אני זוכר את היום שעמדתי להתאבד...

[egozi]

אני זוכר את היום שעמדתי להתאבד...

אבל באותו יום (הייתי בן 15) אמרתי לעצמי שחיים רק פעם אחת והכל יכול להיות העיקר לראות מה קורה בעולם שנה אחריי זה הייתי כבר במצב מעולה ואמרתי למזלי איזה מזל שאני עדיין חיי

 

[רחל-נשמה]

אגוזי אחי ו``בעלי`` היקר-אני מרגישה

כל יום כשאני נכנסת לפורום של סהר-תמיכה, תחושה אישית שלי כמובן, שמאחורי כל ההצהרות של מטרות הקמת הפורום, והקמת הארגון סהר-תמיכה בכלל, עומד החלום, השאיפה, התקווה להגיע לתוצאה נפלאה עם כמה שיותר בני משפחה שעומדים רגע לפני מעשה שאין ממנו חזרה, למצב שיראו את השנה הבאה, כמו שאתה הגעת בכוחות עצמך. לגרום לכל אותם בני משפחה יקרים, לעצור רגע לפני, כי הנה אתה בחייך הוכחת לעצמך, שהיה שווה לעצור רגע לפני, שינוי שלא חלמת שיקרה בחייך, קרה שנה אחרי, והמחשבה המכאיבה, אילו לא היית עוצר רגע לפני? לכן אני מברכת את ארגון סהר, וכל הסהרים, והפרויקט בכלל, שעוזר לאותם בני משפחה שכבר אין בהם את הכוחות לבד לעצור רגע לפני, לחכות לשנה הבאה הטובה יותר שמחכה, כאן בהקשבה, בתמיכה, באהבה, בהבנה, בקבלה, לעצור רגע לפני ......אני התרגשתי גוזי שלי, אני גאה בך. ((((((((((אוהבת אותך אגוזי יקר))))))))) רחל-נשמה

 

[חמוד בדיכאון]

בעלך??? - נפגעתי

 

[סהר-תמיכה]

תודה על המסר הכל כך חשוב

בין אם נרצה ובין אם לא, הזמן הולך קדימה ומשנה אותנו כל הזמן. וגם אם נדמה שמשהו לא ישתנה לעולם, הוא כן ישתנה. וכשנמצאים במקום האיום ההוא שבו נראה כאילו אי אפשר יותר לשאת, חשוב לזכור שזה כן ייגמר. וכן יבוא זמן אחר.

 

[sholy]

אני כל כך שמחה בשבילך

כמה מעודד לקרוא ולהבין את הדרך שעברת... כל הכבוד

 

[עפה לאנשהו]

כיתה יא- השנה בה..

השנה הכי קשה. תמיד ידעתי בתוך תוכי שלא אתאבד לא משנה מה אני מרגישה. פשוט חייבת להילחם. בשנה הזו, כמעט וויתרתי. לא היה לי כלום בחיי. הייתי חולה, מי שהיו חברות שלי, בעצם היו כלום. והייתי על הסף. חודש אחרי היום הרע ביותר, הייתי אמורה לטוס. לראות את המשפחה. נלחמתי בשביל זה. נלחמתי בעצמי. נלחמתי בהרגשה. כתבתי לי רשימה קטנה בלב. מה רוצה להשיג בחיים. כתבתי לעצמי מה לא אשיג אם אפגע בעצמי. הרשימות היו מלאות. כל מה שרוצה בחיים, לא יושג אם אמות. כשטסתי. הייתי שם חודש. רחוקה מכל הרע. והמסקנה היחידה שהגעתי אליה, היא להילחם. גם אם רע עכשיו, חייב להיות טוב. חייב. ואני רוצה להיות כאן, שיהיה.

 

[אנני]

אני זוכרת...

ולא רוצה לשכוח כי הזכרון הזה הוא הפרופלור, המדחף ללכת רק קדימה ולעשות הכל כדי לא לחזור לשם. תודה על שהזכרת לי אנני

 

[יולי_ה]

תודה אגוזי

על ארבע שורות קטנות ואמירה אחת גדולה. כמה טוב שלא כל מחשבה מובילה למעשה ואיזה נהדר שלא כל הרגשה מביאה לפעולה. כי המחשבות והרגשות הם זמניים, וחולפים, ומשתנים, ומתהפכים, והולכים ובאים, והמעשים הם לתמיד. או כמו שאמרו חכמים ממני: ``את הנעשה אין להשיב``. תודה, אגוזי, על התזכורת החשובה, יולי