את שומעת אותי? אני כאן מדברת אלייך...
נכנסתי היום לקפה השכונתי
בכל פעם שאני שם
אני נזכרת ולא תופסת
איך רגע את כאן ורגע את שם
רחוק כל כך
במקום שאיש ממנו לא שב.
המקום עבר שיפוץ, לי אישית הלב נשבר
הבעלים החדשים לא ידע עד כמה הפינה עם הכורסא האדומה
הייתה חשובה
איך היית יושבת שם בכל בוקר
תמיד מוקפת ,תמיד זוהרת , תמיד מחויכת.
וכשהיינו מתישבים שם נ. ואני היינו קודם כל מדברים עלייך
זאת הייתה הפינה שלך
ועכשיו כמוך גם היא איננה.
אני זוכרת את הפעם האחרונה
אז לא היית מחויכת היו דמעות בעינייך
כאילו ידעת שזאת הפעם האחרונה
שנשב בפינה נ,שתה קפה ונדבר על כלום ועל כל העולם.
בכית מכאב
אני בכיתי כי הלב נשבר
אני חושבת שרק אז הבנתי
שהספירה לאחור החלה.
אני זוכרת איך צחקנו שנזדקן ביחד בקפה הזה,
נשתה ונצחק על כל העולם על כולם,
אני זוכרת אותך קוראת לילד שלי
הילד של השכונה
דמיינו אותו עם החברה הראשונה... ואיך אנחנו עושות לו בושות...
אני זוכרת את השיחה שהתחננתי אלייך שלא תוותרי
אבל ידעתי עמוק בתוכי שביום שאיבדת את אישך לעולם הבא
נשבר משהו
וכבר אז וויתרת...
סיפרת שהכאב גדול מנשוא, שנשמטה הקרקע
שהדבר שהכי אהבת בעולם עזב ואת לא יכולה להמשיך בלעדיו
ואני התחננתי שתמצאי כוח בילדים בחברים
אבל שתינו ידענו שהדרך שלך סופית
שאת הולכת בשביל שיחבר אותך לאיש שאהבת יותר מהחיים .
באנו לבקר אותך לא מזמן כמה חברים
וכשראיתי את שתי המצבות אחת על יד השנייה
בכיתי עליי שנותרתי בלי חברה נפלאה ,חברות שנקטעה מוקדם מידי
ואחרי שהדמעות נעלמו חייכתי ואמרתי לך
שאני שמחה בשבילך ומקווה שאת
שאת שוב מחויכת.
את יודעת מה הכי עצוב?
שאני כותבת לך בזמן עבר...
מי תאר לעצמו שאת תהיי שם
ואני כאן , עם הזיכרונות של עבר...
איך הייתי רוצה ליצור איתך עוד זיכרונות...
אני זוכרת אותך בכל יום מחדש
אוהבת ומתגעגעת
אני
נכנסתי היום לקפה השכונתי
בכל פעם שאני שם
אני נזכרת ולא תופסת
איך רגע את כאן ורגע את שם
רחוק כל כך
במקום שאיש ממנו לא שב.
המקום עבר שיפוץ, לי אישית הלב נשבר
הבעלים החדשים לא ידע עד כמה הפינה עם הכורסא האדומה
הייתה חשובה
איך היית יושבת שם בכל בוקר
תמיד מוקפת ,תמיד זוהרת , תמיד מחויכת.
וכשהיינו מתישבים שם נ. ואני היינו קודם כל מדברים עלייך
זאת הייתה הפינה שלך
ועכשיו כמוך גם היא איננה.
אני זוכרת את הפעם האחרונה
אז לא היית מחויכת היו דמעות בעינייך
כאילו ידעת שזאת הפעם האחרונה
שנשב בפינה נ,שתה קפה ונדבר על כלום ועל כל העולם.
בכית מכאב
אני בכיתי כי הלב נשבר
אני חושבת שרק אז הבנתי
שהספירה לאחור החלה.
אני זוכרת איך צחקנו שנזדקן ביחד בקפה הזה,
נשתה ונצחק על כל העולם על כולם,
אני זוכרת אותך קוראת לילד שלי
הילד של השכונה
דמיינו אותו עם החברה הראשונה... ואיך אנחנו עושות לו בושות...
אני זוכרת את השיחה שהתחננתי אלייך שלא תוותרי
אבל ידעתי עמוק בתוכי שביום שאיבדת את אישך לעולם הבא
נשבר משהו
וכבר אז וויתרת...
סיפרת שהכאב גדול מנשוא, שנשמטה הקרקע
שהדבר שהכי אהבת בעולם עזב ואת לא יכולה להמשיך בלעדיו
ואני התחננתי שתמצאי כוח בילדים בחברים
אבל שתינו ידענו שהדרך שלך סופית
שאת הולכת בשביל שיחבר אותך לאיש שאהבת יותר מהחיים .
באנו לבקר אותך לא מזמן כמה חברים
וכשראיתי את שתי המצבות אחת על יד השנייה
בכיתי עליי שנותרתי בלי חברה נפלאה ,חברות שנקטעה מוקדם מידי
ואחרי שהדמעות נעלמו חייכתי ואמרתי לך
שאני שמחה בשבילך ומקווה שאת
שאת שוב מחויכת.
את יודעת מה הכי עצוב?
שאני כותבת לך בזמן עבר...
מי תאר לעצמו שאת תהיי שם
ואני כאן , עם הזיכרונות של עבר...
איך הייתי רוצה ליצור איתך עוד זיכרונות...
אני זוכרת אותך בכל יום מחדש
אוהבת ומתגעגעת
אני
עצוב...