"אמא, אין סיכוי שתהיי בהריון, נכון?"
המון זמן לא הייתי כאן. אני בספק שמישהי זוכרת אותי.
הילד שלי לא חווה את האובדן. הוא נולד שנה אחרי. והוא לא יודע כלום.
השבוע נפטרה אחותו התינוקת של חברו הטוב, ימים ספורים לאחר שנולדה. כן, מיד נזרקתי אחורה. לא מצליחה לישון. בוכה. לא יודעת מה להגיד להורים האבלים (איך, איך אני לא יודעת? אני אמורה לדעת, לא? הרי הייתי שם... ).
אבל אני שמה את זה בצד כרגע... השאלה היא - הבן שלי. הוא עצוב. הוא כועס. הוא כאוב. הוא מרחם נורא על החבר ולא יודע איך להתנהג כדי להקל ולעזור. הוא מבולבל. אמרתי שהתינוקת עכשיו מלאך והיא שומרת על האחים שלה מלמעלה - "אמא, היא רק תינוקת! היא לא יודעת ללכת או לדבר, אז איך היא תשמור?!?".
אני נשארת ללא מילים. לא יודעת מה להגיד, איך להסביר את הבלתי נתפס, להצדיק את חוסר הצדק המזעזע הזה, למצוא איזו נקודת אור באסון הזה. והוא ילד חכם ורגיש. ואולי הוא יודע ומבין יותר ממה שנדמה לי. הוא אמר - "אני יודע שלפעמים התינוקות נולדים לפני הזמן ולא שורדים". וגם - "אמא, האם קרה משהו מתישהו שאני לא יודע עליו? אם כן, אני רוצה לדעת". אמרתי שאחשוב על זה. שאם יש משהו כזה אספר לו. הייתי צריכה לספר כנראה, כי הוא הרי ממש שאל... אבל איך אפיל עליו את זה עכשיו...
וגם - המשפט שבכותרת. לא, אין סיכוי כל כך, עניתי בכנות. זה הרגיע אותו... לא אותי. הוא רק ילד. הוא צריך לדעת שהריון זה אושר, שאחריו נולדים תינוקות בריאים ומתוקים. הוא כולה בן 8...
אני צריכה עצה. איך מסבירים ומה עונים. מה מספרים ומה שומרים בבטן. מה מייעצים לו להגיד/לעשות או לא להגיד/לעשות בקשר לחבר (איך זה שצריך ללמד ילד קטן להגיד מילות תנחומים, איך...). כל דבר.
שונאת נובמבר. שונאת.
המון זמן לא הייתי כאן. אני בספק שמישהי זוכרת אותי.
הילד שלי לא חווה את האובדן. הוא נולד שנה אחרי. והוא לא יודע כלום.
השבוע נפטרה אחותו התינוקת של חברו הטוב, ימים ספורים לאחר שנולדה. כן, מיד נזרקתי אחורה. לא מצליחה לישון. בוכה. לא יודעת מה להגיד להורים האבלים (איך, איך אני לא יודעת? אני אמורה לדעת, לא? הרי הייתי שם... ).
אבל אני שמה את זה בצד כרגע... השאלה היא - הבן שלי. הוא עצוב. הוא כועס. הוא כאוב. הוא מרחם נורא על החבר ולא יודע איך להתנהג כדי להקל ולעזור. הוא מבולבל. אמרתי שהתינוקת עכשיו מלאך והיא שומרת על האחים שלה מלמעלה - "אמא, היא רק תינוקת! היא לא יודעת ללכת או לדבר, אז איך היא תשמור?!?".
אני נשארת ללא מילים. לא יודעת מה להגיד, איך להסביר את הבלתי נתפס, להצדיק את חוסר הצדק המזעזע הזה, למצוא איזו נקודת אור באסון הזה. והוא ילד חכם ורגיש. ואולי הוא יודע ומבין יותר ממה שנדמה לי. הוא אמר - "אני יודע שלפעמים התינוקות נולדים לפני הזמן ולא שורדים". וגם - "אמא, האם קרה משהו מתישהו שאני לא יודע עליו? אם כן, אני רוצה לדעת". אמרתי שאחשוב על זה. שאם יש משהו כזה אספר לו. הייתי צריכה לספר כנראה, כי הוא הרי ממש שאל... אבל איך אפיל עליו את זה עכשיו...
וגם - המשפט שבכותרת. לא, אין סיכוי כל כך, עניתי בכנות. זה הרגיע אותו... לא אותי. הוא רק ילד. הוא צריך לדעת שהריון זה אושר, שאחריו נולדים תינוקות בריאים ומתוקים. הוא כולה בן 8...
אני צריכה עצה. איך מסבירים ומה עונים. מה מספרים ומה שומרים בבטן. מה מייעצים לו להגיד/לעשות או לא להגיד/לעשות בקשר לחבר (איך זה שצריך ללמד ילד קטן להגיד מילות תנחומים, איך...). כל דבר.
שונאת נובמבר. שונאת.