אני מחפשת ריהוט לחדר ילדים

[אמא של תות]

אני מחפשת ריהוט לחדר ילדים

יש לכם המלצות?

 

[טלי של גלי]

איזה גיל ואיזה סגנון?

 

[נעה גל]

ריהוט לחדר ילדים

הי אימא של תות (באמת לילד/ה שלך קוראים תות?) אני מקוה שלא באת לחפש כאן המלצות ספציפיות על בעלי מקצוע, כי זה דבר שאנחנו משתדלים להמנע ממנו כאן בפורום (בשביל לשמור על דיונים פרופר). לעומת זאת בפורום הורים בטח ישמחו להמליץ באופן ספציפי. כאן אני אשמח לשתף אותך באופן עקרוני מה כדאי שיהיה ושלא יהיה בחדר ילדים. קודם כל לא אמרת בת/בן כמה תות? אני מיחסת חשיבות לחדר ילדים ולאירגון שלו. אני חושבת שזה חשוב וכדאי להשקיע מאמץ בחדר שמגרה את העשיה של הילד. צריך לזכור רק, שלאוו דווקא חדר מעוצב (שההורים מאושרים ממנו) הוא זה שיעשה את הילד מאושר. הרבה פעמים אפשר לראות בתים בהם חדר הילדים שומם, למרות שאפשר להכניס את התמונה שלו למגזין לעיצוב, ולעומת זאת, הילדים משחקים דווקא בחדר צדדי ולא מעוצב. בכל מקרה, כדאי להחליט על סגנון של חדר שאת מעונינת בו. עץ? פלסטיק? לכל אחד מהם יש יתרונות וגם חסרונות (המחיר בעיקר).... כדאי שבחדר יהיו הרבה מקומות איחסון עם גישה נוחה לילד/ה. קופסאות סגורות וגם קופסאות פתוחות. בכלל קופסאות מכל הגדלים לחלקים קטנים וגם משחקים גדולים. אני אוהבת חדרים שיש בהם פופים (לא טוב לאלרגים) הרבה כריות, ומזרונים. חדר שאפשר להשתולל בו, ואפשר לבנות בו מחנה וגם להרדם על הכריות בריצפה. אני חושבת שלילדים צריכה להיות גישה לכל המשחקים וגם לכל הספרים וצריך לארגן את החדר בהתאם. המלצה - כל עוד אפשר, לא כדאי לשים שטיח בחדר ילדים (בגלל אלרגיות בעיקר) ומאותה סיבה גם וילונות הם בעיתיים. המלצה נוספת לעולם לא להתקין מדפים מעל למיטת ילד/ה או מעל לשידה. וכדאי שבחדר יהיו מדפים שלא תהיה לוה גישה אליהם (גם כשהילד/ה יהיו בני 5). בנתיים נכנסתי לפורום הורים וראיתי שאת מכירה אותו...

 

[אפרת_ח]

שטיח מ``לינולאום מוקצף`` (PVC)

לנו יש שטיח כזה, שהוא רחיץ ונוח. יש עליו ציורים של כבישים, בתים ואגמים. אצלנו הוא כמובן בסלון ולא בחדר השינה של הילדה (-;

 

[אמא של תות]

חדר ילדים

חיפשתי יותר רעיונות בכיוון של איזה רהיטים - לא יצרן מסוים - איך מארגנים אתהחדר שיהיה יפה ומושך לתות ( ולא זה לא שמה האמיתי) בת השנתיים+ פונקציונלי וגם קל לארגון מחדש (סוף היום) בקיצור אני רוצה להוציא את חדר הצעצועים מהסלון האם עדיף ספריה גדולה ומאסיבית לצעצועים או מדפים נמוכים? מה יותר בטיחותי? ואיך עושים סדר במיליון הלחקים של הלגו / סברס דופלו וחבריהם?

 

[נעה גל]

ארגון חדר ילדים

נתחיל עם זה שהצבת לעצמך משימה בלתי אפשרית - להוציא את הצעצועים מהסלון. אם תצליחי לעשות את זה תוכלי לדעתי, לכתוב רב מכר! מה שכן אפשר, הוא במקום להלחם במלחמה אבודה מראש, לנסות להצטרף אליה. אצל חברה שלי ראיתי פתרון נחמד. היא פנתה למשהי שבונה רהיטים יחודים מעץ והיא עשתה לה ארגז ממש גדול ויפה (ופתוח) שתואם לריהוט שלה בסלון וכל הצעצועים נבלעים שם. אני באופן אישי התיאשתי מהנסיון לאסוף את הצעצועים מכל מקום בבית (ויש לנו בית גדול), והם פשוט מונחים להם בתפזורת עד שאני חוטפת קריזה ואוספת את הכל ובאמת הבית מסודר למשך 10 דקות. לגבי החדר - אני חושבת שהוא צריך להיות מואר היטב. עם חלל מספיק כדי לבלגן אותו. אצלי יש הפרדה לא מלאה בין חדר שינה לחדר משחקים (הם מחוברים בינהם), ואני לא יודעת איך זה אצלך וכמה מקום יש לך. אני הכנסתי שולחן קטן מפלסטיק עם כסאות שנקרא גם ``הסדנא`` ועליו סלסלות קטנות עם כל מיני חומרים שאיתם אורן משתמשת כדי ליצור. אם אין לך מקום בחדר לזה, אז כדאי למצוא מקום אחר לשולחן כזה (מרפסת?, גינה?, סלון ). ויש לנו מטבח צעצוע שכבר 3 שנים מתפקד בהצלחה רבה ומליון בובות שמפוזרות על הריצפה, אני מחזיקה בחדר ילדים סי.די. כדי שאפשר יהיה לשמוע מוזיקה בקלות. לגבי החלקים הקטנים של המשחקים, יש לי בשורה לא טובה, כנראה שאת תצטרכי לשבת ולהפריד אותם ולמיין אותם לקופסאות שונות. אני קניתי הרבה קופסאות שקופות וסלסלות מפלסטיק וגם מגרות פלסטיק גדולות בהום סנטר . הן מאוד נוחות וגם מאוד מאוד עמידות. הן לא הכי יפות - אבל זה לא ממש משנה לילדים. בעיקרון, אני מעדיפה כמה מדפים מחוברים יחד (מעין ספריה פתוחה) המחוברים גם לקיר (כדי שלא יחשבו ליפול על מישהו), ולא מדפים נפרדים (שזה גם אומר המון פינות להתקע בן). וכמו שכבר אמרתי קודם, חדר ילדים לא חייב להיות יפה, אבל הוא חייב להיות מגרה וכייפי. תנסי להסתכל לאן הבת שלך נמשכת בבית ולמה (הרבה כריות, מוסיקה, ספרים, פינת יצירה, כלים)? ולפי זה כדאי לנסות לבנות את החדר שלה. ואני חושבת שזהו

 

[לאה_מ]

צעצועים בסלון

הוצאת הצעצועים מהסלון זו באמת משימה בלתי אפשרית. אני חשבתי פעם שכשנעבור לדירה יותר גדולה לא יהיו צעצועים בסלון, אבל מסתבר שזה פשוט לא עובד ככה. הילדים רוצים להיות קרובים למרכז העניינים, וזה אומר לעבור ולפזר את הדברים שלהם בכל מקום בו אנחנו נמצאים. בכל מקרה, חברה שלי, שהיא יותר מסודרת ממני (לא שזה כל כך קשה), מצאה פטנט נחמד - הם קנו 3-4 ארגזי עץ, חיברו להם גלגלים, צבעו אותם בצבעים יפים וחיברו אותם זה לזה כמו רכבת. עכשיו יש להם רכבת צעצועים. כל ערב הרכבת נוסעת בכל הבית ואוספת את הצעצועים המפוזרים, ובסוף חונה בתחנת הרכבת (בחדר הילדים, כמובן). זה לפחות עוזר לילדים להיות מעורבים בהליך סידור הצעצועים, שזו בעיני משימה יותר ריאלית מאשר להגיע לבית מסודר. אפשר לשתף את הילדים בתהליך הבניה של הרכבת, ואז גם הייתם יצירתיים וגם ביליתם בכיף כמה שעות.

 

[zimes]

הרכבת היא רעיון יפהפה! כמה הרהורים

עוד לא הגענו לגיל, אבל התחלתי לחשוב איך ומה בעתיד. כשיש אורחים, אין שום ספק שמרכז הענינים הוא בסלון, וששם גם מקומם של הילדים (שלנו ושל האורחים), לכן עכשיו, יש לנו שטיח כמו של אפרת, בסלון (הייתי מאשימה בהעתקה, אבל אין את מי (-; - הסמיילי הוא הרגל. סליחה.). בשאר הבית יש צעצועים בתפזורת, פשוט כי זה שימושי (גם על השטיחון של האמבטיה). לגבי העתיד - אני בהחלט חושבת שאפשרות אחת היא חדר ילדים המיועד (כמעט) רק לשינה, ומקום לילדים (למשל פינת יצירה) גם בחדר עבודה, וגם בסלון - חלוקת הבית לחללים פונקציונליים, ולא (רק) חללי-זהות.

 

[לאה_מ]

תכנון העתיד הוא דבר נפלא, אבל

התוצאה בדרך כלל לא דומה לדמיון. אנחנו עברנו דירה כשעומר היה בן 5 ושירה בת שנתיים. את הדירה החדשה תכננו כך שיהיו שני חדרים לילדים - אחד שהוא חדר שקט - שינה, שעורי בית, קריאה וכו`, והשני חדר רועש - צעצועים, מחשב וכו`. החדר ה``רועש`` הוא חלל פתוח, כך שאמור להיות מאד נוח לשהות בו. בסופו של דבר, הילדים מוצאים להם את הפינות שנוח להם לשחק בהן, וזה לא תמיד לפי איך שתכננת וגם משתנה לפי הילד, התקופה, החברים שבאים ועוד. הילדים שלי, למשל, מאד אוהבים לשכב על המיטה שלנו (ולהשאיר שם ערימות קטנות של חול). גם זה בילוי. עכשיו, כשיש גם תינוק בבית, מדרך הטבע הדברים שלו מפוזרים על שמיכות על הרצפה בכל הבית, והגדולים פשוט נמצאים בכל מקום בו הוא נמצא. מה שאגב, מעלה את השאלה, איך נפטרים (בקרוב) מכל הפיצ`יפקס הקטנים של הילדים שמסוכנים לתינוק?

 

[נעה גל]

איך לא חשבתי על זה קודם?

 

[michal@gal]

אצלנו דוקא אין צעצועים בסלון

בהתחלה היו, וזה היה פשוט קטסטרופה, עד שבשלב מסוים עשינו לזה סוף ואמרנו שמשחקים רק בחדר ילדים או בחדר משחקים. זה עובד כמובן רק עם ילדים מעל גיל מסוים ולא מגיל אפס. בהתחלה זה דרש הרבה השקעה מצידי, בעיקר היה כרוך בעובדה שכשהילדים שיחקו אני ישבתי איתם בחדר המשחקים, אבל עם הזמן הילדות גדלו, וגם התרגלו לענין, וגם כשבאים חברים לשחק, משחקים בחדר הילדים ולא בסלון.