בדיוק מה שאני צריכה עכשיו ...
טוב, אז כן אני כניראה באמת חיילת , לא כניראה , באמת חיילת , כמעט שנה אני כמעט חיילת , לא למופת כמובן ... אני לא מתפקדת כחיילת , או בכלל כבן אדם מאז שאני חיילת . אני לוקחת את כל העיניין קשה מדיי , לקום מוקדם בבוקר ??? לעטות על עצמי את הירוקת המצחינה הזו ???? ללכת לשם , לשבת , לקום , לדבר , שידברו אלי , שיגידו לי מה ואיך ומתי ולמה , להיות חיילת בין חיילים אחרים , לשרוף זמן על זמן על זמן , להסתובב עם בחילה ועייפות , לחזור הביתה , לקלל את הרגע שנולדתי במדינה הדפוקה הזאת , לקלל את עצמי על שאני כ"כ קטנה , כ"כ טיפשה וכ"כ לא מסוגלת לכלום יותר , לבכות לבכות לבכות , לתת לעצמי מכות להמחשת התיסכול , לשקול להשתחרר על 21 , לדמיין את הצעקות של ההורים , להבין שאני כ"כ מרוקנת שאין לי שום יכולת לחיות גם חיים אזרחיים תקינים , לבהות , לבהות ,לקחת כדור שינה , להתחיל לנקר מול הטלוויזיה , לבכות , לנקר , לכוון שעון , עוד אגרוף קטן , והופ נירדמתי לשינה המסוייטת שלי , לקום בבוקר ..... וחוזר חלילה עם שינויים קטנים בלבד . ברור לי שאני פשוט צריכה להפסיק לרחם על עצמי כ"כ , בעיקרון הרי אני סתם מפונקת מדיי , אגואיסטית מדיי , המממממ אבל אין לי שום תחושת נחיצות , או חובה או אפילו לאומניות גדולה כזאת ומחבקת , אין לי כלום , אני רק לא מבינה איך הגעתי למצב כזה בתחילת החיים הבוגרים שלי אחרי שכבר התנתקתי ממנו באחד משלבי גיל הנעורים שלי . אני מוצאת את עצמי מייחלת להפגע בצורה ספונטנית ,שיהיה לי קצת שקט מכל החזיתות , אני באמת סתם מפונקת .
טוב, אז כן אני כניראה באמת חיילת , לא כניראה , באמת חיילת , כמעט שנה אני כמעט חיילת , לא למופת כמובן ... אני לא מתפקדת כחיילת , או בכלל כבן אדם מאז שאני חיילת . אני לוקחת את כל העיניין קשה מדיי , לקום מוקדם בבוקר ??? לעטות על עצמי את הירוקת המצחינה הזו ???? ללכת לשם , לשבת , לקום , לדבר , שידברו אלי , שיגידו לי מה ואיך ומתי ולמה , להיות חיילת בין חיילים אחרים , לשרוף זמן על זמן על זמן , להסתובב עם בחילה ועייפות , לחזור הביתה , לקלל את הרגע שנולדתי במדינה הדפוקה הזאת , לקלל את עצמי על שאני כ"כ קטנה , כ"כ טיפשה וכ"כ לא מסוגלת לכלום יותר , לבכות לבכות לבכות , לתת לעצמי מכות להמחשת התיסכול , לשקול להשתחרר על 21 , לדמיין את הצעקות של ההורים , להבין שאני כ"כ מרוקנת שאין לי שום יכולת לחיות גם חיים אזרחיים תקינים , לבהות , לבהות ,לקחת כדור שינה , להתחיל לנקר מול הטלוויזיה , לבכות , לנקר , לכוון שעון , עוד אגרוף קטן , והופ נירדמתי לשינה המסוייטת שלי , לקום בבוקר ..... וחוזר חלילה עם שינויים קטנים בלבד . ברור לי שאני פשוט צריכה להפסיק לרחם על עצמי כ"כ , בעיקרון הרי אני סתם מפונקת מדיי , אגואיסטית מדיי , המממממ אבל אין לי שום תחושת נחיצות , או חובה או אפילו לאומניות גדולה כזאת ומחבקת , אין לי כלום , אני רק לא מבינה איך הגעתי למצב כזה בתחילת החיים הבוגרים שלי אחרי שכבר התנתקתי ממנו באחד משלבי גיל הנעורים שלי . אני מוצאת את עצמי מייחלת להפגע בצורה ספונטנית ,שיהיה לי קצת שקט מכל החזיתות , אני באמת סתם מפונקת .
