זאת לא רוח הדברים מהמאמר שכתבת
>אלא שהדרך לפתרון סכסוכים רעיוניים נמצאת הרחק ממטווחים ושדות קרב. יש לנסות ולהבין את היריב (או יותר נכון, את האח שחזר מהכפור), את הלך המחשבה שלו ואת מצוקותיו.
>עכשיו קחו את אביגדור ליברמן, את אלכסנדר קושניר, את לזר (כלומר, אליעזר) קפלון ואת שאר הבוחרים הלהוטים והמגיבים הזועמים של "ישראל ביתנו". גם עם עלייתם ארצה, הם לא זכו להשלים את פערי הידע היהודי ואף לא הרגישו בחיסרון כלשהו. תריסר מילים ביידיש, שירות מילואים, בר מצווה לילד, מנגל ביום העצמאות – מי צריך יותר מזה, לשיטת התינוק השבוי הנצחי? "מה זה ההמצאות האלה של הדתיים והחרדים שרוצים להשבית מדינה שלמה בשבת ולאסור נישואים מעורבים? אני יהודי לא פחות מהם", ועוד כהנה וכהנה.
>במצב הזה לא יעזרו התנצחויות בין צייצנים ופובליציסטים. דווקא הדתי הרגיל, שרחוק מאור הזרקורים, צריך ליזום מעשה. יש לכם שכנים דוברי רוסית בבניין? תזמינו אותם להדלקת נרות חנוכה. לקולגות שלכם קוראים נטליה או רומן? תתעניינו בשלומם, תציעו עזרה, תתיידדו. חלה לשבת, עזרה באמירת קדיש, שיחת נפש – כל האמצעים כשרים למהדרין. הפיכתו של עם הארץ המבקש "מי ייתן לי תלמיד חכם, ואנשכנו כחמור" לרבי עקיבא לא תתרחש בצעקות. תינוק שבוי, חרף היותו מגודל, צריך קודם כל חיבוק.
 
_____________
 
הטענה שלך היא לא "ליברמן צריך להכיר את ההלכה כדי לדון בה" ( בוא, זה לא שהחרדים יודעים על מה הם דנים) אלא שעצם קבלת האחר ( במקרה הזה היהודי ה"רוסי") לא צריכה להיות מעצם רצון לשכנות טובה אלא כדי להחזירו בתשובה. עכשיו, ברור לי איפה אתה כותב ומה הקהל אליו אתה מכוון אבל התגובה האמיתית של דובר רוסית צריכה להיות пошли на Х.