אני חושבת שזה הפורום המתאים

[מישהי לרגע]

אני חושבת שזה הפורום המתאים

שלום, אני בחורה כבת 18, שמיניסטית, ודי סטנדרטית...
אני כבר המון זמן מתלבטת אם לכתוב פה, (או לפרוק פה) ולשתף בסיפור האישי שלי...
הוריי התגרשו לפני בערך עשור, כשהייתי בת 8... לעולם לא אשכח את הלילה הזה, היו המון צעקות בבית בין ההורים, כאשר הוא סיפר לה שיש לו מישהי אחרת, אחותי הגדולה שהייתה אז בת 14 לקחה אותי, את אחותי הקטנה (5) ואחי הקטן שהיה רק בן שנה וחצי אליה למיטה, ניסתה לשמור עלינו מהצעקות, שלא נהיה לבד, שלא נפחד, והיינו רק ילדים, לא הבנו מה קורה... רק שההורים רבים...
הוא עבר לגור עם החברה, היה מסונוור מאהבה, קנה לה מה שהיא רוצה, כמעט שכח מאיתנו עד שאחד מאיתנו עבר טראומה, והוא קלט שאנחנו הדבר הכי חשוב לו וחזר להיות איתנו בקשר חזק יותר...
הם ניפרדו לאחר תקופה דיי ארוכה (היות והוא הבין שהיא עורב) והיה שקט כשנה.
בתקופה האחרונה הוא הכיר בחורה... הבחורה סבבה והכל, אבל נראה שהוא לוקח אותנו, ילדיו, כמובן מאליו, נראה כאילו ההעדפה הראשונה שלו, זו החברה שלו, אחריה הילדים שלה, ורק אז אנחנו נכנסים למערכה, זה מתבטא בכך שאותה הוא יחבק וינשק מול עיננו עשרות פעמים בערב אחד, ולנו רק נשיקת שלום ופרידה. (אני לא מבקשת שינשק אותנו כל כך הרבה, אבל שיצניע את אהבה שלו, ויש המון אנשים שלא מראים אהבה אינטימית במקום דיי "ציבורי")
וזה מתבטא בכך שבבית שלו, שאנו אצלו בסופש, הוא ישן איתה ועם ילדים שלה במיטת הפאר, בזמן שלי אין מקום ואני נאלצת לישון על הריצפה כדי שלאחיי הקטנים תהיה מיטה...
בשבועיים האחרונים הם השכירו דירה, שאמורה להיות גם שלנו... אבל היא לא, יש שני חדרים גדולים לשני הילדים שלה, ולי ולאחיי חדר אחד ביחד...
לפעמים מרגיש לי שנשים מנצלות אותו לטובתן X:
כרגע אני בנתק עם אבי, מפאת הכעס על המצב, מפאת האינטילגנציה הריגשית שלו ששואפת לאפס, מפאת זה שלא באלי להיפגע שוב מצידו...
נראה שהוא ממש שם אותנו בעדיפות שניה... כאילו היא כל עולמו, ואנחנו 4 אנשים קטנים שפחות חשובים לו כמוהה....
אני מנסה להבין, האם הוא בכלל שם לב למצב שהוא יצר פה? האם לדעתכם אני מגזימה? או שההתנהגות מקובלת לגמריי ואני צריכה פשוט להשלים עם המצב בלי לדבר איתו לגבי זה?
אני אפילו לא יודעת אם הוא באמת אוהב, הוא רק הוציא עלי כסף, אף פעם לא הראה אהבה אמיתית... אף פעם לא דיבר איתי עם נושאים שאינם חלק מהלימודים שלי... אף פעם לא התעניין בחיי האהבה שלי... הוא אפילו לא יודע שפיתחתי תסביכי אלקטרה בעקבות מאורעות העבר...
הפסקתי לקבל ממנו עזרה כלכלית, מבחירה, אני שלמה עם זה ומרגישה מצויין, ועדיין קשה לי עם המצב הזה שיש לי אבא שלא יודע להראות אהבה ולדבר איתי לא רק על כמה קיבלתי במתמטיקה או ביולוגיה...
ואני מצטערת על הניסוח הנוראי X: זה נכתב בזמן סערת רגשות... ואני בטוחה ששכחתי לכתוב כמה דברים אבל הרוב פה.
תודה רבה על ההקשבה!!!
המתבגרת שלא רוצה להתבגר.

 

[אחד פשוט1]

אני חושב

שאם אבא שלך והקשר איתו חשובים לך את צריכה"להלחם" עליהם

ואני אומר לך את זה כי מצבי הפוך לשלך,אני "נלחם" על הקשר עם הילדים שלי שלא ממש מזיז להם מה קורה איתי - אם הכלל

אבל לעולם,לעולם לא,אוותר עליהם

את צריכה לתת הכל כדי לשמר קשר עם אבא שלך,עד שתקבלי ממנו מפורשות - שאיננו מעוניין בקשר

קשר דם הוא קשר לנצח נצחים ולא ניתן להתיר אותו

קחי לך זמן,גבשי את אחים ואחיות שלך וזמנו את האבא יחד כולם לשיחה עינינית ונעימה

בהצלחה

 

[מישהי לרגע]

הוא רוצה איתנו קשר...

הבעיה שקשה לו להראות לנו אהבה... בהתחלה הוא היה מנשק את החברה החדשה שלו כל שניה, ושאמרנו לו שזה מפריע ושימתן את האהבה שלו אליה לידנו, מה שהוא עשה זה פשוט לתת לה נשיקה, ואז לנו ישר אחרי... שזו דיי צביעות.
עם כמה שהוא חשוב לי, המצב הזה מאוד קשה לי כרגע, ואני בתקופה מאוד מאוד קשה מהפן הריגשי, ומעדיפה כרגע להשאיר את"ענייני אבא" בצד...
לא נראה שהוא ממש נלחם על הקשר איתנו, פעם כן, היום אנחנו ממש מובן מאליו בשבילו...

 

[אחד פשוט1]

תלחמו אתם עליו

אל תוותרו על אבא או אמא

זה כל מה שיש לנו בחיים

אולי כן כדאי לנהל איתו שיחה שקטה ולא אצלו בבית
במקום ניטראלי

 

[מישהי לרגע]

הבעיה שאנחנו מקבלים דעות אחרות מהמשפחה

לדעתם, אם החברה גורמת לאבא אושר, אין לנו זכות להתערב, ואנחנו צריכים להיות מאושרים בחלקו, בתאכלס זה גורם לו לשכוח קיומנו, ואם להיות כנים לא באלי לבוא בינו לבין החברה שלו... אם לא אכפת לו מהקשר ביננו אז למה להתאמץ?

 

[אחד פשוט1]

אז ככה

כאב גרוש
הילדים תמיד במקום הראשון אצלי

ואתם צריכים להיות שמחים שטוב לו ומאושר לו ועדיין,לנהל איתו את השיחה הזו
גם אם היא קשה לשני הצדדים

 

[חמודית מהשומרון]

דעות

גם אם הדעות הרווחות בין בני השפחה הן לאפשר לאבא את האושר, אין זה סותר את מקומכם אצלו, להפך, זה יכול להעצים את האושר שלו וללא ספק גם את שלכם.

מקבלת את דעתו של אחד פשוט, גבשו עמדה ודברו עם אבא, הוא הורה בדיוק כמו אמכם.

מכורח הנסיבות החיים הובילו אותו למקומות אחרים.
ציינת שנראה שאתם מובן מאליו. תבהירו לו שגם אם אתם מובן מאליו, חשוב לכם לשמור על מקומכם אצלו ובמחיצתו.

ובעניין נוסף, אם הבנתי נכון, הוא חי עם החברה וילדיה, ואם אכן כך, הגיוני כי סביבתם צריכה להיות נוחה להם מבחינת חדרי המגורים.
אבל, ...לא הגיוני שאת תשני על הרצפה מפאת חוסר מקום, תפקידו לדאוג לכך.

לכן, גם אם יש דברים שאינו חושב עליהם, לזאת נדרשת תקשורת.

תנשמו עמוק ודברו איתו, יתכן שיש דברים שאינו רואה / מודע / מבין ואני מניחה שהוא יעריך את זה, יקח לתשומת ליבו ואולי אף תופתעו עד כמה כן אכפת לו מכם ועד כמה אתם חשובים לו.

מאחלת לכם בהצלחה ותהיו חזקים.

 

[לי בא]

ראשית עצוב לקרוא את זה

שנית, לא כל אחד יודע להראות רגשות.
הכאב שלך הוא אמיתי ומרגישים אותו מהכתיבה,
אבל לא באמת נראה לי שהוא לא אוהב אתכם,
ניסית לדבר איתו? להגיד לו מה מפריע לך?
אולי הוא חושב, בהמשך לדוגמא שלך,
שאם אתם באים פעם בשבוע לישון,
אין צורך לתת לכל אחד חדר,
בזמן שילדיה גרים איתו?
דברי איתו, ממקום נקי,
תראי מה יש לו להגיד.
בהצלחה וליבי איתך.

 

[אבשלום68]

למלחמה צריך להתכונן...

נכון כתבת ונראה לי שאת צודקת שאביך מעט מסונוור מבת זוגו הנוכחית.
נראה לי שבת זוגו הנוכחית מושכת אותו לכיוונה לטובתה ולטובת ילדיה.
והיא מצליחה בכך ועובדה שאת מרגישה שהוא שם אותכם בעדיפות שניה.
אבל כאן נכנס נושא ה"להיות חכם"
הרי אם תריבו איתו ותנתקו יחסים היא תנצח!!!
ובטח תטרחן לו בראש כמה אתם רעים ולא מתחשבים וכו' וכו'
עברתי שלב כזה עם גרושתי.
אני לא נלחמתי בה. הנחתי לה ליפול לבד.
אל תוותרו על האבא שלכם, נסו להיכנס לראש שלו, אולי מצבם הכלכלי אינו מאפשר דירה גדולה יותר.
הרי לא תדרשו מהילדים שלה לפנות את חדרריהם , היא בטח לא תסכים לזה.
נסו ליצור מסגרת של פגישות, אתם ואביכן לבד.
ללא בת הזוג וילדיה, בנוסף לפגישות של סופ"ש, הוא ילמד להכיר אותכם.
תציעו לו לבוא איתכם לסרט, עקמו את האף במידה ויציע להביא גם את בת זוגו וילדיה.
אפילו הסכימו אם הוא יציע את זה אבל אח"כ בפעם הבאה עקמו את האף
אתן יכולות להגיד בפירוש שאתם רוצים אותו לכם לבד בלי שותפים.
אל תתרחקו אל תעשו ברוגז
ולאט לאט בסבלנות תנו לו להבין שאתם מרגישים מקופחים, אולי גם הוא מרגיש כל אבל הוא שפוט?

 

[gafnuna10]

שלום לך מתבגרת

גם אני הייתי פעם בת 18 ילדה להורי גרושים עם אבא שעזב אותנו וחי עם אישה אחרת
(זו היתה תקופה אחרת שבה לא היה מקובל להתגרש, אני הייתי חריגה בנוף, קראו לזה אז" ילדה ממשפחה הרוסה")
גם לי היו כעסים רבים על אבא, ולצערי הקשר הלך ודעך
אחר כך שנים רבות לא הייתי איתו בקשר, הוא לא נלחם עלינו, ויתר התחתן פעם שניה ועשה ילד, ואחר כך עוד פעם ועשה שניים...
הוא לא היה חלק מחיינו, לא היה בחתונות שלנו, לא הכיר את הנכדים שלו
ורק אחרי שנפטר, קיבלנו טלפון שאבא מת בואו להלוויה
אז הלכנו, וראינו שם אחים שלא הכרנו
עמדנו כזרים מהצד, והסתכלנו בבחור אחר בן גילנו, שצעק על הקבר של אבא, הוא צעק "משה...היית לי כמו אבא..גידלת אותי, אתה מלאך)
זה היה בנה מנישואים ראשונים של אישתו השלישית, שאבא שלנו בחר להיות אבא שלו וויתר עלינו
זה היה סוריאליסטי לגמרי כל התמונה, מיותר לציין שסירבנו לעשות קריעה בבגד ולא ישבנו עליו שבעה

ולמה אני מספרת לך את כל זה?
כתבת שאת בנתק איתו עכשיו, וזה בדיוק הגיל שבו שאני ניתקתי עם אבא שלי, ואחר כך הצטערתי על כך, שלא ניסיתי עשיתי יותר כדי לשמור איתו קשר
מהצד השני, גם הוא לא נלחם רק ויתר עלינו ומכאן בא הכעס והקושי להבין איך אבא מוותר על ילדיו
אם את מרגישה שאבא לא באמת מתעניין, לא באמת יודע מה קורה לך ומה עובר עלייך אז כדאי שתגידי לו, תציעי לו לשבת איתך בבית קפה ולדבר, תיפתחי את הכל, כי אצלך עוד אפשר להציל את הקשר עם אבא. ומנסיון אני אומרת לך שאם לא פותחים ואם לא מדברים ואם לא מנסים ומשתדלים אז עם הזמן עלול להיות נתק וחבל, החיים קצרים וגם אבא יש רק אחד.

אולי אם תדברי איתו ותנסי להבין אותו את תראי צדדים בסיפור שאת לא ידעת ואולי זה יעזור לפתור את הכעסים (לדוגמא עניין השני חדרים לילדים שלה ואחד לכם, אולי זה בגלל שהילדים שלה חיים איתם באופן קבוע ואתם רק באים מידי פעם?)
חשוב שאבא ידע מה את מרגישה אחרת הוא גם לא ידע איך לתקן

טוב זהו קישקשתי יותר מידיי אני מקווה שמשהו מכל זה יעבור אלייך ושיהיה בהצלחה

 

[בדד1]

את צודקת

מבחינת זוית הראיה שלך בכל מובן
גיל העשרה - הכל שחור ולבן
וטוב שכך כי זה הגיל בשביל זה

את בת 18, איזרי אומץ וכל מה שסיפרת לנו תנסי לספר גם לו
ואם את לא מסוגלת לדבר על זה תכתבי לו ותני לו שיבין היכן מחשבותייך
זה שאת בת 18 ועדיין ישנה אצלו מדי פעם זה מראה שאת אוהבת אותו
גם האחים היותר קטנים שלך


יש שם במקרה שלך עוד המון נתונים
ואפילו כאלה המשתקפים מתוך הכתיבה שלך
והם אפורים
ואני יודע שזה ירגיז אותך
אבל כל מה שאני יכול לומר לך הוא "כשתגדלי, תביני"

 

[מתולתלת30]

נראה לי שאביך זקוק לניעור רציני

את בהחלט צריכה לקחת אותו לשיחה רק את והוא (אולי בשילוב עם האחים הבוגרים") ולהגיד לו בפנים כל מה שאתם חושבים ומפריע לכם.
התנתקות לא תועיל כאן.
שיהיה המון בהצלחה!!!!

 

[tamarit2013]

למישהי לרגע

מקווה שאת מרגישה כבר יותר טוב...
בכל מקרה לא הייתי ממליצה לנתק עם אביך את הקשר.
הייתי מפרידה ביין רגשות הקיפוח בגין החברה שלו וילדיה לביין התקשורת איתו לגבייך, נראה לי שיש פה "סלט" של הכל.
הייתי מחלקת את זה לכמה דברים:
התקשורת איתו - זה שכתבת שהוא לא מדבר איתך על נושאים חוץ מלימודים - הייתי קובעת איתו בבית קפה רק שניכם ומדברת איתו, משתפת אותו - לאמר לו שהוא מאוד חשוב לך ושאת רוצה שהיה חלק מחייך ומספרת לו מה עובר עליך.
לגביי רגשות הקיפוח מול החברה וילדייה - האם יש לך אפשרות ללכת עם אביך לייעוץ? נראה לי תמיד שזה מורכב ועזרה מקצועית מאוד יכולה לעזור פה.
אני בטוחה שהוא מאוד אוהב אתכם וזה ללא כל קשר לרמת האהבה/משיכה שייש לו לחברתו.