באמת מעוניינת לשמוע את דעתכם

[ShirShir]

הבנתי../images/Emo9.gif

בהצלחה במה שתבחרי!!

 

[ק א ס י ו פ א ה]

ואולי זו נבואה שמגשימה את עצמה?

כאשר את נכנסת מראש למערכת יחסים בידיעה שזו רק תחנה בדרך, הרי שהיא תהיה זמנית.

 

[אמא מודאגת פה]

ראם 5 ואמא אורנה

אתם ממש עליתם על הנקודות שאני מאמינה בהן. אני ממש חושבת שזה מתסכל לחיות עם אותו בנאדם כל החיים, גם אני חושבת שזה צינוק, כלא, איך שתגדירו את זה. אני מאמינה שיש כאלה שחיים בשלום עם הבן זוג לאורך כל החיים, אך אני חושבת שהם די יוצאים מן הכלל.

 

[גפן27]

... אבל אני לא אוכלת רק שוקולד

"מצד אחד הוא מקשט לכם את המיטה כמו מאהב לטיני, ומצד שני הוא קם והולך בלי שאלה כשבא לו, לזמן בלתי ידוע. את לא יכולה לדעת למה לצפות ממנו". "אני לא רוצה לדעת" היא צחקקה בעונג, "אני רוצה מלך. מישהו שחי בלי חוקים ומגבלות". "ומה היית עושה אם במקום חזיר בר זו היתה אישה שמוצאת חן בעיניו?" "זה קורה לפעמים. זה קורה יותר מחזירי בר". "ולא איכפת לך?" ..."המלך כרגע הוא בן הלוויה הכי טוב בשבילי. הוא השוקולד שלי, אבל אני לא אוכלת רק שוקולד, והוא לא אוכל רק חזירי בר. הוא לא פה כרגע, ואתה כן. ואני רואה אותך, את כולך. אתה סקרו, אתה פתוח. אתה גורם להוד מלכותה לפרוח. אתה נוכחות מאוד מתוקה"? "נוכחות מתוקה. נשמע כמו ביסקוויט". היא כבר ישבה קרוב מאוד. בשתי אצבעות ארוכות היא נגעה לי בעפעפיים, ואינסטינקטיבית עצמתי עיניים. כי את כל השאר אמרו אחרים יותר טוב ממני. (ובעצם גם את זה לא אני אמרתי, אלא גבי ניצן, "באדולינה".

 

[בעלת אביר על סוס לבן]

דעתי הצעירה היא: (מצטנעת)

האם אתם באמת מאמינים שאפשר לחיות עם בן זוג אחד כל החיים? כן. ואף רצוי. אם כי לא לכולם. יש כאלה שתמיד יחפשו ואף פעם לא יוכלו לשבת בשקט ובמנוחה במקום אחד- אולי להם זה לא מתאים...

האם זה אנושי לצפות מבן אדם לא לאהוב, לחשוק, לרצות אף אחד אחר במהלך כל הנישואים? לדעתי לא. ברור שאמשך לפעמים לאחרים ואולי תעבור לי מחשבה "מה היה קורה אילו". אבל הבחירה בבן זוג היא לר רק אז כשהתחלת לצאת איתו, אלא כל הזמן. בעצם זה שלפעמים עוברת לך מחשבה בראש "אולי" ובכ"ז את בוחרת בו בסופו של דבר. אני נמשכת להרבה אנשים, אבל אין מישהו שאני ארצה להיות איתו יותר מחבר שלי...

 

[אמא מודאגת פה]

אולי הדעה שלך זה בגלל שהוא חבר

שלך ולא בעלך. אני לא מנסה להיות תוקפנית אלייך, אני באמת מעלה השערה. אולי אחרי שמתחתנים מסתכלים על דברים אחרת. כי כשאת עם מישהו שהוא חבר שלך עדיין יש את הקטע הזה של מחויבות שהיא לא רצינית וחזקה (יחסית) כמו בעל. ולכן כשנשואים ויודעים שעם האדם הזה את אמורה לחיות כל חייך אז מתחיל קצת המחשבות שהעליתי אותן פה.... מה אתם חושבים? יכול להיות שיש בזה משהו?

 

[open space]

אין ספק שאחרי כמה שנות נישואים

התפיסה קצת משתנה, וזה משהו שאי אפשר לחזות אותו מתוך הרווקות. אין מה לעשות, ככה זה. בגלל זה אף פעם אסור להגיד אף פעם

 

[S i r i u s]

לדעתי אין הבדל.

נישואים זאת רק חתיכת נייר. כשהקשר מתחיל להיות רציני זה לא אמורים או לא אמורים זה פשוט... ככה.

 

[open space]

לא, יש בכל זאת הבדלון לדעתי

החותמת הרשמית כן עושה משהו. לא בטוח אם משהו טוב

אבל היא כן משנה קצת את כיוון הרוח בתוך המערכת

 

[S i r i u s]

אולילאנשים שמחשבים יותר מדי

חשיבות לרשמיות.

 

[ק א ס י ו פ א ה]

אחרי 8 שנות זוגיות צמודה אני מסכימה

עם האבירה. כן, אפשר לחיות כל החיים עם אותו בן זוג. ואפשר ורצוי לחשוב כל הזמן "למה בעצם אני איתו?" ולהסתכל מסביב. ואז להישאר איתו לא מכח האינרציה אלא מתוך בחירה חופשית. פעם אישה נידונה לחיות כל החיים עם אותו בעל, אלא אם כן זה היה מגרש אותה (ואז זה היה סופה פחות או יותר). היום לאישה יש את כל האפשרות להגיד "די" ולגמור עניין. ואם היא נשארת אז זה צריך להיות מתוך בחירה ללא אילוצים. אני עצמאית מבחינה כלכלית, משכילה, יכולה להשיג הכל ובטח להשיג גם גבר אחר. ואני נשארת עם אהובי, עם כל הקשיים שבדרך, כי אני בוחרת בו בכל יום מחדש.

 

[אמא מודאגת פה]

רוקירו - אתה צודק ב- 100 אחוז

עוד לפני הטלויזיה, גדלנו באגדות, תמיד הקריאו לנו את סיפורי סינדרלה, שלגיה, היפה והחיה וכו', ושם תמיד נגמר "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה" האמנם? אז תמיד היתה לנו פנטזיה שככה החיים אמורים להיראות, לפגוש מישהו (במקרה של היפה והחיה לדוגמה) שאף אחת בחיים לא היתה מסתכלת עליו, המשפחה לא היתה מקבלת אותו, החברים היו יורדים עלייך, אבל לא, ממשיכים עם אותו אחד המקסים והאהוב, והקוראים והצופים כ"כ רוצים שהיא תהיה איתו, דבר שבמציאות אין מצב כזה. ולחיות עד סוף הימים עם אותו אחד, גם זה בעיקר בסרטים, בקושי רואים דברים כאלה במציאות, שימו לב כמה זוגות גרושים, ואם לא גרושים , תסתכלו כמה זוגות שעדיין חיים ביחד כל הזמן רבים, מתווכחים, לא סובלים אחד את השניה. ושוב, אני לא מכלילה, אני מאמינה שיש יוצאים מהכלל, רק חושבת שהם מעטים

 

[רוקירו]

היי! רק רציתי להגיד

שאני בחורה. אבל מה זה בעצם משנה....

את יודעת מה אני חושבת? אני חושבת שהיחסים עם בן/ת הזוג מתחילים להשתפר אך ורק אחרי שמבינים שכל הרעיון של "happily ever after" לא קיים. הרי מי יכול לחזות את העתיד? מי יכול לדעת מה יקרה עוד 10, 20, 30 שנה? אנשים גדלים ומתבגרים, ולא תמיד לאותו כיוון. ואני חושבת שקודם כל צריך לקבל את זה - שכמו שמערכות יחסים מתחילות, ככה הן גם מסתיימות לפעמים. ולא לחשוב על כך במושגים של "כשלון".

 

[אמא מודאגת פה]

אופס, רוקירו, קבלי התנצלותי

בכל אופן, אני עדיין מסכימה איתך. ולגבי מי שכתבה שהנישואין לא משנים, אני לא מסכימה בכלל, אני חושבת שברגע שמתחתנים ויודעים שזה רשמי, זה יותר נחשב רציני... קחי לדוגמא זוג שהם חברים, אם הם רבים, הם נפרדים, אחרי יומיים חוזרים להיות ביחד. זוג נשוי, לא נפרד אחרי כל מריבה, זאת אומרת שיש את הקטע פה של מוסד הנישואים.

 

[S i r i u s]

שטויות.

אנחנו גרים יחד שנתיים וחצי - אני משנה את שם המשפחה שלי לשלו עוד מספר שבועות ולא, אנחנו לא נשואים. אנחנו רבים לפעמים ויש לנו חילוקי דיעות אבל אנחנו לא נפרדים אלה רק מתחזקים. כשבני אדם אוהבים זה את זה ומחליטים להיות ביחד ברצינות אני לא חושבת שמסמך משנה משהו.

 

[ק א ס י ו פ א ה]

../images/Emo45.gif ויש כאלו שמתחתנים ומתגרשים תוך

ימים. לא זה קנה המידה לדעתי לרצינות היחסים.

 

[אמא מודאגת פה]

אני מאחלת לך שהמסמך הזה

לא ישנה כלום, ומקוה שעוד כמה שנים לא נראה אותך פה מתלוננת על הבעל/זוגיות וכו'.

 

[אמא אורנה]

אותו בן זוג

קראתי את השירשור בעיון ואת התגובות אז ככה , אחרי 8 שנות נישואין גם אני חשבתי שאפשר. אחרי 10 התחלתי לתהות ואחרי 15 כבר נמאס להשקיע.... אפילו במחשבה! האמת שבטח שאפשר באופן עקרוני אם יש זוגיות טובה ורצון להשקעה מצד שני בצדדים אבל כיוון שכולנו שונים וגם בני זוג מתפתחים לכוונים שונים אחרי שנים רבות לפעמים הצורך לשנות ולהחליף אחרי שגומרים עם הילדים הקטנים וכו' הוא חזק ואז אין חשק להשקיע בזוגיות וזה לא קשור אם לפני החתונה חושבים שזה זמני או לא .דברים משתנים במשך השנים ולכן נכון להיום שיניתי את דעתי ולא הייתי רוצה להיות עם אותו בן זוג כל חיי ולא בגלל שאני חושבת שאביר חלומותי נמצא שם בחוץ אלא בגלל שהיום אני עושה בחירות אחרות בחיים ובחירת הבן זוג שלי בגיל 20 לא תואמת את בחירתי בגיל 38 ולכן הבחירה שלי היום היא בי!!!!!

 

[רוקירו]

את יודעת...את כל כך צודקת...

מישהי אמרה לי משהו מצחיק ונכון לפני כמה זמן - חוזה נישואים צריך להיות כמו כל חוזה אחר, עם אפשרות להארכה. לדוגמא - כשמתחתנים, קובעים שהחוזה תקף ל-5 שנים. ואחרי פרק זמן זה, ניתן להחליט להמשיך את החוזה או לסיים אותו....

אני חייבת לשאול אותך משהו. מה את עושה עם המחשבות האלה? אני מבינה שאת נשואה עכשיו... האם בעלך חושב אותו דבר? האם זה משהו שמטריד אותך יום יום, או שזאת מן מחשבה שתמיד נמאצת שאם, ברקע, ולא מפריעה למהלך החיים היום-יומי? את לא חייבת לענות. פשוט מעניין אותי לדעת - אני בת 23 עכשיו, וסביר להניח שבזמן כלשהו בחיי ארצה להתחתן (בשביל להקים משפחה). אין לי ספק שמחשבות אלו יתחילו להטריד אותי בזמן כלשהו במהלך הזוגיות. אני לא מחפשת תשובות בסגנון של "מה לעשות ומה לא לעשות", אבל מעניין אותי איך אנשים אחרים מתמודדים עם בעיות דומות.... זהו. יום נעים!