינטימיות

במצבים של ילדים גדולים יותר חשוב , חשוב, חשוב למצוא זמן לזוג. הפתרון יכול להיראות מלאכותי , אבל שעה או שעתיים של פגישה פעם בשבוע שקובעים מראש, ביומן , אם אפשרי ואם אפשר בזמנים קבועים ששניכם מחוייבים אליהם , למשל, יום שישי בבוקר,אפילו אחת לשבועיים אבל קבוע והרבה פעמים רצוי מחוץ לבית כי הבית יש לו אופי שואב נוראי. תמיד יש איזשהו משהו לעשות. וגם לזכור שלנופשים חשוב לצאת גם כזוג ולא תמיד שעם הילדים, שאנחנו נוטים לחשוב קודם עליהם. ילדים מאושרים יותר כשההורים שלהם מאושרים כזוג ואנחנו יכולים לטפל בהם טוב יותר כשחיזקנו את הזוגיות שלנו.

 

[אמאבולי]

ועודחת, אם אפשר, על שינת ילדים-

מתוקה בת שלוש שמתעוררת כמעט כל לילה בבכי ועוברת למיטתי או מבקשת שאני אבוא למיטתה- נראה לי כמו חלומות/ביעותי לילה... איך את מציעה להתייחס לזה? מיותר לציין שזה (בתוספת הנקות ליליות של הקטן) גומר לי לגמרי את הלילה.
תודה רבה!!

 

[רינה עומר]

שינת קטנים

חשוב שהקטנה תתרגל שהמטה שלה היא המטה שלה. גיל שלוש זה גיל של פחדים ודמיונות. נוסף לכך לא ברור לי ממה שכתבת אם התינוק ישן בחדר איתך. אם כן וגם אם הוא מבלה איתך זמן בלילה יכול להיות שמצטרפת כאן איזו קנאה. רצוי ללכת לחדר שלה וכדי שתישני שתהיה לך שם מיטה או מזרון שלך . זו תהיה נוכחות מרגיעה שגם מאפשרת לך לישון ואחר כך את יכולה לחזור למטה שלך.

 

[רינה עומר]

שלום ולהתראות

שמחתי להיות לרשותכן בערב זה. מקווה שקצת עזרתי במשימה וביום יום הלאפשוט לגמרי שלכן