אני לא רוצה ללחוץ עליה, אבל נראה ש

[תיקי א]

טוב, זוהי הודעתי האחרונה

ושירילי רוצה מאוד
ואם קורה שלו, אז לא יעזור גם אם יכוונו לה אקדח לרקה, היא לא תבצע. אבל לפני שהיא תבצע דבר שהיא רוצה היא חייבת להגיד לא לפחות 10 פעמים

טוב, זוהי הודעתי האחרונה
נראה לי שאנו מנהלים כאן שיח של חרשים, חוסר הבנה והסכמה הדדית. אלו מילותי האחרונות: אני לא מאמינה ב "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת?", ולא תשכנעי אותי שילדה שאומרת 10 פעמים "לא" זורחת אח"כ מאושר. את לא יכולה לכתוב הודעות ולצפות מאנשים שיגיבו רק לסנטימטר המרובע אליו התייחסה שאלתך, ולצפות רק שיחזקו אותך, מה גם שאת ההתלבטות עצמה, את הבאת לקידמת הבמה (תקראי שוב את הודעתך). דבר נוסף ואחרון, בקורס התקשורת שלקחתי במסגרת תואר השני, העלה המרצה תובנה שאני מאוד מתחברת אליה: כאשר אדם מסביר והצד השני אינו מבין אותו נכון, האחריות ל "עיצור התקשורת" שנוצר היא של אותו אדם שניסה להסביר עצמו ולא הובן. והכוונה להודעה המקורית שלך, שבה הן הטקסט והן הסב-טקסט מאוד טעונים.

 

[apk]

חזרת לסורך

טוב, זוהי הודעתי האחרונה
נראה לי שאנו מנהלים כאן שיח של חרשים, חוסר הבנה והסכמה הדדית. אלו מילותי האחרונות: אני לא מאמינה ב "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת?", ולא תשכנעי אותי שילדה שאומרת 10 פעמים "לא" זורחת אח"כ מאושר. את לא יכולה לכתוב הודעות ולצפות מאנשים שיגיבו רק לסנטימטר המרובע אליו התייחסה שאלתך, ולצפות רק שיחזקו אותך, מה גם שאת ההתלבטות עצמה, את הבאת לקידמת הבמה (תקראי שוב את הודעתך). דבר נוסף ואחרון, בקורס התקשורת שלקחתי במסגרת תואר השני, העלה המרצה תובנה שאני מאוד מתחברת אליה: כאשר אדם מסביר והצד השני אינו מבין אותו נכון, האחריות ל "עיצור התקשורת" שנוצר היא של אותו אדם שניסה להסביר עצמו ולא הובן. והכוונה להודעה המקורית שלך, שבה הן הטקסט והן הסב-טקסט מאוד טעונים.

חזרת לסורך
ואת שוב כותבת הודעה מסוג אלו שנועה מחקה בצדק, את חייבת פשוט לתקוף את מי שלא מסכים איתך ולנסות לפגוע. לאורך חיי נתקלתי ברבים שהסכימו איתי בדברים וברבים שלא הסכימו, עם חלק מאלה שלא הסכימו ונהגו כמוך נכנסתי לעימותים קשים בגלל סגנונם הבוטה ורוע ליבם, אבל אני לא מעוניינת לחזור על זה גם הפעם. אחרים שלא הסכימו איתי נהלתי איתם ויכוח תרבותי בו גם אני למדתי דברים (ואולי גם הצד השני למד משהו)

 

[נועה לביא]

חבל על ראיתו הצרה של המרצה

טוב, זוהי הודעתי האחרונה
נראה לי שאנו מנהלים כאן שיח של חרשים, חוסר הבנה והסכמה הדדית. אלו מילותי האחרונות: אני לא מאמינה ב "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת?", ולא תשכנעי אותי שילדה שאומרת 10 פעמים "לא" זורחת אח"כ מאושר. את לא יכולה לכתוב הודעות ולצפות מאנשים שיגיבו רק לסנטימטר המרובע אליו התייחסה שאלתך, ולצפות רק שיחזקו אותך, מה גם שאת ההתלבטות עצמה, את הבאת לקידמת הבמה (תקראי שוב את הודעתך). דבר נוסף ואחרון, בקורס התקשורת שלקחתי במסגרת תואר השני, העלה המרצה תובנה שאני מאוד מתחברת אליה: כאשר אדם מסביר והצד השני אינו מבין אותו נכון, האחריות ל "עיצור התקשורת" שנוצר היא של אותו אדם שניסה להסביר עצמו ולא הובן. והכוונה להודעה המקורית שלך, שבה הן הטקסט והן הסב-טקסט מאוד טעונים.

חבל על ראיתו הצרה של המרצה
שלא לוקח בחשבון שלצד השני עלולות להיות אסוציאציות משלו, אולי אפילו השלכות. אני אגיד למה אני כן מצפה - אני מצפה שכאשר גולש מעלה התלבטות (אשר למאן דהו תשמע צורמת ככל שתשמע), הגולשים האחרים כן יתרמו לו מתובנותיהם ונסיונם (ולא רק במשבצת הספציפית אלא בכל מה שהדבר נוגע לדעתם) - אבל בצורה של עוד נקודה למחשבה, לא בצורה חינוכית, שיפוטית או חקירה צולבת. למי שלא ברור איך עושים את זה אני רושמת קריאת 3 הודעות של צביה ביום. (הערה: גם כאן אין התייחסות ספציפית אליך תיקי, אלא רק לאמירת ה"את לא יכולה לצפות...". התייחסויות ספציפיות מתבצעות במסרים, ועד הסופ"ש כל מי שאני חייבת לו מסר יקבל, רק תנו לי להתאושש מכל הבלאגן של ה"טרום סופ"ש" שלא קשור רק לפורום)

 

[בזזזזזזז]

../images/Emo41.gif חשבתי על משהו נוסף

אני לא רוצה ללחוץ עליה, אבל נראה ש
שירילי בסופו של דבר מרוצה מאוד אם אני כן לוחצת עליה. אבל אני עדיין לא רוצה ללחוץ. אני רוצה שהיא תעשה את הדברים שגורמים לה גאווה, שמחה ואושר, אבל בלי שאני אלחץ עליה. אני כמובן לא מדברת על הדברים שכל ילד סביר בגילה אמור לעשות. זה אם עדיין לא הייתה עושה יתכן שלא הייתה לי בעיה ללחוץ. אני מדברת על הדברים בהם היא הרבה הרבה מעבר. הענין הוא כזה. אולי אתם זוכרים שהיא קוראת לפחות מגיל שנתיים ו-8 (אז גילינו את זה) ומקלידה תשובות במחשב בעצמה (תחילה זה היה תוך שימוש ביד שלי וכעת באופן עצמאי לחלוטין). מחר היא בת 3 ורבע והיא כבר מדברת בסדר גמור, אבל לא מוכנה לקרוא בקול ולענות בקול על השאלות, אבל בקבקריאה בלב והקלדת תשובות אין לה בעיה. אז אני כותבת לה שאלות בתחומים שונים ותרגילי חשבון (כבר הגענו לגבול ה-100 אלף), וכאן מתחילה הבעיה. כשאני מציעה לה לבוא לענות על השאלות ולפתור את התרגילים היא די מסרבת. באופן טבעי הייתם נוטים לעזוב את זה. נכון? אז גם אני חשבתי ככה. אבל ... משהו גרם לי להרגיש שהיא לא רוצה שאוותר, אז אני ממשיכה ללחוץ ובסוף היא "נכנעת", ואז אני מורה לענות על שתי שאלות או שני תרגילים בלבד ומעבר לזה להמשיך רק אם היא רוצה. אבל אז זה מתפרץ והיא עונה לפחות על 10 ומתמוגגת מאושר. כלומר, היא כן רוצה לעשות את זה, אבל לא מוכנה לעשות בלי הלחץ שלי. אז אני לא יודעת מה לעשות. ללחוץ עליה ולהפך להיות כמו כל ההורים הלחצנים (אבל אז להבטיח את האושר שלה) או לעזוב אותה ובסופו של דבר למנוע ממנה את האושר שבצוע המטלות הללו גורם לה? או שאולי יש דרך אחרת לגרום לה לבצע את המטלות ולהפך למאושרת מבלי שאצטרך ללחוץ עליה? חוץ מזה, איך אני יכולה לגרום לה לענות על השאלות גם בדבור ולא רק בהקלדה, עכשיו כשהיא כבר מדברת שוטף. הרי אם היא כבר מדברת בסדר, ואם היא יודעת לכתוב משהו, אין סיבה אמיתית שלא תוכל לאמר אותו. לא ככה? ברור לי שאם היא תסכים לענות גם בדבור, ו/או שתכתוב גם ידנית בלי להעזר ביד שלי, הרבה בעיות בהן נתקלנו בשנה האחרונה לא תופענה שוב.

חשבתי על משהו נוסף
אולי זה דפוס התנהגות שכדאי לכם לעצור כששירילי עוד קטנה. יהיה לה מאד קשה להתמודד בעולם שבו משתמשים בקודים אחרים להתנהגות מאלה שהיא משתמשת בהם. - אם בגן, בבית הספר, בצבא או בכל קבוצה פורמלית או בלתי פורמלית - היא תצפה שיבשקו ממנה ויכריחו אותה לעשות דברים ותסרב 10 פעמים לפני שתסכים - את יכולה לדמיין איזה קושי זה יגרום לה. לכן הייתי מציעה לכם להפסיק את ההתנהגות הזו שלה כבר עכשיו. שירילי נבונה ותבין אם תסבירי לי שמהיום את מציעה/מבקשת/מורה לה לעשות משהו רק פעם אחת. אם זו הצעה והיא מסרבת - הפסיקי מייד ואל תציעי שוב. אם זו הוראה - עמדי על כך שתעשה כפי שהורית לה - בלי ויכוח ובלי משא ומתן. תוך זמן קצר מאד שירילי תבין שאת רצינית ושדרך ההתנהגות הזו לא כדאית לה. זה מה שאני הייתי עושה. וד"א - זה בלי שום קשר דווקא ללימודים - אלא לכל מה שמתנהל ביניכן בדרך של משא ומתן כפי שתיארת.

 

[apk]

צביה נפלאה

חשבתי על משהו נוסף
אולי זה דפוס התנהגות שכדאי לכם לעצור כששירילי עוד קטנה. יהיה לה מאד קשה להתמודד בעולם שבו משתמשים בקודים אחרים להתנהגות מאלה שהיא משתמשת בהם. - אם בגן, בבית הספר, בצבא או בכל קבוצה פורמלית או בלתי פורמלית - היא תצפה שיבשקו ממנה ויכריחו אותה לעשות דברים ותסרב 10 פעמים לפני שתסכים - את יכולה לדמיין איזה קושי זה יגרום לה. לכן הייתי מציעה לכם להפסיק את ההתנהגות הזו שלה כבר עכשיו. שירילי נבונה ותבין אם תסבירי לי שמהיום את מציעה/מבקשת/מורה לה לעשות משהו רק פעם אחת. אם זו הצעה והיא מסרבת - הפסיקי מייד ואל תציעי שוב. אם זו הוראה - עמדי על כך שתעשה כפי שהורית לה - בלי ויכוח ובלי משא ומתן. תוך זמן קצר מאד שירילי תבין שאת רצינית ושדרך ההתנהגות הזו לא כדאית לה. זה מה שאני הייתי עושה. וד"א - זה בלי שום קשר דווקא ללימודים - אלא לכל מה שמתנהל ביניכן בדרך של משא ומתן כפי שתיארת.

צביה נפלאה
האמת, כבר חשבתי בעצמי על זה. אלא שכידוע לך, עד לפני מעט יותר מחודש שירילי כמעט ולא דברה, ועכשיו היא מדברת שוטף אבל עדיין יש בעיות קלות בתחום, ולכן עדיין מעט קשה לנהל איתה שיחה של ממש. אז אני חושבת שבשביל מה שאת מציעה, רצוי וראוי קודם לכן לנהל איתה דו-שיח. מסיבה זאת, אני מעדיפה בשלב זה להמשיך עם הדפוס הקיים, וכשניתן יהיה לשוחח איתה (לפי הסימנים נראה שהיום הזה לא ממש רחוק) אני בהחלט רוצה לנהל איתה מספר שיחות שבעקבותיהן נקבע כמה נהלים חדשים בחיינו, ואחד מהם הוא הנוהל שהצעת כאן. אבל בגלל שאני דוגלת במתן כבוד לילד, אז אם אני הולכת לדרוש ממנה דברים, אני לא רוצה להנחית עליה אותם (אפילו תוך הסבר למה זה חשוב), אלא לראות גם מה היא מבקשת בתמורה ולדון איתה על זה.

 

[נועה לביא]

אני לא יודעת, בעיני ה"אני מאמין"

חשבתי על משהו נוסף
אולי זה דפוס התנהגות שכדאי לכם לעצור כששירילי עוד קטנה. יהיה לה מאד קשה להתמודד בעולם שבו משתמשים בקודים אחרים להתנהגות מאלה שהיא משתמשת בהם. - אם בגן, בבית הספר, בצבא או בכל קבוצה פורמלית או בלתי פורמלית - היא תצפה שיבשקו ממנה ויכריחו אותה לעשות דברים ותסרב 10 פעמים לפני שתסכים - את יכולה לדמיין איזה קושי זה יגרום לה. לכן הייתי מציעה לכם להפסיק את ההתנהגות הזו שלה כבר עכשיו. שירילי נבונה ותבין אם תסבירי לי שמהיום את מציעה/מבקשת/מורה לה לעשות משהו רק פעם אחת. אם זו הצעה והיא מסרבת - הפסיקי מייד ואל תציעי שוב. אם זו הוראה - עמדי על כך שתעשה כפי שהורית לה - בלי ויכוח ובלי משא ומתן. תוך זמן קצר מאד שירילי תבין שאת רצינית ושדרך ההתנהגות הזו לא כדאית לה. זה מה שאני הייתי עושה. וד"א - זה בלי שום קשר דווקא ללימודים - אלא לכל מה שמתנהל ביניכן בדרך של משא ומתן כפי שתיארת.

אני לא יודעת, בעיני ה"אני מאמין"
שלי (שכמובן לא מחייב אף אחד, ולאו דווקא יותר טוב משל מישהו אחר) כדאי לזכור שבכ"ז - שירילי רק בת 3, ועד כמה שיש לה תובנות שכליות (ואולי אף עומקים רגשיים) של מבוגרים הרבה, נראה לי לא נכון לדחוף את הפן ההתנהגותי שלה להדביק את אלו, או לצפות ממנה להתנהג "בהתאם". אישית, אני לא חושבת שלהיות "דובון לא-לא" (אף אחד לא שמע עליו? זו רק אגדה אורבנית שעוברת במשפחתי מדור לדור?

) בגיל 3 זה כ"כ נורא (ועד כמה שידוע לי, גם לא כ"כ חריג). כמובן שזה לא משהו שכדאי לשמר להמשך החיים, אבל נראה לי לא נכון להעמיד ילדה בגיל כזה מחד מול התמודדות מול התוצאות ("אמרת לא, אז לא יהיה לך בכלל") ומאידך להעביר לה מסר שעליה לציית לפקודות. אני גם לא חושבת שנכון להשאיר את זה כפי שזה מבלי להתייחס, אבל למסרים שעוברים מההורים בגיל הזה (וגם יותר מאוחר) יש משמעות רבה ולכן כדאי לבחור אותם בקפידה... לי נראה יותר נכון לעשות את זה בצורה של חיזוקים חיוביים (ויחי ההבדל בינם לבין מניפולציות רגשיות דוגמאת - "בשביל אמא" "אמא תהיה עצובה אם לא תעשי"

). ילדים (גם כאלה מרדנים) מייחסים הכי הרבה חשיבות לפידבק שהם מקבלים מההורים שלהם, ולדעתי - עם הזמן - זה מה שיגבר על התנהגות כזו.

 

[apk]

וקוריוז בענין

אני לא יודעת, בעיני ה"אני מאמין"
שלי (שכמובן לא מחייב אף אחד, ולאו דווקא יותר טוב משל מישהו אחר) כדאי לזכור שבכ"ז - שירילי רק בת 3, ועד כמה שיש לה תובנות שכליות (ואולי אף עומקים רגשיים) של מבוגרים הרבה, נראה לי לא נכון לדחוף את הפן ההתנהגותי שלה להדביק את אלו, או לצפות ממנה להתנהג "בהתאם". אישית, אני לא חושבת שלהיות "דובון לא-לא" (אף אחד לא שמע עליו? זו רק אגדה אורבנית שעוברת במשפחתי מדור לדור?

) בגיל 3 זה כ"כ נורא (ועד כמה שידוע לי, גם לא כ"כ חריג). כמובן שזה לא משהו שכדאי לשמר להמשך החיים, אבל נראה לי לא נכון להעמיד ילדה בגיל כזה מחד מול התמודדות מול התוצאות ("אמרת לא, אז לא יהיה לך בכלל") ומאידך להעביר לה מסר שעליה לציית לפקודות. אני גם לא חושבת שנכון להשאיר את זה כפי שזה מבלי להתייחס, אבל למסרים שעוברים מההורים בגיל הזה (וגם יותר מאוחר) יש משמעות רבה ולכן כדאי לבחור אותם בקפידה... לי נראה יותר נכון לעשות את זה בצורה של חיזוקים חיוביים (ויחי ההבדל בינם לבין מניפולציות רגשיות דוגמאת - "בשביל אמא" "אמא תהיה עצובה אם לא תעשי"

). ילדים (גם כאלה מרדנים) מייחסים הכי הרבה חשיבות לפידבק שהם מקבלים מההורים שלהם, ולדעתי - עם הזמן - זה מה שיגבר על התנהגות כזו.

וקוריוז בענין
טוב, היום אנחנו לא עושות תרגילים ולא עונות על שאלות, כי אני מרגישה לא טוב ולי אין כח לזה. אבל מה שהיה אתמול ממש חמוד, שירילי כרגיל הקלידה דברים, אבל הפעם לא באמצעות היד שלה או שלי, אלא איך? הכלבים "הקלידו" את תשובותיה. טוב אל תזדעקו על צער בעלי חיים, זכרו שגם כלבים אוהבים להשתעשע, וכשכלב מסויים רק רמז שאינו רוצה להפסיק מיד עזבנו אותו. אבל הרעיון היה ממש חמוד

 

[מורטון תומפסון]

שאלה

וקוריוז בענין
טוב, היום אנחנו לא עושות תרגילים ולא עונות על שאלות, כי אני מרגישה לא טוב ולי אין כח לזה. אבל מה שהיה אתמול ממש חמוד, שירילי כרגיל הקלידה דברים, אבל הפעם לא באמצעות היד שלה או שלי, אלא איך? הכלבים "הקלידו" את תשובותיה. טוב אל תזדעקו על צער בעלי חיים, זכרו שגם כלבים אוהבים להשתעשע, וכשכלב מסויים רק רמז שאינו רוצה להפסיק מיד עזבנו אותו. אבל הרעיון היה ממש חמוד

שאלה
האם את יכולה להרחיב איך שירילי מקלידה תשובות ? זה מאוד מעניין אותי האם מדובר במשחקי מחשב בהם היא בוחרת אות של תשובה נכונה ? אן במילים ובמשפטים שהיא כותבת לבד ? ועוד שאלה גם מתוך ענין , הבנתי שהיא למדה לקרוא לפני שהחלה להתבטא באופן מילולי , כיצד גילית זאת ? בני הצעיר (כיום בן שלוש וחצי) החל לדבר באחור (יחסית לאחיו) , כך שבמשך תקופה ארוכה בה שפתו לא היתה עשירה כלל , לא יכולתי להבין מה הוא חושב והתקשורת איתו היתה כל כך שונה מהתקשורת עם הגדולים , מאוד הפריע לי שבפרוש לא ידעתי איזה דמות מסתתרת מאחורי הילד . בגלל שהדבור לא התפתח אצלו בזמן הוא התחיל להתעניין בתחומים מאוד מאוד יוצאי דופן ושאינם מתאימים לגילו כלל ובמשך תקופה ארוכה זה הדאיג אותי מאוד. כאשר התחיל לדבר כמו שצריך , הכל השתנה , פתאום אנו יכולים לנהל שיחות , לסכם דברים ואני מגלה שיש פה כבר ילד גדול , בוגר עם דעות ומחשבות משלו . ופתאום הוא מסכים לשחק במשחקים שבשום אופן לא הסכים לגעת בהם קודם. אני מספרת לך את זה בגלל שאני חושבת שזה רעיון יפה (אם הבנתי נכון ) לתקשר דרך המחשב בשלבים בהם הדיבור עדיין לא מפותח ,.וההתפתחות השכלית גבוה בצורה שדורשת התיחסות .

 

[apk]

טוב, התשובות לשתי שאלותיך קשורות

שאלה
האם את יכולה להרחיב איך שירילי מקלידה תשובות ? זה מאוד מעניין אותי האם מדובר במשחקי מחשב בהם היא בוחרת אות של תשובה נכונה ? אן במילים ובמשפטים שהיא כותבת לבד ? ועוד שאלה גם מתוך ענין , הבנתי שהיא למדה לקרוא לפני שהחלה להתבטא באופן מילולי , כיצד גילית זאת ? בני הצעיר (כיום בן שלוש וחצי) החל לדבר באחור (יחסית לאחיו) , כך שבמשך תקופה ארוכה בה שפתו לא היתה עשירה כלל , לא יכולתי להבין מה הוא חושב והתקשורת איתו היתה כל כך שונה מהתקשורת עם הגדולים , מאוד הפריע לי שבפרוש לא ידעתי איזה דמות מסתתרת מאחורי הילד . בגלל שהדבור לא התפתח אצלו בזמן הוא התחיל להתעניין בתחומים מאוד מאוד יוצאי דופן ושאינם מתאימים לגילו כלל ובמשך תקופה ארוכה זה הדאיג אותי מאוד. כאשר התחיל לדבר כמו שצריך , הכל השתנה , פתאום אנו יכולים לנהל שיחות , לסכם דברים ואני מגלה שיש פה כבר ילד גדול , בוגר עם דעות ומחשבות משלו . ופתאום הוא מסכים לשחק במשחקים שבשום אופן לא הסכים לגעת בהם קודם. אני מספרת לך את זה בגלל שאני חושבת שזה רעיון יפה (אם הבנתי נכון ) לתקשר דרך המחשב בשלבים בהם הדיבור עדיין לא מפותח ,.וההתפתחות השכלית גבוה בצורה שדורשת התיחסות .

טוב, התשובות לשתי שאלותיך קשורות
את בודאי מודעות לכך שלנו כהורים, וביחוד לאמהות, יש תחושות בטן לגבי מה שקורה עם ילדיהן, גם לפני שמתגלים סימנים גלויים לכך. אז היכן שהוא בסביבות גיל שנתים ו-8 של שירילי החלו לי התחושות האלו. אז ביומיים הראשונים פשוט בקשתי ממני להקליד אותיות מסויימות, אבל לא על פי שמן. למשל אמרתי לה לכתוב את האות הראשונה בשמה והיא הקלידה, כמובן מיידית, ש, אח"כ בקשתי ממנה את האות השלישית בשם של מישהו אחר וגם את זה הקלידה נכון. אח"כ גם בקשתי ממני אותיות לפי שמן וגם מילים שלמות ומשפטים קצרים. אחרי יומיים שזה הלך מצוין, החלטתי לנסות משהו נוסף וכתבתי לה שאלות אותן לא הקראתי לה והיא קראה אותן בלבה והקלידה את התשובות, ותמיד את התשובות הנכונות