אמא חרשת וכבדת ראיה

שירין22

New member
אמא חרשת וכבדת ראיה

אימי בת 80 לפני 4 שנים איבדה את השמיעה באופן מוחלט ללא אפשרות לשימוש במכשיר שמיעה מכל סוג שהוא, ובחצי השנה האחרונה איבדה כמעט לחלוטין את הראיה, העברתי אותה לגור אצלי סידרתי לה חדר משלה שיפצתי עבורה את המקלחון בבית שלא היה בשימוש מספר שנים. כל התהליך של ההעברה אלי היה מאוד קשה חוץ מהסידורים עם כל הניירת המטען הרגשי גדול מאוד לפעמים אני מצטערת שבהאתי אותה אלי ולאחר מכן אני כועסת על עצמי וחושבת שאין לה אפשרות לגור לבד בבית, ואין לאחי ולי מספיק כסף להביא לה מטפלת ועל בית אבות הס מלהזכיר. אני נמצאת במצב רגשי טעון ,לפעמים נדמה שהיא בוחנת את אהבתי ואו את חוסר התשומת לב שלי אליה למספר דקות,אם היא רוצה משהו זה צריך להתבצע מיידת ואם לא היא מחמיצה פנים ,אני מבובלת ,מנסה להסתגל למצב החדש בבקשה אם יש למישהו טיפים לחיים יותר קלים ופחות מלחיצים אשמח לקרוא תודה
 
כן...

טיפ אחד רציני הוא *גבולות*. היא תחת קורתך? את מחליטה מתי איך כמה ולמה. על איך מציבים גבולות אפשר לפתוח שרשור בכיף. נשמע לי שמדובר בעניין מאוד רלוונטי להרבה אנשים שמותאים עצמם מטפלים מחד (בעלי הכוח ואלה שתלויים בהם) ו"ילדים" מאידך שיש להם רפלקס מותנה לציית, לכבד, ובכלל לעשות מה שאמא/אבא אומרים.
 

גנגי

New member
ועוד דבר:

אני מבינה שמדובר במצב כדפי לחוץ, אבל אם את עובדת בחוץ תפרגני לעצמך כמה שעות ביום שמישהו יעזור לך איתה. אולי אפילו ביטוח לאומי יוכל לסייע (נסי לפנות אליהם ולברר אם היא זכאית לעזרה), וגם אם את לא עובדת מחוץ לבית תני לעצמך כמה שעות של יום מנוחה מוחלטת ממנה וקחי מישהו שיעזור לך - נכון שזאת הוצאה, אבל אולי היא יכולה לממן את זה? אין איזו דירה שלה שתוכלו להשכיר או למכור ולממן בעזרתה את הטיפול בה? או מכונית שלה שצריך למכור? נסי לחשוב על פתרונות מסוג זה.
 

dorgad

New member
גבולות - עניין חשוב ומהותי, לא רק

גבולות של ההורה המטופל, אלא גם גבולות של הבן/בת המטפל/ת. כוונתי היא ליצירת מעין קוד: בדברים א' ב' ג' שנוגעים לאמי אני אטפל, אבל את ד' ה' ו-ו' לא אקח על עצמי (למשל: טיפול בעניין שאינו נוגע ישירות לבריאותה או רווחתה של האם, ושלא יקרה דבר אם לא יטופל, אולי חוץ מזה שאמך תכעס כי חשבה שעלייך לטפל בו). אני מקווה שהצלחתי להבהיר את הנקודה. דור
 

dorgad

New member
זה מניסיוני עם אמי, שאומנם לא גרה

אצלי (ואני בתה היחידה), אבל גם היא לפעמים מאבדת גבולות ואין מנוס מלהציבם, כדי שתהיה מספיק אנרגיה לטפל במה שחשוב באמת.
 
הגבולות

תלויים מאוד גם במצב של ההורה ובמוגבלות שלו. אם אמך עצמאית באופן עקרוני, ורק זקוקה לסיוע הגבולות שאת מציבה לה ולך ודאי שונים ממי שההורה שלו תלוי בו או במטפל, ואינו עצמאי.
 
לפני שבועיים

כשהלכתי להסתפר, שטח הספר דווקא את צרותיו בפני. אמו, התאלמנה לפני יותר משנה ולא מתאוששת. היא ממורמרת, ובגדול מתנהגת כאילו איבדה סבלנות עם כולם. היא צועקת על הנכדים שלא יגעו, שלא יבלגנו, שלא יגעו במקרר - ועל הילדים מפילה אמירות הקשורות לרצונה למות. הם הגיעו למצב שאי אפשר היה לבוא לבקר אותה מחד בעוד שברור לכולם שהיא מאוד רוצה את קרבת ילדיה מאידך. ביחד גיבשנו תכנית גבולות - שגם נועדה לשמור עליהם וגם נועדה להכחיד את ההתנהגות שכל כך קשה להיות סביבה. באופן כללי מדובר באמירות מאוד ברורות שמפרידות בין האהבה אליה והרצון להיות איתה, לבין ההתנהגות שלה שלא מאפשרת זאת. הם בפירוש אמרו לה שהם שמחים לבוא לבקר, אבל ברגע שתתחיל לצעוק, הם יקומו וילכו - בצער רב - שהרי הם רוצים להיות איתה, אבל הצעקות (לא היא!) לא מאפשרות. עברו שבועיים - למען האמת שכחתי לגמרי מכל העניין ולא ידעתי אם יישמו את התכנית. ערב אחד כשהלכתי עם הכלב ליד המספרה, הספר יצא במיוחד להגיד לי שזה עובד וכי הם הרוויחו את אמא שלהם בחזרה ואת השפיות שלהם עצמם. לפעמים מה שנראה "איום ונורא", ממש עושה סדר.
 

שירין22

New member
תודה

לכל אלו שהתייחסו לקריאתי לעזרה תודה על ההתייחסות ושנית תודה על הטיפים ,אנסה כעת את מירב ההמלצות ושוב תודה.
 
למעלה