בדיעה אישית

לבונה

New member
בדיעה אישית

חגי ישראל לוו מאז ומתמיד בתהלוכות ענק, בבילויים משפחתיים ומשותפים בפארקים, בקניונים, ברחבות, בגנים ציבוריים ובמות ענק. מתוך בחירה, מתוך שיקול בטחוני והגנה על ילדינו, על משפחותינו ועל המעט שיש לנו אנו מעדיפים להתבצר בבתינו. איני עושה הכללות, אך אני מאמינה כי רבים אחרים כמוני עושים שיקולים הנובעים מביטחון היכן כדאי ובטוח לבלות עם המשפחה, אלו כבר לא שיקולים של מזג-אויר, של מרחק גיאוגרפי או של הוצאה כספית. אנו חיים במדינה שנלחמה בדם בדמעות ובשכול על החירות והנפת הדגל בכבוד וגאווה. אנו חיים במדינה שידעה שבעה ורוותה מלחמות ונמצאת תחת איומו של הטרור וההפחדה. אנו סופגים בכל יום ממנת הטרור המרה וטועמים טעמו של פחד, של איום של בהלה והגרוע מכל- של חוסר אונים. האינטרנט הוא מפלט, הוא מהווה קשר וצינור חברתי כפיצוי על החסך הגעגוע והצמא לחיי חברה ולכל אותם דברים ומקומות בהם היינו באמת מעדיפים להיות. ההתבצרות, הפחד ומי במודע ומי בתת-מודע גורמים לנו למצב של תקיפה והגנה גם בין אדם לחברו, ורואים את זה כאן, בתוכנו, החיכוכים והתלהטות הדברים. כל אחד ואחת מאתנו מודעים לכך שאנו עלולים להתעורר למחר חדש ולישראל אחרת בו לא נהיה יותר ימנים או שמאלנים ישראלים או עולים וללא הבדל בין דת מין וצבע. בדעה אישית, המצב המדיני בטחוני משפיע על התנהגותנו כחברה. הפחד מהלא נודע, החלום והתקווה לשלווה הופכים אותנו לטעונים. לבונה
 
למעלה