המחשבות שהתחלת לחקור הן
"לא הכל בסדר במצב כפי שהוא" ו- "חסר בי משהו" וההיפוכים כפי שאני רואה אותם הם: הכל בסדר במצב כפי שהוא- גם אם אני עצובה, זה לא הופך את המצב ללא מושלם. זה לא הופך אותי ללא מושלמת. זה המצב כפי שהוא כרגע, ורק המחשבה מתייגת אותו כ"לא בסדר". אני יכולה לקבל את העובדה שאני עצובה כרגע. זה לא אומר שזה ימשך לנצח, אבל זה מה שיש עכשיו, וזה בסדר. "לא חסר בי משהו" - נכון לרגע זה, כל מה שיש בי הוא מה שאמור להיות בי. וכל מה שאין- לא אמור להיות כרגע. הכל מושלם. פשוט כי לא יכול להיות אחרת כרגע. זה לא אומר שבעתיד אני לא אהיה שונה. המחשבה שלי לא בסדר כפי שהיא- המחשבה שאומרת ש"אני לא מושלמת", ש"חסר בי משהו", שמחלקת ל"טוב" ו"לא טוב", היא זאת שאינה מושלמת. כי איתה אני חשה מועקה, ובלעדיה הייתי מאושרת. אבל לגבי זה יש לי מה לעשות- אני יכולה לעשות עליה את החקירה, והחקירה מחזירה אותי למצב נטול סבל. ואני יכולה להמשיך לעשות את החקירה לגבי המחשבה הזו אם היא תחזור שוב, או לגבי כל מחשבה אחרת, שתעלה ותגרום לי להרגיש מועקה כלשהי. כך העבודה מוציאה אותי מהמצב "חסר האונים" שהאמנתי שאני נמצאת בו. ומאפשרת לי לקחת אחריות על האושר או הסבל שלי. (רק אם אני רוצה לקחת אחריות..) מה דעתך?