אף אחד

[ziacT]

אף אחד

לא יבין. גם אני לא, גם אני לא. שריפות וניצנוצים. הלוואי והיו לי תשובות למה מרגיש לי ככה, או יותר נכון למה אני לא מצליחה לחזור לעצמי ואולי בעצם כל ההשתקעות בזה כרגע רק מעצימה את מה שבאמת קורה ואני, כל מה שאני מצליחה להרגיש ברגעים קטנים זה כמו תמיד את העצוב. אני מרגישה הכל, קשת שלמה של רגשות אבל רק עצוב אפשר לראות יותר. אחרת לא הייתי נמצאת פה עכשיו, במקום שאני עומדת בו עכשיו. פתאום שוב אני משתתקת. שוב עוצרת. שוב נעלמת לעצמי. הלוואי והייתי מבינה מה עובר פה.

 

[ziacT]

משהו בי

כבה ואני לא מצליחה להדליק אותו. לא מצליחה להבין מה. ויש לי עשרים אלף השערות, כיוונים ממה זה. משהו בי לא נותן לי כוחות לרגלעים שיחזיקו אותי. לא נותן כוח לראש, למחשבות, לנשימות. לא נותן לי כוח לחייך לעצמי. רק קצת למי שאוהב שם מהצד השני. לא מצליח להשאיר אותי ערה בשעות שפעם אנשים רשמו על לילות אחרים וגם אני ביניהם. לא מצליח להוציא אותי מהמלנכוליות הזו שנחתה עליי ולא נותן לי כוחות לכלום. גם מסביב זה נראה ככה קצת. משהו בי מתכנן לי נפילה כמו שאני אוהבת, אבל גם עוצר חזק חזק כמו שרק אני מצליחה לא לתת לעצמי להרגיש עד הסוף. משהו בי לא נותן לי ואני לא יודעת מה הוא לא נותן כבר. משתלט לי כלום.

 

[High and Dry]

אחח..

ההודעות שלך פשוט מרגישות תמיד כאילו יצאו מתוכי, בשקט, בלחש כמעט, את נוגעת במקומות החלודים קצת, אלו שאני מפחדת לגעת. הלוואי וידעתי מה כותבים או- איך נושמים סדיר

שרק יהיה לך טוב

 

[אתמול בכיתי]

אולי...

אני טועהלחלוטין וממש לא מבינה.. נראה לי...שמה שמצטייר ומרגיש כחולשה כלכך גדולה....היא בעצם כוח שאת לא מזהה..כל כך קשה להישאר שם בכאב....להסתכל לו בעיניים ולא לברוח...ואולי זה בגלל שאין בך עוד יותר כוח לברוח ואם היה היית ...אבל זה ממש לא משנה...כי כל דבר מגיע בזמן שמתאים לנו הכי... ככה מרגיש לי... ולהתמודד ולהתקיים במצב כזה... לפתוח תעיניים בבוקר ולתפקד...זה קושי בפני עצמו..זו הצלחה... ואולי פעם היה אחרת... אבל פעם לא היית במקום שבו את עכשיו..פעם לא הייתי מסוגלת אולי להרגיש שמשו בך לא נותן לך ליפול לגמרי...זה צעד אחד קדימה יותר מלא להרגיש את הנפילה בכלל..והצעד הבא יהייה להבין מה מונע מבעדך או לחילופין להרגיש את הנפילה ..מה שיהייה לך נכון מבפנים..... כלכ ך קשה לאבד שליטה בצורה כזו ולחפש את האור בחושך הזה .. אחרי שהיית באור... מקווה שתמצאי את הדרך לא רק להדליק את האור חזרה..אלא שהחושך יהייה זה שירגיש לא נוח לפלוש לתוכך..עם הזמן.. רק קצת סבלנות...גם לכאב לוקח זמן עד שאפשר להיפרד ממנו ולתת לדברים אחרים מקום לפחות באותה עוצמנ שלכאב היה בך... כתבת פשוט חזק וכואב... המילים שלך כל כך נוגעות ... ממש מרעידות לי מיתרים מאוד מוכרים בפנים..מנגינה ידועה.... תודה...

 

[רותי ב.]

כתבת אותי בהמון זמנים,

והשורה האחרונה, שלא לדבר על עוד הרבה שרשמת "משתלט לי כלום." מוכרת עד כאב. תנוחי ותשמרי על עצמך, גם ודווקא בימים שכל כך קשה ,

 

[behappy]

הלוואי.......

ובאמת לא תמיד מבינים. קשה נורא להבין רגשות כשהם באים בערבוב ובלבול ועוצמות כאלה. את מתארת המון ממה שעבר עלי מאוד לא מזמן. עם העצב הנוראי שפשוט כיסה כל דבר אחר שהיה. ו זה נמשך זמן, הוא לא עובר מהר,במיוחד כי גם בו יש המון יופי משתק כזה. אני לא מאמינה במלחמות נגד שומדבר,בטח לא נגד רגשות מסוימים אז..מציעה לך פשוט לחיות איתו תקופה,לתת לעצמך להרגיש אותו ולתת לעצמך לפרוק. כמה שתוכלי.לפרוק,ולכתוב,ולדבר,ולברר לעצמך מה,ולמה,ואיך בהדרגה הוא עוזב. אצלי עכשיו הוא עזב,והכי קשה זה גם אחרי שכל העצב הזה עוזב,לתת לעצמך להתמלא בדברים אחרים,לא בהמון כאב. תרגישי טוב....{}

ואת כותבת כלכך מדהים ועוצמתי.אני תמיד מתחברת לקטעים שאת רושמת כלכך..

 

[תל-אביבית]

לא תמיד

צריך להבין, לפעמים צריך פשוט לקבל. לקבל את המצב כמו שהוא, לקבל את עצמך כמו שאת, גם אם לפעמים את לא מבינה מה את עושה בדיוק ומתוך איזה אינטרס סלש רצון סלש צורך את פועלת. לא תמיד צריך לנתח ת'התנהגות של עצמנו, ולהתיימר להבין למה. לפעמים, זה בסדר גם לא להבין. הבנות יגיעו בהמשך. בינתיים, צריך פשוט לזרום. עם כמה שזה קשה, לנסות חזק, לזרום, ולקבל את עצמך כפי שאת, בכל מצב נתון, גם אם לפעמים את רואה השתקפות של דברים שאת לא לגמרי מכירה, או שוב- מבינה. "שוב נעלמת לעצמי", כתבת, ואני יכולתי להרגיש את הלב שלי פועם בחוזקה, כי בהעלמויות, בהעלמויות אני טובה מאוד, יותר מדי טובה, לצערי. גם לי נורא קל להעלם, ולברוח, ואני משתמשת בדרך הקלה הזו, יותר מדי פעמים. למרות שאני יודעת שהיא לא מניבה תוצאות בריאות, שטובות עבורי. אני חושבת שכך גם את. את יודעת מה טוב עבורך, ומה לא. לפעמים, אני מכירה את זה מעצמי, אנחנו נהנים למתוח את הגבולות של עצמנו, לבדוק את הקצוות מכל זווית אפשרית. איזושהיא הנאה חולנית בסיכון הזה. אפילו סוג של מזוכיזם, אפשר לומר. אבל שוב, אני חושבת שאת חכמה מזה. אני חושבת, ויודעת, שאת מכירה את עצמך טוב מכדי ליפול, מחדש. את יכולה לזהות סכנות. את מסוגלת להחליט את ההחלטות הנכונות שלך, בשבילך, למען עצמך. קשת שלמה של רגשות, זה מה שאני מרגישה בתקופה האחרונה. כלומר, תמיד אנחנו עצובים, ושמחים, וכועסים וגאים, ועוד כל מיני ערבוביה של רגשות, ביחד, באותו זמן, אבל אני מבינה אותך. יש תקופות שבהן הקשת היא הרבה יותר רחבה מבד"כ. עליות ומורדות ושוב עליות ושוב מורדות, ושמחים אבל מקנאים, ואוהבים אבל לא רוצים, ועוד כל מיני דברים כאלה. החוכמה היא לתת לעצמנו להרגיש, את הכל מהכל, עד הסוף. גם אם לא מבינים, אוקיי? גם אם לא מבינים את התחושות של עצמנו, זה בסדר לא להבין. העיקר לקבל, ולדעת, שגם רגשות שלא מובנים לנו, הם בסדר. ומותר לנו להרגיש את הכל. רק לא לכעוס, ולא לשתוק אותם. ...את מדהימה עם המילים שלך. תכתבי המון. זה יפה.

 

[behappy]

../images/Emo23.gifאת כזו חכמית,תודהעלמשכתבתפו../images/Emo9.gif

 

[רותי ב.]

כל מה שכתבו

תל אביבית ו- behappy. קטונתי מלהוסיף על אלה, מלבד שאני הכי הכי מרגישה כמוך לפעמים, וזה כמו שרשמת, מבלבל .