אז הנה הגעתי
ותודה שוב לטל ולדלית על המאמץ [ בסין בהחלט מצנזרים עדין אתרי אינטרנט בנושאים רגישים, דהיינו טאיוואן, טיבט, זכויותָדם) המאמר באמת מעניין. בדוגמת התרגום שמובאת שם, אני ראיתי עוד בעיה בנוסף לאלו שהוא מנה, וזו בעיה אסטתית שתמיד תצוץ בתרגום משפה חד-הברתית לרב-הברתית. צריך להבין שהמשפט I don't want to be bold with powerful force בסינית הוא משפט קצר ואלגנטי בן כמה הברות. לעניותי, מתרגם טוב צריך לשים לב גם לעניין הזה. עכשיו, בקשר להלך המחשבה. מזה חוסר ארגון? אם ניקח שוב את הקטע הנ"ל, יש לו בהחלט הגיון פנימי שאפשר לעמוד עליו גם בלי להיות סיני
******************************************* 1.מאסטר סון (אופס, כמעט ברח לי "מאסטר יודה"), למד ספרות והתעניין באמנויות לחימה משחר ילדותו, (ועל כן הוא בר סמכא בבואו לדבר על שני תחומים אלה). 2.הוא לא לומד אמנויות לחימה מתוך שאיפות תוקפניות, אלא כדי לשמור על בריאותו. כפי שנראה בהמשך, המוטיבציה הזו מתקשרת לתחום הספרות 3.האומץ האמיתי מבוסס על איזון ויחסי גומלין בין רכות לנוקשות, ולא על כח מוחצן, זו המסקנה שמאסטר סון מסיק מהאימונים שלו, שאינם מתוך שאיפה לכח (ראה סעיף 2) 4. יש דמיון בין ספרות לאמנויות לחימה, אבל אנשי הספרות לא אוהבים אמנויות לחימה, כי לדעתם הן תוקפניות. המחשבה הזו נובעת מתוך תפיסה מוטעית של "מה זה אומץ" (ראה סעיף 3). אם תופסים את המהות האמיתית של האומץ, ניתן לעמוד על הדמיון הרב בין שני התחומים. ****************************** זו בהחלט מחשבה מאד לוגית וקוהרנטית, ונשארת כזו אפילו בתרגום-מתרגום המאולתר והמסורבל שלי. הכותב פשוט דילג על כמה שלבי הסבר. לי זה מזכיר את הסגנון הספרותי המכונה "זרם התודעה". הקישורים בין עובדות ומסקנות הם די רופפים ואסוציאטיביים, הם לא מוסברים בצורה שאנחנו מכנים "מדעית", אבל הם בהחלט קיימים. אתמול למדתי להכין דמפלינגס (התאמנה רנג'ין בכתיבה אסוציאטיבית). הבצק כבר היה מוכן כשהגעתי, ושאלתי מה המרכיבים. אמרו לי. שאלתי מה יחס הכמויות. הסתכלו עלי בתמהון. שאלתי שוב, בהנחה שהבעיה היא בסינית הקלושה שלי. לא עזר. בסופושלדבר הטבחית הבינה את השאלה, אבל לא הצליחה בשומאופן לענות עליה, והיה לי הרושם שהיא ממש חושבת אותי למטומטמת. כאילו, מה יחסים עכשיו? מה, את בשיעור מתמטיקה? תערבבי קמח ומים, ותעשי בצק, מה לא ברור כאן? מה שהזכיר לי מאד את סבתי ז"ל, אלופת העולם בבישול ואפיה. כל המתכונים שלה הסתכמו במשפט: קצת מזה וקצת מזה. יש מי שיכנו את זה "חשיבה נשית" מול "חשיבה גברית". כיוון שמדינת הענק הזו בכלזאת מתפקדת אי אלו אלפי שנים, חייבים להניח שכן: הם מבינים זה את זה, הם מבצעים תהליכים של הסקת מסקנות, רק בדרך שונה. ועכשיו כואבת לי היד, ומתחיל להיות מאוחר, אז אני אוותר על ברבורים נוספים, לרווחת הציבור כולו, ורק אמליץ על ספר מצויין, שמתעסק בדיוק בעיינים האלה. My country & my people שם המחבר Lin Yutong. זה חיבור משנות ה-30 של סיני שחונך במסיון, בעלהיכרות מקיפה מאד עם תרבות המערב. הוא מנסה שם להסביר את סין למערביים, ועושה את זה בצורה מרתקת. מומלץ מאד אם מצליחים להשיג את הספר (יש בספריה של אונ' ת"א).