אמפולה לחתולה עקשנית

[evike]

נובי היא מסוג החתולים, שכשהיא לא רוצה משהו, אז זה לא יכול להתבצע.
אני משתמשת באמפולות ברבקטו, שבמזל, שמים רק פעם בשלושה חודשים, לא פעם בחודש. אז פה ושם אני מדלגת קצת ומאריכה את הפרשי הזמן לכ 4 חודשים ובחורף אפילו יותר. היא לא יוצאת החוצה, חוץ מאשר לווטרינר - לחיסונים וביקורת. אני מנצלת את זה שהווט ישים לה טיפות. אגב, אצלו היא חמאה...
לפעמים מצליחה יחד עם אישי לשים לה, רק שהיא בורחת באמצע וחלק הולך לאיבוד. לא הגיוני שנקח אותה לווטרינר כל כמה חודשים, רק בשביל לשים לה ברבקטו.
אי אפשר לרמות אותה, היא זוכרת הכל. אם אני רק מנסה תוך כדי אוכל או משחק להפריד קצת את הפרווה על העורף, רק כדי שתראה שלא קורה כלום, היא ישר מביטה אחורה ורוצה לזוז...
יש למישהו רעיון איך להרגיע אותה לפני כן?
האם תרסיס קטניפ שהיא אוהבת עשוי לעזור? ואם כן, באיזו צורה לרסס, וכמה?
לתת תרופת הרגעה, זה איך אומרים? דה זאלבה זאך...
תודה. תמונת שוחד של נובי.

 

[דגלמנגל]

אם אני רק מנסה תוך כדי אוכל או משחק להפריד קצת את הפרווה על העורף, רק כדי שתראה שלא קורה כלום, היא ישר מביטה אחורה ורוצה לזוז...

זה כי את באה באופן מיוחד ולא כחלק מהפעילות של אוכל או משחק. היא כנראה חשדנית גדולה.
בכלל, הפרצוף הרציני למראה, שלה, מכריז, בלי מלים: "אני חתולה מקצועית".
עצתי, תני לה לבוא להתפנק, על הברכיים ולטפי אותה, תוך שילוב של פרימת פרווה, בשגרה.
את יכולה לתרגל את זה בין האמפולות, כך שכשתגיע השעה הגורלית - היא לא ממש תרגיש,
...עד שתריח! ואז: צ'ופר חלומי, כמו גבינה מסריחה, או משהו קיצוני באותה מידה, שעשוי
לפתוח בפניה את ההזדמנות לבחור ועד שתחליט מה כדאי - כבר לא חשוב מה תחליט.
כמובן, שהכל צריך להיות, מוכן מראש ובהישג יד.

 

[evike]

כנראה צריך עוד הבהרה. נובי לא מהחתולות שבאות להתפנן על הברכיים. היא אוהבת להיות לידינו, אך לא עלינו. את הנסיונות לשחק לה בעורף אני עושה כאילו בשיגרה, תוך כדי שהיא אוכלת שימורים, פעם ביום, והיא כל כך מחכה לזה, ממש דורשת בשעה פחות או יותר קבועה. אם אני עסוקה, היא טורחת להזכיר לי... למרות האהבה שלה לשימורים, ברגע שאני רק נוגעת לה בעורף, היא מפסיקה לאכול, מרימה אלי מבט שואל של מה נראה לך שאת עושה...
נראה לי גם, שאם אפתה אותה עם פסטרמה שהיא משתגעת עליה (מקבלת כמה פירורים לעיתים ממש רחוקות, כי אני כמעט ולא מחזיקה פסטרמה בבית, גם לא יעזור, כי כשהיא לא רוצה משהו, כלום לא עוזר. הרי כתבת חתולה מקצועית...
לכן שאלתי על משהו להרגעה, אולי כך נצליח.

 

[דגלמנגל]

כנראה צריך עוד הבהרה. נובי לא מהחתולות שבאות להתפנן על הברכיים

אני מרים ידיים. שמעתי על חתולי בית, שלא יושבים על הברכיים, אבל מעולם לא פגשתי כאלה.
מניסיוני הדל, כולם באו, באיזשהו שלב, לחפש את החום, תרתי משמע.

 

[נע ונד]

נובי היא מסוג החתולים, שכשהיא לא רוצה משהו, אז זה לא יכול להתבצע.
אני משתמשת באמפולות ברבקטו, שבמזל, שמים רק פעם בשלושה חודשים, לא פעם בחודש. אז פה ושם אני מדלגת קצת ומאריכה את הפרשי הזמן לכ 4 חודשים ובחורף אפילו יותר. היא לא יוצאת החוצה, חוץ מאשר לווטרינר - לחיסונים וביקורת. אני מנצלת את זה שהווט ישים לה טיפות. אגב, אצלו היא חמאה...
לפעמים מצליחה יחד עם אישי לשים לה, רק שהיא בורחת באמצע וחלק הולך לאיבוד. לא הגיוני שנקח אותה לווטרינר כל כמה חודשים, רק בשביל לשים לה ברבקטו.
אי אפשר לרמות אותה, היא זוכרת הכל. אם אני רק מנסה תוך כדי אוכל או משחק להפריד קצת את הפרווה על העורף, רק כדי שתראה שלא קורה כלום, היא ישר מביטה אחורה ורוצה לזוז...
יש למישהו רעיון איך להרגיע אותה לפני כן?
האם תרסיס קטניפ שהיא אוהבת עשוי לעזור? ואם כן, באיזו צורה לרסס, וכמה?
לתת תרופת הרגעה, זה איך אומרים? דה זאלבה זאך...
תודה. תמונת שוחד של נובי.

 

[נע ונד]

היי
גם שלי ממזר גדול, איך שאני פותח את האמפולה הוא כנראה מריח וטס החוצה מהחדר.
אחרי הרבה ניסוי טענה ותהיה:
אני משאיר אמפולה שהפיה שלה כבר מנוקבת, סגורה, על השידה ליד המיטה שלי
הוא מגיע לקבל ליטופים מספר פעמים ביום
כשהוא בזווית הנכונה אני תופש אותו בעורף (כמו שאמא שלו תפשה אותו כשהיה גור קטן)
תוך 2 שניות העניין סגור למרות שהוא מגרגר קצת בכעס ומתרפה רק חלקית, זה מספיק
מותר האדם מן החתול
‍
בהצלחה

 

[גורדיאן-II]

אין בעיה, תיכף תגיע לכאן אלישבע, נציגת הגישה הפרוסית לטיפול בחתולים, ותסביר איך נותנים לחתול סרבן אמפולה על אפו ועל חמתו, ביד תקיפה ובזרוע נטויה, ובא לציון גואל.
וחוץ מזה, החתול צודק, לשים לו אמפולה כל 3-4 חודשים זה מיותר לגמרי, שמים אמפולה כאשר מזהים טפילים, לא כחלק מאיזו שיגרה.
לחתולים שלי שמתי כל כמה חודשים כי היו חתולי חצר, עכשיו כשהם חתולי בית הם מקבלים אמפולה פעם בשנה, ולפעמים שנה וחצי, וגם זה רק כדי לטפל בפרעושים שאינם ובתולעים שאולי שם ודי סביר שלא, באמת אני צריך לשחרר ולהפסיק עם ההרגל המטופש הזה...

 

[יוביוב הירוק]

כאשר אני חייב לשים לחתול בעייתי, אני מנסה לנצל רגעים שהחתול מתנמנם בזמן ליטוף. בנוסף, מניח בסביבה אמפולה פתוחה/ריקה, שעות או יום קודם, כדי שיתרגל לנוכחות הריח.
אבל הנקודה המרכזית היא זו שכבר הוזכרה - לשים רק אם צריך. ברור שיש חשיבות לטיפול מונע, אם אכן יש סביבה שורצת (בעיקר למניעת תולעים). אבל גיליתי שהחתולים שלי, שמסתובבים בחוץ, ממעטים להדבק בשנים האחרונות. לא יודע למה. כך שהקטנתי מאוד את תדירות הטיפולים. ולגבי חתול שנשאר בבית, הייתי שוקל אם בכלל צריך.

 

[מיצי אינטרנשיונל]

אחד מארבעת חתוליי הוא כזה, חשדן, חמקן, לא חברותי במיוחד ורק בשנה האחרונה (הוא בן 10 ונמצא אצלי מגיל צעיר) מסכים לעלות על הברכיים אבל לא יושב, רק עומד ומחכה לליטופים ונמצא בסטנד ביי לקפוץ בכל רגע. אולי הוא כזה בגלל שהוא עיוור ולכן נוירוטי משהו.
כשיש צורך באמפולות לחבר'ה, רק כשיש פרעושים שזה אולי פעם בשנה, אני שמה בקלות יחסית על שלושת האחרים ועם האדון זאת אופרציה אחרת. האמפולה מוכנה בכיס שלי, אני נכנסת לחדר שבו החתול נמצא, חדר עם דלת ורצוי כמה שיותר קטן, סוגרת את הדלת ואז מתחיל מרדף קצר שבסופו החתול מבין שאין לו לאן לברוח, אני מצליחה לשים עליו יד כשהוא ליד הדלת הסגורה, ואז שמה לו את החומר ומשחררת אותו. פעם הוא היה ברוגז איתי לכמה שעות, עכשיו אני מזמינה אותו אחרי מיד אחרי הטיפול לקבל חטיף והוא הבין שאין מה לפחד יותר.

 

[Yukita]

סיפורים תמיד יש אבל לפחות דבר אחד אוכל להגיד - העיוורון אינו הסיבה לנוירוטיות. לי יש חתולה עיוורת, והיא בדיוק ההיפך מהבחינה הזו. זה פשוט האופי. אצלנו אי.טי. הוא הנוירוטי החשדן - והוא לא עיוור. אין שום אפשרות לתת לו שום תרופה משום סוג (אמפולה אולי אפשר, קשה אבל אפשר) כי לא משנה כמה שכבות הסוואה תשים על התרופה ולא משנה כמה זמן תנסה להעמיד פני ישן או צופה בטלויזיה עם בקבוק טיפות עיניים במקרה בסביבה, הוא יידע שיש דברים בגו אפילו אם הוא ישן וייעלם לפני שתספיקו לתפוס אותו.

 

[evike]

כל חתול והאופי שלו, משהו שקשה, אם בכלל, לשנות. לפחות אצל נובי לא ניתן "לרמות" אותה. היא מרגישה, גם כשהיא ישנה כאילו עמוק ובלי הכרה, כשיש משהו שהיא לא רוצה, המעבר משינה לערות לוקח פחות מרבע שנייה.
היא חזקה, שורטת, משתוללת ובורחת. פשוט אין טעם.
היא גם לא יושבת עלינו, כך שגם לא ניתן לשים עליה כלום תוך כדי ליטוף שברוגע.
זאת נובי, לטוב ולרע, ואי אפשר לשנות את זה. האמת, עם כל הקושי, לא הייתי מחליפה אותה באף חתולה. כי יש בה משהו כל כך מתוק וכובש, שמבט כנוע ממנה, ממיס את הלב. איך אישי אומר, שיש לו איתה יחסי אהבה שנאה...
היא חתולה כל כך מיוחדת ולא משעממת, שלא נתקלתי בשכזאת.
אז אני עם יד על הדופק, מסרקת אותה כל יום (וזה סיפור מעניין איך היא נותנת, שאספר עליו בהזדמנות) ובודקת את השיער המיותר שיורד ממנה. בינתיים, הכל נקי, אז כעצת כמה חברים פה, אחכה בינתיים.
ואחכה גם ל @אלישבע777 , אולי יהיה לה משהו להציע לי.