אי אפשר לגמרי להתעלם. 11 בספטמבר.

[גיל 16 המתוק]

../images/Emo16.gifמדליק נר

לכבוד נפגעי והרוגי האסון לפני שנה. יהי זכרם ברוך

 

[שרימפיניון]

אי אפשר לגמרי להתעלם. 11 בספטמבר.

איפה הייתם? מה עשיתם? מה הרגשתם? ומה אתם מרגישים היום? הכל סביב הפיגועים בארה"ב ב11 בספטמבר 2001. - משהו שאני כתבתי:- - כשזה קרה הייתי כמעט בן 17. היום אני כמעט בן 18. כשזה קרה הייתי עד למעגלי הרס בעולם. היום אני עד גם למעגלי יצירה. כשהחדשות הבזיקו והבזיקו והבזיקו שלישית, כשמטוס התרסק ושוב התרסק. כשההורים היו בעבודה, לבד בבית עם האח הבכור וחבר טוב שלו. ב11 בספטמבר 2001 אני נורא חששתי, הייתי אדם אחר לחלוטין, והייתי גם הרבה יותר תמים. אני לא חושב שמגיע להם, כמו שרבים חושבים, אני חושב שמדובר באובדן של חיים בעיקר. בניין אחד יותר בניין אחד פחות, אני לא מדבר פה על קפיטליזם בעד ונגד. אני מדבר פה על לראות בלייב בניין נופל ואיתו חיים נעלמים, ומשפחות נהרסות. בשבילי לא מדובר בפיגוע יותר גדול מכל פיגוע אחר, אלא יותר מדובר בפיגוע שכשמדברים עליו, מדברים עליו כאסון, אבל נראה לי מתכוונים פחות אסון לאדם ויותר אסון לקפיטליזם, לצורה האמריקאית שנלחמת עכשיו על הפגנת כח. הם יביאו את האשמים לדין! שנה אחרי, אוסמה עדיין חופשי. ארה"ב עדיין רודפת, לדעתי, בעיקר בגלל שהאגו שלה נפגע, היא יותר מנסה לנקום על הרס האייקון שנפל והיה לסמל הכוחנות האמריקאית(הקפיטליזם) ופחות מנסה להביא לצדק את האחראים למותם של המונים. נראה לי כי הנקמה פה די מיותרת. ארה"ב, המעצמה הגדולה של העולם נחשפה כפגיעה לא פחות ממדינות אחרות. יש לה מה לשקם, תדמית. אני לא בטוח לחלוטין שהדרך של הנקמה במסווה ה"הבאה לצדק" היא הדרך הנכונה. נותר לי רק לומר, יהיה זכרם ברוך!

 

[לוכדת החלומות]

כשאני ראיתי את זה בפעם הראשונה...

הייתי בדיוק בחדר שכב"ג... התגובה הראשונית שלי היה צחוק פראי. לכם אולי זה נשמע אידיוטי, אבל לא לקחתי את זה ברצינות... והדרך שלי להתמודד עם דברים, בכלל היא צחוק. לא אומרת שזה טוב... אבל מה לעשות.... ואתמול, ראיתי את זה בצורה שונה.... ממש... זה עשה לי וואו בפנים... עולם מחורבן עם מלחמות! אני לא רוצה לחגוג את היומולדת שלי במקלט! ומי שראה, בבית הלבן, היא שאלה אותו, בתרגום לעברית: איך תקרא למקום שאתה מפחד שהפיצה השכונתית שלך תתפוצץ? אז הוא ענה לה "ישראל"... אוהבת אתכם ולמרות מה שקרה היום בחיי האישיים...

 

[לירונר]

אז ככה... ../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif

הייתי בטיול שנתי, בים המוות (ים המלח, אבל כמה אירוני) ישבנו על הדשא באכסנייה, ומישהו קיבל sms שאמרו לו שנכנס מטוס בתאומים ובפנטגון... כולם (אבל כולם) התחילו להתפוצץ מצחוק, את האמת גם אותי זה הרס... אבל אז כשמישהו צעק "יש פה חדר עם טלויזיה" וכולם רצו כמו עדר פרות (

), הבנתי שמשהו באמת קרה... איך שנכנסנו לחדר - נכנס ה

השני בשידור חי

כולם התחילו לצרוח, כאילו שהם באמת שם, כי ככה אני הרגשתי באותו הרגע... וכשהם קרסו - פשוט לא יכלתי יותר, ויצאתי מהחדר...

 

[TheHock]

אני הייתי בבית

לא לקחתי את זה ברצינות בהתחלה - כנראה שכמו הכל לקח לי כמה ימים להבין מה קרה שם...

 

[דרור22]

עבדתי.........

 

[הרמיוניDanger]

I got a message on ICQ

In the begining I just thought: Mmm.. interesting... but then i saw it on TV and thought: WOW! and all this mess everywhere in the media.. then a few days later i saw a photo of a man jumping from one of the buildings and thought: fucking shit.. how shame!!! I was sorry about all these poor people..

Well.. what do you want? It´s hard to shock me... I hear about this shit every day, it doesn´t mean to me anything. anyway, today I saw that documentary movie on chanal 2, and i think i´m now starting to realize the size of all that...

 

[taxi555]

זה היה ממש כמו סרט פעולה!! בדיוני

הייתי בבית שלי ואחי חזר בדיוק לפני יומיים מארה"ב הוא עבד שם ממש צמוד לתאומים. והוא בא לבקר אותי באותו בוקר, והוא סתם פתח טלויזיה ואז הוא אומר לי בוא תראה יש הדמיה של פיגוע במגדליי התאומים. ואני מסתכל ואומר רגע, מה הולך פה? זה הדמיה? זה קטע מסרט חדש שיוצא לקולנוע? ואנחנו מסתכלים ושומעים תקריינים ברקע ועדיין בטוחים שהכל זה קטע מהסרט!!! לקח לי שעה לעכל שזה באמת קורה! ואני גר ממש במדרחוב בי-ם{איפה שכל הפיגועים וכן אני חי למרות שאיבדתי שם 3 חברים}ככה שזה ממש היכה בי בלב כל כך חזק זה ממש כאב לי.. וזה העלה לי פלשבקים של כל מה שראיתי במציאות והכל התערבב לי בין מציאות שחוויתי לבין מה שאני רואה בטלוויזיה מול העיניים הקיצר זה ממש כאב.. אך מבאס אותי לחשוב שכל כך אנחנו, כל מי שחי בישראל, מזדהה כל כך בקלות עם מה שקרה שם באותו יום. הטרור הזה פשוט הורג והוא חייב להיפסק{מבלי להיכנס לפוליטיקה איך ולמה}. שנה טובה לכולנו. גמר חתימה טובה. והעיקר שב11/9/2003 כולם ידבר על השלום שיש בארץ וגם על צדק ושהשיר של מוקי לא יהיה רלוונטי לגבינו כי יהיה שלום בארץ.. ביי משה

 

[ShmupyGirl]

ב11 לספטמבר...

אני הייתי בבית, ואמא שלי פתאום התקשרה, אמרה לי לפתוח CNN ולראות ... עשיתי לדבריה.... וראיתי... לא ממש הבנתי בהתחלה, אבל אז התחלתי להבין, ולהכנס למין בועה בתוך עצמי... בדר"כ אני לא מפנימה פיגועים וכאלה... אבל את הארוע הזה לקחתי קשה... אמא שלי ממש נבהלה ממה שעבר עליי ואפילו רצתה לקחת אותי לפסיכולוג... השבוע - שנה אחרי, אני רואה בהדיקות את כל התוכניות על הארוע, אני ממש ממש רוצה לטוס לניו יורק לראות את המקום, את האנדרטות את המוזיאונים - את כל מה שיש לראות, בארץ יש תערוכה בשבועיים הקרובים ליד הבית.... ישר אמרתי לאמא שלי שהולכים בסופ"ש היא הייתה בהלם - "צאלה,הכל בסדר? את רוצה ללכת לתערוכה??? " אני עדיין בהלם, עדיין לוקחת את זה קשה, עדיין לא לגמרי מעקלת את מה שהלך שם...

 

[sarah]

../images/Emo16.gif סיפור מעט משעשע

בדיוק קניתי חזיה ואז באותו הערב כתבתי עליה במרקר ´איפה היית ב11 בסמפטמבר 2001´ והיא עדיין אצלי במגירה. |יהיה זכרם ברוך| שרה

 

[לירונדה]

אוקיי...

היה לי קטע מאוד מפחיד באותו יום... אבא שלי טס באותו בוקר, אומנם לאירופה, אבל הייתה לי באותו יום הרגשה מאוד חזקה שמטוס עומד להתרסק והייתי בלחץ כל היום. כשזה קרה הייתי עם אחותי הגדולה והאחיין אצל האורטודנט ושמרתי על האחיין ושמתי לב שכל האנשים היו נורא עצבניים, לחוצים ועצובים ולא הבנתי למה. אח"כ שמעתי איזה מישהו מדברת עם מישהו בפלאפון ואומרת לו משהו על מטוסים שהתנגשו וישר נכנסתי ללחץ. כשיצאנו משם סיפרו לנו מה קרה והייתי בשוק. זה הכניס אותי לפחד ודיכאון לכל היום ובערב פשוט החלטתי שאני צריכה קצת להשתחרר ולצאת מכל העניין ולשאוף אוויר, אז אני והחברה הכי טובה שלי פשוט יצאנו לטיול ברחובות כדי להירגע...מזעזע