אנשים יקרים שלי

[sWeet s1]

אנשים יקרים שלי

אני אובדת עצות ממש, אני נפרדת ממשהו שיצאתי איתו שנה ו-10 חודשים,אהבה אמיתית,ממש כמו בסרטים,חיה אצלו והכל.הסיבה לפרידה היא הגראס,אני בתור אחת שלא מעשנת כלום נורא מפריע לי כל הסיגריות והגראס שהוא לוקח,ועכשיו אני כולי מרגישה שהגראס יותר חשוב לו ממני "את לוקחת לי משהו שאני אוהב" זה התשובה שקיבלתי ממנו אחרי זיוני שכל ואני רואה שאין מה לעשות אלא ללכת..אני מרגישה שחצי ממני מת,ואני רוצה להציל את המצב וכל כך כואב לי ואני מרגישה שכבר בא לי למות.כבר ארזתי את כל הדברים שלי ליד הדלת ואם אני עוזבת אני יודעת שאפילו שכשאני אחזור זה לא יהיה אותו הדבר,מה אני עושה,להשאיר את זה ככה? הרי הוא הבטיח לי לא לגעת יותר בגראס והוא הפר את הבטחתו,כך שאין מצב שאני פעם שניה מאמינה לו...או לוותר בגלל שאני אוהבת אותו? ולעזוב אותו לנפשו?או לעזוב בהרגשה של "הייתי צריכה לעשות את זה מזמן"?בבקשה אנשים כולי מלאת סימני שאלה לגביי הדבר הכי חשוב לי בעולם ללכת או להישאר ולמה?? תודה מראש ואוהבת אותכם

ככה!! שני

 

[ק א ס י ו פ א ה]

למה?

למה שיוותר? למה זה או זה או אני? למה זה חשוב לך עד כדי פרידה ממנו? למה לנסות לשנות אותו? מנסיון-זה לא הולך ורק מקור לצרות. ואולי החושבים שאת צריכה לעשות זה-לקבל אותו כמו שהוא או ללכת.

 

[הרהרנית]

הכרות מקרוב עם סיפור דומה

על איש יקר שחוטא בגראס וסיגיות, שפגש בבחורה שאהבה אותו , היא חיה איתו שנה והיהי לה קצת קשה, אחרי שנה ומשהו, הייתה לה החלטה שהמכלול טוב לה וזה הדבר היחידי שמפריע לה באמת, החליטה לקבל כי הבינה שזה חלק ממנו. היום הם חיים באור, יש להם מתוק מקסים בן שנה וחצי ועוד גוזל בדרך, המתוק שם גבולות לאבא על ידי זה שאין עישון על ידו ובבית כשהוא שם, הסיגריות ירדו למינימום והגראס נשאר לאחרי שהפספוס כבר ישן. החיים שם יפים בזכות היכולת לקבל את מה שלא ניתן לשנות.

 

[sWeet s1]

אני חושבת שאני הולכת לוותר

זה כל כך קשה לי עד שאני מוצאת משהו שבאמת אני אוהבת ורוצה,אני לא יכולה להתמודד איתו הוא עקשן עצלן ואנוכי מאוד וזה לא מעניין אותו מה אני חושבת ומרגישה כל מה שמעניין אותו זה איך שהוא נראה ולבוש ולהיות כל הזמן עם החברים שלו נימאס לי להיות האוויר שבחדר ושכל מה שאני מבקשת צריך להסתיים בטרגדייה נימאס לי כבר! אם הוא רוצה גראס אז שיעשן כשאני לא איתו ואני חושבת לוותר על הכל ותארו לכם כמה שזה מפריע לי וזה בכלל לא נעים להתמודד איתו אחרי שהוא מעשן גראס! הפעם זה הקש ששבר את גב הגמל ואני יודעת שאני הולכת להישבר בפרידה הזאת ואי אפשר לעזור לאדם שלא רוצה לעזור לעצמו אז אם יש לכם עוד הצעות אני אשמח לקבל שלכם שני

 

[ק א ס י ו פ א ה]

ולי יש תחושה שהגראס הוא רק

הגב ששובר את גב הגמל והבעיה הרבה יותר מהותית. כי אם זה היה רק זה היה אפשר לפתור את זה כמו שהרהרנית כתבה. אבל יש כאן משהו הרבה יותר עמוק ופגום. ואם כל כך רע לך וכל כך נמאס לך אז למה להמשיך?

 

[alophind]

לחתוך !!! - בזבוז זמן יותר

אם היא אומרת (ואני מצטט) "אני לא יכולה להתמודד איתו הוא עקשן עצלן ואנוכי מאוד וזה לא מעניין אותו מה אני חושבת ומרגישה" ולקח לה שנה+ להבין את זה והיא לא סתם אומרת את זה מתוך כעס , אז לפי דעתי הגברת "מתבזבזת" על מישהו שלא שווה אותה. יקירה , קלישאה אבל נכון - יש הרבה דגים בים. את לא בתחרות ואל לך לפחד להיות לבד (ע"ע לא בקשר) תקופה בכדי להגיע למשהו יותר טוב. אומרים שכדי להצליח צריך להכשל קודם... אולי זה תופס גם בזוגיות ...

 

[alophind]

../images/Emo41.gif את רק בת 18... אני מחזק את עמדת

עמדתי , תחתכי ותעברי הלאה... יש לך עוד כל כך הרבה , אבל ממש ממש ממש ממש ממש הרבה לחוות במקום לבזבז על דרדק שלא שווה אותך. מותר לשאול בן כמה הבחור?

 

[אלמוגית 5]

alophind את כל כך צודק בתגובות שלך

אני מקווה שהיא תקבל עת עצתך. אם היא מספיק נבונה היא תלך משם ...ומיד.

 

[alophind]

אני מחכה לתיקון ../images/Emo26.gif את=אתה

 

[אלמוגית 5]

תיקון את= אתה הלא בהמשך כתוב צודק

 

[alophind]

טוב , תראי , אני כבר... וגברים תמיד

צודקים ...

רגע... אני פה במיעוט... אההממ... התכוונתי לפעמים צודקים...

 

[alophind]

../images/Emo93.gif כבר = גבר

 

[habubnik]

הייתי באותו מצב כמוך

בניגוד לכל הסובלנים כלפי הגראס, ואלה שלא מבינים למה להפרד בגלל זה - אני מבינה אותך לגמרי, וגם לי אין סובלנות לסמים כשזה בתוך חיי והבית שלי. ולצערי הרב, הרבה פעמים אצל חבר'ה צעירים העישון מלווה אורך חיים מסויים, שמגעיל את הנשמה. אני לא אכתוב פה את כל הסיפור מפאת כבוד לאדם המדובר, אבל אני יכולה לומר לך שאני הייתי בול באותו מצב שבו הוא עישן ואני לא, לא עשה עם עצמו כלום ורק רצה ללכת לחברים ולהתמסטל בוקר וערב. בהתחלה ניסיתי לראות אם אני יכולה לחיות עם זה, לא הצלחתי, אמרתי לו שזה לא מתאים, הוא הבטיח להפסיק...ונשבר אחרי זמן מה. זה קרה 4 פעמים במהלך מערכת היחסים שלנו, כשכל משבר היה גדול מקודמו (כי היינו יותר זמן ביחד, ומן הסתם כל פעם נשבר לי שהוא נשבר), ולבסוף הכאב שלי היה גדול מדי, והודעתי לו שזה הסוף ודי. ועם כל הכאב הכרוך בדבר, וכמה שאהבתי הייתי מוכנה ללכת. הוא הפנים וסגרנו את העניין. הגראס לא בחיינו יותר. טפו טפו טפו אז מה בעצם אני רוצה לומר לך? שתקומי ותלכי. אם הוא לא רוצה לשמוע, אם זה מה שהוא אוהב (וסליחה אנשים, גראס זה לא מי שהוא! גראס זה הרגל מגונה שהוא רכש לעצמו בתוך אורך חיים דפוק) והוא אוהב את זה יותר ממך (ובזה אני מתכוונת לכל החבילה, ולא רק לסם עצמו) - אז מה יש לך לחפש שם?

 

[open space]

לדעתי הגראס זה עניין הרבה פחות חשוב

העקשנות שלו, האנוכיות, זה שהוא גורם לך להרגיש כמו אוויר - על זה כל העניין צריך לקום או ליפול. ואם ייגמל לחלוטין? זה יהפוך אותו פתאום להיות רגיש, מתחשב ואמפתי כלפייך? מאחורי העשן של הסיגריה מסתתרות בעיות כבדות משקל. איתן את צריכה לחשוב אם את יכולה לחיות.

 

[habubnik]

נו בסדר

לא אמרתי שזה הדבר הכי נורא בעולם, ובגלל זה דיברתי על "כל החבילה". אבל עם כל הכבוד, סמים זה לא משהו שצריכים לסבול בכוח. (או שום דבר אחר כשחושבים על זה). לכל אחד יש את הגבולות שלו... ולא נראה שהוא רוצה להגמל או אפילו פחות מכך.

 

[open space]

מסכים איתך habubnik

אני עם מישהי שמעשנת סיגריות רגילות לא הייתי מסוגל לחיות. מספיק ספגתי את זה פאסיבית כל הילדות. גראס אפילו פחות מרתיע אותי מזה, אם כי להתמכר למשהו זה בכל מקרה רע. לסבול? לא. ממש לא צריכים. שום דבר. אני מאמין גדול בליהנות

 

[habubnik]

מה נהיה איתי?? אורך חיים=אורח חיים!

 

[מחזיר אהבות עתידיות]

אהבה במסך עשן../images/Emo59.gif../images/Emo101.gif

ילדונת לכי משם בלי להסס ראשית אספר לך שאני איניני מעשן כלל לא סיגריות ולא גראס ולא שטויות והאמיני לי שאומר לך שנחשפתי לכל אלו מגיל מאד צעיר והבנתי שזה ממש לא טוב לי ואף דוחה ומגעיל אותי חד משמעית. וכבר קרה לי לפני אי אלו שנים שפגשתי בחורה מקסימה שהתאימה לי מהרבה בחינות והיינו משך 3 שבועות נורא אינטיסיביים אלא מה מעשנת כמו קטר..ועם כל הכבוד והרצון כשאתה רגיש לעשן..לגועל נפש הזה..אז הספיק לי מזה לעולמים..למען ההגינות אספר שהיו עוד דברים שהשפיעו על ההחלטה להיפרד ממנה אבל ..מה שזכור לי כיום ממרחק השנים..זו אותה הרגשה של תחושת הריח שלא עוזב אותך..הסירחון בבית ברכב בבגדים בכל מקום..אפילו אחרי מקלחת הגונה בסדינים..ובעצם בכל הסובב אותך.. ואין פה עניין של ויתור כזה או אחר..עבורי כיום בחורה שמעשנת היא פסה לא מוכן לחיות עם אחת כזאת..שתהא מי שתהיה..נקודה. ואני רואה שאין מה לעשות אלא ללכת..אני מרגישה שחצי ממני מת,ואני רוצה להציל את המצב וכל כך כואב לי ואני מרגישה שכבר בא לי למות. התשובה טמונה בך..את יודעת שאין לך מה לעשות שם לכי..הרי לא רק הגראס והעשן זה מה שמפריע לך שם באמת.. הוא הבטיח לי לא לגעת יותר בגראס והוא הפר את הבטחתו,כך שאין מצב שאני פעם שניה מאמינה לו...או לוותר בגלל שאני אוהבת אותו? ולעזוב אותו לנפשו?או לעזוב בהרגשה של "הייתי צריכה לעשות את זה מזמן"? מה חשבת ילדונת..את הרי מקבלת כעת קדימון של הצפוי לך בעתיד ..במובן הרע של המילה.. עצתי לך כמו ורדה, תזרקי אותו ואל תביטי לאחור וכפי שרשמתי בכמה הזדמנויות אל תביטי לאחור ואל תעזי לחזור אליו.. כך אמר המחזיר ולא יסף. מחזיר.. כשאתה זורק רימון עשן אל תתפלא למצוא מסך עשן !!!

 

[Miss פטל]

../images/Emo45.gif גם אני לא יכולה

להיות עם אנשים מעשנים. זה נורא מפריע לי ואני בשום אופן לא הייתי מתפשרת על זה. ולעניין, אני חושבת שאת בהחלט צריכה להיפרד ממנו, גם בגלל שעניין הגראס מאוד מפריע לך וגם בגלל שציינת שבכלל האופי שלו לא מתאים לך. לכן אני לא רואה סיבה למה שתישארי איתו

 

[Tully Is Here]

ללכת וללכת וללכת!!!

דבר ראשון - את בת 18!! כל החיים לפנייך. דבר שני - הבהרת את עצמך. זו לא בושה להרגיש ככה. למרות שהחברה היום מאוד סובלנית לסמים, מותר לך להיות אחרת. אני ממש כמוך, אני סובלת מזה ולא מקבלת את זה וזה היה ברור לכל אחד שיצאתי איתו. לא באתי לחנך ולא באתי ללמד, הייתי מסבירה, יש דברים שכן, סמים-לא!!, ושיבחרו. עישון סמים זה לא "סתם" הרגל והרבה פעמים זה אכן הופך לאורח חיים ואם זה מטריד אותך ואין לך כח (כמו שלי לדוגמא לא היה) להתמודד כשהוא מסטול, אז לכי! ואל תרגישי לרגע לא נח לדרוש. יחסים זה פשרות וויתורים של שני הצדדים. היה לי גם אותו סיפור עם בעלי, והוא לא הבין מה פתאום ומה מפריע לי והיו מריבות אין סופיות על זה, במקרה שלנו זה עבד והוא הבין שלוותר על עישון (סוכם בסופו של דבר שאם מידי פעם יוצא לו עם חברים, אז ניחא אבל אני לא רוצה לראות אותו או להתמודד איתו מסטול) עדיף מאשר לוותר על מה שיש לנו. בקיצור, אם את לא רואה עתיד, אם לא טוב לך, אם אין לך כח (ורק את יכולה לדעת את זה באמת)- אז תמשיכי הלאה.