אני הולכת..
גם מקלחת ממושכת לא מרגיעה את הערנות הנמתחת בתוכי לקראת.. יוצאת למסע.. אנטוש את הרחוב החשוך, הכעור, שסוע פנסי רחוב ועירום מהמולת היום הקרה.. יוצאת למסע שאין בו מקום לדיבור או להצטברות של מחשבות. אלא שומעת בו, בחלל ריק מתחושות שמתפזרות כמו ציור שמסלסל אווירון בשמיים, רק את המוסיקה והרוך שמפיק הקול ששר מתוך הנשמה.. יוצאת למסע בעיניים קרועות לרווחה, קרניים קטנות, הבזקיות. תענוג שמציף עורקים, גולש עד אחרון הנימים והומה עד תנוכי האוזניים הבוערות, רעבות.. על מושב הכיסא הספרטני, בקדמת הבמה, ארגיש כיצד החוויה מפלחת בדייקנות את שכבות בגדיי, מפרידה שכבות העור, חודרת את שכבות הסרקאזם הרועד דרך שכבות ההגנה ומבקיעה עד הנפש הצנופה, המחופרת.. אני הולכת..(טוב נו, בעוד יממה בדיוק ואני לא קטנונית) להופעה של יהודה פוליקר בזאפה! אוהבת אותו! כבר ציינתי? רטט עפעפיי נרגע..שייגמר כבר יום המחר ו..שלא ייגמר לי הלילה.. רינה! מחר....
גם מקלחת ממושכת לא מרגיעה את הערנות הנמתחת בתוכי לקראת.. יוצאת למסע.. אנטוש את הרחוב החשוך, הכעור, שסוע פנסי רחוב ועירום מהמולת היום הקרה.. יוצאת למסע שאין בו מקום לדיבור או להצטברות של מחשבות. אלא שומעת בו, בחלל ריק מתחושות שמתפזרות כמו ציור שמסלסל אווירון בשמיים, רק את המוסיקה והרוך שמפיק הקול ששר מתוך הנשמה.. יוצאת למסע בעיניים קרועות לרווחה, קרניים קטנות, הבזקיות. תענוג שמציף עורקים, גולש עד אחרון הנימים והומה עד תנוכי האוזניים הבוערות, רעבות.. על מושב הכיסא הספרטני, בקדמת הבמה, ארגיש כיצד החוויה מפלחת בדייקנות את שכבות בגדיי, מפרידה שכבות העור, חודרת את שכבות הסרקאזם הרועד דרך שכבות ההגנה ומבקיעה עד הנפש הצנופה, המחופרת.. אני הולכת..(טוב נו, בעוד יממה בדיוק ואני לא קטנונית) להופעה של יהודה פוליקר בזאפה! אוהבת אותו! כבר ציינתי? רטט עפעפיי נרגע..שייגמר כבר יום המחר ו..שלא ייגמר לי הלילה.. רינה! מחר....
)
