בהמשך להצעת פרהי- והנושא הבא--הוא פחד

[שחרזדה האחת]

בהמשך להצעת פרהי- והנושא הבא--הוא פחד

אני פוחדת מאד מכלבים ואתם?

 

[הגבירה מן האגם]

אני לא, אבל מעניין

שפחד הוא נושא שקשה יותר למזוג אותו לסיפור.

 

[perhay]

הנושא הקודם של ,"אבידות ומציאות"

זורק אותך לכל מיני כיוונים: מרגשים, משעשעים, עצובים.
פחד זה פחד זה פחד ולא משנה פחד למה או למי.
זה תמיד משהו בקוננוטציה שלישית.
אם מדובר על סיפור בגוף שלישי, אין בעייה. אבל אם מדובר על סיפור
אישי, לא כל אחד מוכן לשתף על פחדיו.
בכל זאת, בהמשך אתרגם משהו שבעלי כתב בנושא זה.

 

[שחרזדה האחת]

למה? בגלל שלאנשים לא נעים להודות שמפחדים?

 

[שחרזדה האחת]

זאת הסיבה לפחד שלי מכלבים

פחד כלבים..
פעם לפני הרבה שנים.. גרנו במעברה,
הורי גרו בצד אחד ואחי ז"ל גר בצד השני,
ואני גרתי בקיבוץ הרחק משם..
באחד מביקורי בבית החלטתי ללכת לבקר אצל אחי,
יצאתי מבת הורי והייתי צריכה לחצות את כל המעברה,
הדרך עברה דרך שדה גדול ..הגעתי לשדה ואז שמעתי נביחת כלב,
ועוד אחד ועוד..התאספו מסביבי המון כלבים, כלבים נטושים, רעבים,
הקיפו אותי בעגל, ואני ילדה קטנה עומדת במרכז המעגל ורועדת מפחד,
עמדתי שם כאילו התאבנתי, לא זזתי, לא צעקתי ולא בכיתי, רק רעדתי..
לא יודעת כמה זמן אני עומדת שם ואז..התקרב אדם ראה את המחזה,
הרים אבן קטנה וזרק לכיוון הכלבים ,ועוד אבן ועוד..
עד שכל הכלבים התחילו לנבוח ולרוץ אחד אחרי השני-
השתחררתי- הגעתי לאחי, אשתו ראתה אותי רועדת,,
שאלה מה קרה? אך אני בהלם מוחלט, לא יכולה לענות..
השכיבה אותי במיטה , התכסתי מעל הראש ושם בכיתי..
..מאד אני פוחדת מכלבים פחד מוות, הכלבים מרגישים ונובחים עלי..
עד שהתגברתי בעזרת כלב פינצ"ר קטן..
לילדים שלי יש כלבים וכל עוד לא מתקרבים אלי –אני בסדר..
רק נוגעים הדופק עולה לי ואני נכנסת לחרדה

 

[הגבירה מן האגם]

אני לא בטוחה שהסיבה

היא הפחד להודות בפחד. זה יותר קשור ל"אז מה לספר" או "למה לספר?"
חושבת.

 

[שחרזדה האחת]

אז כאילו מה הבדל איזה נושא?

הרי בכל נושא יש - המה והאיך?

 

[הגבירה מן האגם]

מצד אחד - נכון,

בכל נושא יש מה ואיך.

עם זאת, יש נושאים או מה או איך שאנחנו יודעים שהם בעייתיים, כי הם מפרים איזה איזון. למשל: לספר בגוף ראשון סיפור אסון שלא קרה לי - זה לא הוגן. אם הקהל מגלה את התרמית, הוא כועס מאוד, השתמשנו בסימפתיה שלו סתם. ניצלנו אותו.

אני חושבת על זה כרגע תוך כדי דיון, והשאלה שמעסיקה אותי בהקשר של פחד כנושא היא - למה לספר את הסיפור? מה אני רוצה לעשות לקהל עם הסיפור?

בסיפור שלך, את מסבירה לנו משהו דרך הסיפור - למה את פוחדת מכלבים. עכשיו אנחנו יודעים. האם הסיפור מפחיד? לא. האם חוויתי תחושת פחד? גם לא. אני לומדת משהו עלייך ונזכרת בסיפורים דומים שסיפרו לי אחרים. זו החוויה והיא נראית לי מתאימה לסיפור בין חברים ומכרים - כמו כאן בפורום. האם סיפור כזה יתאים לכל קהל? אני לא בטוחה שיתחשק לך לספר אותו לכל קהל.

תחת פחד יש עוד אפשרויות - כמו למשל לעורר תחושת פחד. סיפורים כאלה אולי לא נרצה לספר לחברים ומכרים אלא דווקא לקהל רחב יותר. ואז השאלה היא - איך לוקחים את הסיפור שלך והופכים אותו למשהו שמעורר תחושת פחד?

למה אני מתפלספת? כי המחשבה עלתה לי דווקא מול הנושא הזה ולא מול הנושא הקודם ועכשיו השאלה היא - האם יש הבדלים בין נושאים? חזרתי לשאלה שלך

 

[perhay]

במקרה של הסיפור של שחרזדה

הייתי הופכת אותו לגוף שלישי.
לא הייתי מביאה את זה כסיפור אישי אלא כסיפור של ילדה.
לקראת המפגש עם הכלבים, הייתי מוסיפה מוזיקת רקע מפחידה.
זה מה שעולה לי כרגע.
שמחה מאד שמתפתח דיון ולא רק שנעלה סיפורים.

 

[שחרזדה האחת]

אני מספרת את זה לילדים

כדי להדגים את ההבדל בין סיפור שקרה לבין אגדה
ואז מתפתחת שיחה וילדים פתוחים לספר מה מפחיד אותם

 

[דג מלוח2]

אני ידעתי פחד.

בצעירותי נהגנו נחגר ואני לרדת לחוף הים בסיני ולהתנחל שם לתקופה של שבועיים ימים בערך. היינו מוגבלים מאד באוכל ושתיה.
הייתי צד דגים ושרצים מהים,היה לנו קמח לפיתות ועל זה התקיימנו.
השעות הטובות לדייג הן כשהחשכה מתקרבת.שחיתי עם שנורקל
ורובה ימי בידי.ראיתי דג גדול,הנקרא אחינצרן,המנסה להתחמק
ממני.הדג שחה לאיטו,ללא פחד, כמה מטרים לפני.אני אחריו והוא שומר על מרחק קבוע ממני.פתאום הדג הסתובב והתחיל לרדוף אחרי.
הרגשתי פחד,נבהלתי מאד.עלוב וקצר נשימה יצאתי מהמים.

 

[משה גלזר]

אולי כי לפחד אין גבולות ולסיפור טוב תמיד יש.

 

[הגבירה מן האגם]

אולי,

הנושא פחד אכן קשה לתיחום בכלי-עלילה.

 

[perhay]

פחדים כמוסים

מצורף בזה פואמה פרי עטו של בעלי בנושא פחד

 

[perhay]

תיקון קל בשיר

אקבל אותה = אקבל אותו

 

[שחרזדה האחת]

איזה יופי-האיש מוכשר

 

[הגבירה מן האגם]

תודה למי שכתב ולמי שהביאה לנו

מעניין איך שכל טקסט משנה את דרך ההתבוננות על המילה 'פחד'.
שוב תודה.

 

[דג מלוח2]

פחד

נתקלתי בפחד כמה פעמים.בתקופת השרות הצבאי,למשל.השתתפתי
ביום כיפור בקרבות על ראש הגשר וחציית תעלת סואץ.שם ידעתי
פחד מוות.פחד של חיילים נצורים מוקפים ברודפי נפשם.עם חציית התעלה,השתחררנו מהפחד.
רציתי לספר על מקרה נוסף של פחד.לאחר הקרבות,הסתובבו בשטח להקות של כלבי פרא מורעבים ותוקפניים. הכלבים היו מחפשים
לאכול או לטרוף כל מה שאפשר (כמו בסיפור של שחרזדה. )מאיתנו,מהחיילים הם פחדו ושמרו מרחק.מוקדם מאד בבוקר,עדיין
חשוך,חמור אחוז פחד מוות ,מבוהל פרץ פנימה למאהל שלנו ולהקת כלבי הפרא אחריו.הכלבים נשארו בחוץ והחמור ניצל.
היה איתנו בגדוד חייל מכרכור,שלאבא שלו היה חמור (בכרכור).
החייל הזה אימץ את החמור.הרגיע אותו,השקה אותו מים והאכיל
אותו לחם פרוס צבאי.בכל התקופה עד סיום המלחמה,החמור הלך
איתנו ושמרנו עליו

 

[שחרזדה האחת]

תודה על השיתוף דג מלוח-מענין

 

[דג מלוח2]

נעשה עסק.

שחרזדה.את תביאי נושאים וסיפורים ואני אביא סיפורים וסיפורים.