בוב בימון, עוותים בחלל-זמן והשתנות הפיסיקה

Hard Nut

New member
בוב בימון, עוותים בחלל-זמן והשתנות הפיסיקה

הציפייה (האווילית, לדעתי) "לתובנות" חדשות על צפונות היקום, שיבואו מה- LHC ב- CERN - עוררו בי זיכרון שחרוט עמוק בנפשי. אני רוצה לשתף אתכם בסיפור מרתק... אנא, קחו אוויר, נשמו עמוק, וקראו את הסיפור שלהלן... אחרי שתקראו את הסיפור - אנא צפו בשני קטעי הוידיאו הבאים: 1. http://www.youtube.com/watch?v=FIgk75Jn9ZQ 2. http://www.youtube.com/watch?v=yo-tzkEzPPY&feature=related הסיפור: אני זוכר את החוויה שהרטיטה והרעידה אותי, ריגשה אותי כמו "התגלות רוחנית", והסעירה אותי עד דמעות... (וגם אותו...) השנה היתה 1968... הייתי נער צעיר מאד... בעצם ילד... הטלויזיה הישראלית עוד לא ממש התחילה לשדר, אפילו... אצלנו בבית לא היתה טלויזיה בכלל... באולימפיאדה במקסיקו-סיטי, התכונן ספורטאי בשם בוב בימון - Bob Beamon - לקראת הקפיצה הראשונה שלו בגמר תחרות הקפיצה לרוחק... לא היכרתי אותו. לא ממש התעניינתי במשחקים האולימפיים בכלל. הם היו "רחוקים" בזמן ובמקום - ביבשת אחרת, הרחק מעבר לאוקיינוס, ובהפרש של שש (6) שעות מישראל. עוד לא המציאו אז את מכשירי הוידיאו להקלטה... אולי היה זה רצון האל - שבאותו זמן שהיתי אצל קרובי משפחה, ומשיעמום - "שיחקתי" בטלויזיה שלהם, ולפתע (אינני זוכר איזו תחנה) - מצאתי את עצמי ניצב אל מול תמונתו של בימון - המתכונן לקראת הקפיצה הראשונה שלו בגמר תחרות הקפיצה לרוחק... משהו בתוכי נהיה לפתע דרוך ומרותק. אינני יודע למה. משהו בי "הרגיש" שעומד לקרות משהו של "פעם בחיים". ואז...החל בוב בימון להאיץ על המסלול, בדרכו לקרש הקפיצה... משהו נראה לפתע "משונה". הריצה שלו נראתה לי "מוזרה", ונדרכתי עוד יותר. התחושה העמומה שעומד לקרות משהו - התחדדה לפתע, ולבשה צורה של ידיעה צלולה, ברורה ומוחשית. חוויתי תחושה של "התגלות רוחנית", אולי "אלוהית" - כמו היה זה אלוהים שכיוון אותי לקראת מה שעמד להתרחש... ואז הגיע בימון - אל קרש הקפיצה, וזינק... הזינוק שלו היה עוד הרבה יתר "מוזר" מריצת ההכנה שלו... אלוהים... איך שהוא זינק... הוא נראה לי כמי שמזנק לגובה רב כל כך, שכאילו "חוקי המשיכה" עמדו מלכת... ואז הוא ריחף... אלוהים... איך שהוא ריחף... הוא נראה לי כמו גוף שמרחף ונע רק קדימה, כמו בחוק הראשון של ניוטון... מבלי שפועל עליו שום כוח שהוא ששואף "להחזיר" אותו לקרקע... ואז זה נראה כאילו גם הזמן עמד מלכת... ובימון - עדיין מרחף, ומרחף, ומרחף, כאילו הוא קפוא באוויר, ורק העולם שמתחתיו - נע אחורה... ואז הוא נחת... אני זוכר היטב את הנחיתה הזו... הוא כמעט פגע בקצה המרוחק של בור הקפיצה... ומאחר שנותרה בו עוד אנרגיה, הוא נאלץ לקפוץ שוב - כדי שלא לפגוע בקצה הבור... ואז הוא נחת שוב... על קרקע מוצקה - שמעבר לבור הקפיצה... היה ברור שבור הקפיצה - לא נועד עבורו ! הוא היה זקוק לבור קפיצה ארוך הרבה יותר ! לא ידעתי מה היה שיא העולם במקצוע הזה... ראיתי רק שלפתע התחוללה מהומה של ממש... השופטים נראו כאחוזי תזזית, והחלו למדוד שוב, ושוב, ושוב, באמצעות סרט מדידה - את המרחק. כולם החלו לנוע ולהתייעץ שם בהתרגשות ובמבוכה... ואז ראיתי שמישהו ניגש לבימון - ואומר לו משהו... וראיתי את בוב בימון עצמו - כורע לפתע על הקרקע, ומתחיל להתייפח ולבכות... אני התחלתי לבכות ולצרוח - ממש באותו הזמן... ואלוהים שבתוכי זעק וצרח -" זה לא העולם שלנו ! משהו השתנה בעולם !" ואלוהים שבתוכי לחש - "הפיסיקה השתנתה... זו לא היתה אותה הפיסיקה..." רק אחרי כמה ימים נודע לי שהוא קפץ 55 (חמישים וחמישה) סנטימטרים רחוק יותר משיא העולם, ושמכשיר המדידה הרישמי - לא פעל - כי הוא היה קצר מדי... ולכן השופטים נאלצו לעבור למדידה ידנית, באמצעות סרט מדידה, וחזרו עליה שוב ושוב ושוב, כדי לוודא... ורק אחרי שנים - התברר שאף אחד בעולם לא מצליח להתקרב לשיא הזה... והתברר שהקריירה של בימון נהרסה, כי הוא אינו מצליח לקפוץ שוב למרחק של אפילו שיא העולם הקודם - זה שהיה קצר בחמישים וחמישה סנטימטרים... והתברר שרק כעבור 23 שנה, כשגופו רווי סטירואידים, וחומרים מחזקים וממריצים אחרים - שלא היו קיימים כלל בתקופתו של בימון - הצליח מייק פאואל - Mike Powell, להקדים את יריבו הגדול - קארל לואיס - Carl Lewis - ולשפר את השיא הזה - בלא פחות מאשר... חמישה (5) סנטימטרים... ומאז שהחלו לאכוף בצורה אפקטיבית את החוקים האוסרים על שימוש בחומרים מחזקים וממריצים - לא מתקרב איש - למרחק הזה ! פעמים רבות ניסיתי לשתף חברים "בהתגלות" שקרתה לי אז - כשצפיתי בבימון, ושאלתי אותם אם גם הם חשו אז, או אי-פעם - שמשהו "השתבש" בעולם, ושהפיסיקה "השתנתה". איש מהם לא חשב כך, ורובם ככולם שאלו אותי אם דעתי נטרפה עלי... ואז, באותה "התגלות"... בשנת 1968... בהיותי ילד... התוודעתי ליעודי בחיים. אני חושב שהייעוד הזה שלי היה דומה מאד למה שחש אלברט אינשטיין (אם כי לא שוחחתי איתו על כך...). הוא הנחה אותי בשני דברים: 1. כשאתה מגבש דיעה ששונה לחלוטין ממה "שמקובל" לחשוב "סביבך" - אל תניח שאתה טועה ! להיפך - הקפד להטיל ספק בכל מה "שמקובל" לחשוב "סביבך" ! (ההגבלה היחידה היא - אל תגרום לכך שישאפזו אותך...) 2. שיכלך - הוא מעבדת הניסויים המשוכללת ביותר בעולם ! הקפד להשתמש בו ולפתח אותו ! הוא יביא אותך רחוק יותר מכל מאיץ חלקיקים שבעולם ! - סוף -
 
האמת היא, שהפיסקה שמה באמת היתה שונה ../images/Emo13.gif

מקסיקו סיטי נמצאת בגובה של יותר מ-2000 מטר מעל פני הים. האוויר שם דליל יותר, ולכן בימון יכל לקפוץ רחוק יותר. אז אולי זו הסיבה שהרגשת ש"משהו לא בסדר" בחוקי הפיסיקה. במובן מסויים, צדקת.
 

Hard Nut

New member
שטות מוחלטת וקישקוש מגובב...

האוויר "דליל"... על מה זה השפיע ? זה השפיע בעיקר על ריצות למרחקים ארוכים - ששם - לחיכוך הקטן יותר עם האוויר - יש איזושהי השפעה מצטברת (בגלל משך הריצה הארוך). מנגד - הגיע פחות אוויר - לריאותיהם של הספורטאים הגרים בגובה פני הים - והם "שבקו" בריצות האלה. לעומתם - ספורטאים אפריקאים (קנייתים בעיקר), כגון - קיפצ'וגה קיינו - Kipchoge Keino - שהיו רגילים לחיות ולהתאמן בגבהים דומים - רצו ללא קושי - וניצחו בריצות הארוכות. קיפצ'וגה קיינו - ניצח בריצה למרחק 1,500 מטר - למשל. לאוויר הדליל הזה - אין שום השפעה משמעותית - על "קפיצה וקטורית" לגובה של בערך שני (2) מטר, ולנחיתה - במרחק של בערך תשעה (9) מטר - בתוך שניה בערך... במובן מסוים צדקתי, אתה אומר ? הנה המובן: "מוטב לשתוק ולהיחשב אידיוט, במקום לדבר - ולהוכיח זאת".
 
אוויר דליל = פחות התנגדות אוויר

והתנגדות האוויר הולכת ביחס ישר למהירות. משמע - ההשפעה המקסימלית של התנגדות האוויר (באחוזים) תהיה דווקא על הריצות הקצרות והקפיצה לרוחק. מדובר במכניקה בסיסית. ואם אתה עדיין סקפטי, פשוט תסתכל על התוצאות בריצות הקצרות שהיו באותה אלימפיאדה: 100 מטר - 9.95 (שיא אולימפי שנשבר רק בשנות ה-80) 200 מטר - 19.83 (שיא אולימפי שנשבר רק בשנות ה-80) 400 מטר - 43.86 (שיא אולימפי שנשבר רק ב-1992) וכל אחד מהשיאים האלה מ-1968, נעשה על-ידי אצן אחר. אז הטענה שלך כאילו לאוויר הדליל אין השפעה על התוצאות בריצות הקצרות והקפיצות, מופרכת הן על-ידי תיאוריה והן על-ידי הניסוי.
וחוץ מזה, אם אתה באמת רוצה לחקור את העניין, למה שלא תתנהג כמדען אמיתי ותבדוק את הראיות? השג הקלטה באיכות טובה ותחקור את הקפיצה של בימון פריים אחר פריים. אם הופרו שם חוקי ניוטון, יהיה קל למדי לגלות זאת.
 

Hard Nut

New member
המשך: תיאוריית הנוף היקומי - Cosmic Landscape

כדי שנוכל להמשיך בדיון שלנו, עלינו להתוודע לתיאוריה מהפכנית בפיסיקה. (הרבה יותר מהפכנית ממה שקורה ב- CERN). התיאוריה הזו נקראת הנוף היקומי - Cosmic Landscape. הקדמה חשובה: שימו לב: הקישור הנ"ל מוויקיפדיה (אנגלית) - הוא דוגמה של מאמר שצריך לפסול ולשכתב. אנא קראו אותו באופן ביקורתי. שימו לב גם לשגיאה (המגמתית) בכותרת. המאמר מהווה דוגמה מובהקת של "פוליטיזציה" ושל סילופים בפיסיקה - שבהם נוטלים חלק - גם פיסיקאים בכירים ביותר. לדוגמה - במאמר הזה, ליאונארד סאסקינד - Leonard Susskind - היהודי האתאיסט שהוא בכיר הפוליטקאים בפיסיקה כיום - לקח את המושג המקורי, שאותו הגה יהודי טוב אחר - לי סמולין - Lee Smolin - בהקשר אחר לגמרי - ואותו ליאונארד ססקינד - סילף ושיבש את הכוונה המקורית שמאחורי התיאוריה הזו - "והתאים" אותה (בשם קצת אחר) - כך שתתאים לתורת המיתר - String Theory. סאסקינד הוא השליט האבסולוטי, שמעולם לא התמנה, אך שולט ביד רמה, ובאופן בלתי מעורער (כמעט) - על האג'נדה של הזרם המרכזי של הפיסיקאים בארה"ב, והגיע (בכוח, ובדרכים "פוליטיות") למעמד - שעל פיו ישק דבר. הוא שוקד על "קידומה" ופיתוחה של תורת המיתר, ודואג "לחסל" (פוליטית ומקצועית) - כל נסיון של מישהו - לסטות ממנה. למימדים כל כך גרוטסקיים - הגיעה הדיקטטורה הזו של ססקינד - שהוא ניסה (וכמעט הצליח) לחסל גם את הקריירה של לי סמולין - שממנו הוא "גנב" את התיאוריה הזו. עד כאן ההקדמה. כעת אפשר לעבור לדיון מעמיק בתיאוריה הזו, ובקשר שלה לבוב בימון...
 

Hard Nut

New member
חשבתם פעם על כך שאתם עשויים מ- "זמן" ? (וחלל)

מה קורה עם תיאורית "הנוף היקומי" ? אין תגובות ? טוב, לפני שנמשיך בתיאוריה הזו, ולפני שנדבר על "חומר אפל" ועל "אנרגיה אפלה", רציתי להציב ב"זירת הדיון" את הרעיון המעניין הבא: ממה עשוי חומר (כל חומר) ? לכאורה, חומר עשוי מאטומים. ככה לימדו אותנו. פשוט וקל, לא ? וממה עשויים האטומים ? לכאורה, אטומים עשויים מ"חלקיקים" אלמנטריים. ככה לימדו אותנו. פשוט וקל, לא ? לא. אטומים עשויים בעיקר מ... כלום. בעצם, זה לא "כלום", אלא זה - חלל. ואם זה "חלל", זה אולי - חלל-זמן - Spacetime. לכאורה, גוף האדם, למשל, עשוי ברובו מ "מים", לא ? לא, הוא לא. הוא עשוי ברובו מ- "חלל-זמן". ליתר דיוק - %....99.99 מהגוף שלכם (ושלי) - עשוי מ- "חלל זמן". כל כך הרבה תשומת לב מופנית לחלקיקים, שאף אחד כבר לא טורח לבדוק את מה שקורה חוץ מהחלקיקים. ולמעשה, כל "חומר" (יסוד כימי) שמאופיין על ידי "הגרעין" ו-"האלקטרונים" שלו - יכול להיות מאופיין באותה מידה - על ידי "החלל-זמן" שבין הגרעין והאלקטרונים הללו. ולמה זה מעניין ? ראשית, מפני שאפשר לטעון שחלקיקים הם בעצם "הפרעות" ב"חלל-זמן"... ואולי אין בכלל חלקיקים ? ממש כמו שמאסה - היא בעצם "עוות" או "הפרעה" ב"חלל-זמן", ואולי איננה קיימת בעצם, אלא "כהפרעה" כזו. ושנית, מכיוון שכנראה שקל מאד ליצור "הפרעות" ב"חלל-זמן", הרבה יותר קל מאשר ליצור "חלקיקים". את "החלל-זמן" אפשר לכווץ, למתוח, ואולי גם לקרוע - כנראה הרבה יותר בקלות - מאשר כל חלקיק שבעולם. מדוע במקום "לבקע" אטומים, אף אחד לא מנסה "לדחוס" אטומים, ולקבל קומפאקטיות של %...99.99 ?
אגב, מלבד המקומות שבהם "החלל זמן" "נקרע" ממש, ונוצרים בהם - "חורים שחורים" - התיאוריה אומרת שיש מקומות ביקום, שבאמת "נדחסו" בדיוק כך ממש, ושהם כל כך צפופים, שאין בהם "מקום" "לחלל-זמן"...
הם נקראים כוכב ניאוטרונים - Neutron star. לפעמים הם נקראים "ננסים לבנים". מוזר... עד היום לא ידוע על שום כוכב שעשוי רק מחלקיקים קטנים יותר, כגון - "ברווזי-הקואנטים" (קוארק, קוארק...), או "מהעדר" של "חלל-זמן" בין הקוארקים האלה. גם לא בטוח שמישהו יודע אם יש בכלל "חלל-זמן" בין קוארקים. גם לא בטוח (לדעתי לפחות) שיש בכלל קוארקים. יכול להיות - שהם בסך הכל "הפרעות" ב"חלל-זמן" - כאמור לעיל. חישבתי פעם, כמה אמורה לשקול "קובייה" בגודל של סנטימטר מעוקב אחד - שעשוייה רק מניאוטרונים. יצא לי (בערך) מיליארד טון או טיפונת פחות. לא לשכוח למסור ד"ש לחבר'ה מהמכון הבין-לאומי להתנגשויות בין-יתושיות... אה... בין-הדרוניות... סליחה.
 

the YOOK

New member
את זה כבר אמר דקארט (לגבי מהו החומר).

הוא הגיע ע"י הגדרה של חומר כ"התפשטות", כלומר משהו שתופס נפח במרחב למסקנה שאין בין המרחב לגופים אלא "צפיפות" אם תרצה. הוא הניח שגופים הם בעצם "מערבולות" במרחב שגוררות אחריהם מערבולות אחרות (ושההפרש בין ה"צפיפויות" הוא בעצם שיוצר את המערבולות). אגב, גם האור אצל דקארט הוא מערבולת במתקדמת במרחב, כאשר מהירת הסיבוב קובעת את הצבע... ממש בדומה לתיאוריה הגלית של האור כיום... 300 שנה אחריו יגיע פיזיקאי מבריק בשם אלברט אינשטיין וינסח את הדברים האלה בצורה מתמטית ובעזרת אקסיומות פשוטות וניסויים מחשבתיים בלבד. לגבי המשך ההודעה- תנסה לחשב כמה אנרגיה צריך להשקיע כדי "לדחוס" את האטומים, מה התוצר הפיזיקלי שנקבל (כמובן, צריך להפריד בין דחיסה לחלקיק נקודתי, אם זו בכלל מתאפשרת בתיאוריה, לבין דחיסה מעבר לרדיוס שוורצשילד) ומה דבר כזה יתן לנו, אם בכלל...
 

Hard Nut

New member
סוף סוף דיון מעניין ../images/Emo8.gif

למרות הביקורת שלי על דקארט בעניין ה- "Cogito ergo sum" - שכתבתי לאחרונה בפורום, אני דווקא מעריך אותו מאד, במיוחד על רקע התרומה שלו למדע ולמחשבה המדעית, ובהקשר של התקופה שבה חי ופעל. גם לייבניץ עסק בשאלות האלה, ובגאונות לא פחותה מאשר דקארט. אגב, האם ידעת שבמיוחד לייבניץ, אם כי גם דקארט (שהיו חלוקים ביניהם בשאלות האלה וגם בבעייה "הפסיכופיזית", אבל העזו "להתמודד" איתן - מה שמרבית המדענים בזמננו - אינם עושים) - מוערכים כמי שהיו בעלי IQ גבוה בהרבה מזה של אינשטיין ? (אפשר להעריך די במדוייק, אם כי אי-אפשר למדוד, במקרה שלהם...). לייבניץ - 205 (אם כי יש בעייתיות רבה במשמעות של IQ שגדול מ- 200) דקארט - 180 אינשטיין - 161 (הדיוק הזה של הסיפרה האחרונה - הוא בעייתי בעיני, מפני שתמיד צריך להביא בחשבון את סטיית התקן, שבמקרה של התפלגות IQ באוכלוסיה, היא - 15). ומשהו שנועד לישות הפורומית הקרויה - "נברא", אני ממוקם בין לייבניץ לדקארט, טיפונת מעל השחמטאי האגדי בובי פישר (187). אין בכך משום התרברבות כלשהי, מאחר שבתמורה לכך - אני, סובל מ"הפרעת קשב" - ADHD, שמנטרלת במידה רבה את התועלת התאורטית של הגודל המלאכותי קמעא, הזה, אבל בזכותה התמחיתי גם ברפואה ובפסיכיאטריה, בעוונותי. זה יספק לישות הפורומית הקרויה - "נברא", יותר חומר, בבואו לטעון "שירדתי מהפסים"... (ראה להלן)
זה בסך הכל אומר שהשכיחות של המספר הזה (כפי שחישבתי אותה), היא בערך (עיגלתי קצת כלפי מטה...) - אחד למאה-מיליון (100,000,000 : 1) בוודאי יודע לך, שהשכיחות הזו נמדדת על ידי אינטגרל על הפילוג הגאוסי - אינטגרל שאין לו פיתרון אנליטי, ולכן צריך לחשב אותו באופן נומרי. הוא נתון על ידי פונקציית ה- Error function הרגילה, והקומפלמנטרית.
erfc(x) = 1 - erf(x)​
זה אומר שבכל העולם כולו ישנם לפחות 65 אנשים חכמים ממני, ויש לזכור ש IQ איננו מדד ל- "היעדר טיפשות", שכן - אני יכול להעיד על עצמי שאני טיפש, לעיתים
אני מסיר את כובעי בפני שני אנשים, שניהם יהודים, שהינם (לטעמי) שני הגאונים הגדולים ביותר בהיסטוריה של עמנו, ובוודאי שאני אינני מתקרב לחכמתם וגאוניותם : 1. הרמב"ם (שלצערי - מעולם לא פגשתי...) 2. ישעיהו לייבוביץ' (שלשמחתי - פגשתי גם פגשתי) זו זכות גדולה "לעמוד על כתפיהם של ענקים" (בניגוד ל"ננסים לבנים"...).
 

איילפ

New member
מה שנקרא, מישות פורומית לישות פורומית אחרת.

אלא אם אתה מוכן להזדהות בשמך, עיסוקך, כתובתך ותמונתך - אתה ישות פורומית בדיוק כמו 'נברא', רק בשם 'Hard Nut'.
 

נברא

New member
לקח לי קצת זמן להבין זאת אבל סוף טוב הכל טוב

יצא המרצע מן השק.
 

Hard Nut

New member
תודה, אני שמח שמישהו שם לב... ../images/Emo13.gif

זה נועד להיכתב כמו סיפור. ואפילו נועד לרגש. תודה על תגובתך
-אגוז
 

no problem

New member
חוויותיך האישיות, שלך הן.

האשמותיך לגבי גופו רווי הסטרואידים של פאוול חסרות ביסוס. לא מצאתי מקור אמין להאשמה זו. אתה מוזמן להציג פה מקורות אמינים.. בנוסף, לואיס שבר את השיא ראשון (אם כי נקבע שזה היה בעזרת יותר מדי רוח) כך שתצטרך להאשים גם את לואיס שגופו רווי בסמים. בנוסף, איוון פדרוסו שבר את השיא של פאוול אבל שיא זה נפסל מכיוון שמישהו עמד לפני מד הרוח ולכן המדידה של הרוח הגבית נקבעה שלא חוקית והשיא נפסל. עוד אתלט רווי סמים. בנוסף, קפיצתו של בימון נעזרה בהתנגדות נמוכה יותר של האוויר הדל אשר מאפשרת ריצה מהירה יותר וקפיצה ארוכה יותר ובנוסף היתה לו רוח גבית של 2 מטר לשניה שזה היה המקסימום המותר ואשר, ממה שהבנתי, ליתר האתלטים לא היה.
 

Hard Nut

New member
ראיון עם מייק פאואל ברשת ESPN

קרא את תמליל הראיון הזה עם מייק פאואל - ברשת ESPN. http://sports.espn.go.com/page2/tvlistings/show17transcript.html כל מילה נוספת - מיותרת ! אבל... אנא קרא את הכרטיס האישי שלי, כדי להתודע אל תחומי המומחיות והעניין שלי - שמפורטים בו. אנא הבן: אני יודע דבר או שניים, על איזה חומרים בדיוק מדובר, ועל איזו השפעה יש לחומרים הללו על חזותו החיצונית (הפיסית והנפשית) של המשתמש בהם. אין לי שמץ של ספק - שמאז שנת 1991 ועד היום (כולל באולימפיאדה האחרונה בבייג'ינג) - מעולם לא זכה בשום תחרות - שום ספורטאי שלא השתמש בחומרים מטיפוס - Performance Enhancers. לגבי מהירות הריצה - קארל לואיס היה שיאן העולם בריצה למאה מטר (דומה לג'סי אוואנס, הגדול - בזמנו). בוב בימון - מעולם לא התחרה בריצה למרחק 100 מטר... הוא לא היה מספיק טוב. למעשה - בוב בימון מעולם לא היה מספיק טוב - גם בקפיצה לרוחק... (לא לפני, ולא אחרי האירוע. ולכן הקריירה שלו נהרסה בבת אחת) לגבי הטיעון המטופש של "האוויר הדליל" - אנא ראה תשובתי הקודמת לעיל. לגבי הרוח הגבית - זה קצת מצחיק לטעון שהיתה רוח גבית - של אוויר דליל... לא ?
ואכן צדקת, אף ספורטאי במקסיקו סיטי - כולל שיאן העולם דאז - שהשתתף בתחרות - לא הגיע בכלל למרחק של שיא העולם הקודם, שהיה קצר ב- 55 סנטימטרים (!) משיאו של בימון. כולם היו שם - במקסיקו סיטי - בתנאים שווים, פחות או יותר. רק אחד ויחיד, שאיש לא הכירו קודם - קפץ לפתע למרחק הגדול ב 55 סנטימטרים - מכל מה שבן אנוש - השיג אי-פעם (כולל באותה תחרות). מעולם לא הושגה מאז - תוצאה דומה בקפיצה לרוחק - במקסיקו סיטי - או בכל מקום אחר - השוכן בגובה של 2,000 מטר מעל פני הים.
 

no problem

New member
מסקירה של הכתוב יש האשמות.

אין זה משליך על פאוול או קארל לואיס או על איוון פדרוסו. נסה לומר זאת בפומבי, כלומר איפה שהם ישמעו את זה וקבל תביעת דיבה. פה לא לפאוול ולא ללואיס ולא לפדרוסו אכפת מהאשמות חסרות הביסוס שלך לגביהם. זה שלך אין שמץ של ספק אין לי ספק, אבל אין לי ספק שזה שלך אין ספק לא אומר שאין ספק. אמרתי, הבא ראיות. אומרים שיש ספורטאים משתמשים? אני מסכים. הטענה שלך ספציפית. לטענה זו לא הבאת שום ראיה. תשובתך לעיל לא ענתה לי על דבר. אמרת שזה שטויות. הבא ראיות. אני אשמח לקרוא אותן. דבריך, בינתיים, לא הסבירו לי דבר ולא נתנו לי מקורות חוץ ממך ולכן אני מתייחס להם כדברים חסרי ביסוס. בתור מדען חובבן, אתה יכול להעריך את זה. לגבי הרוח הגבית, זה נשמע משעשע. אבל זה לא אומר שזה לא נכון. שיאן העולם דאז לא היה הפייבוריט. בימון היה הפייבוריט אאל"ט. אכן הישגו של בימון מדהים. אפילו עם רוח גבית ואוויר דליל. אבל הוא שוחזר בהצלחה מספר פעמים למרות התנגדותך העזה.
 

Hard Nut

New member
דווקא משום כך...

דווקא משום כך שגם קארל לואיס, וגם מייק פאואל - השיגו "מיקבץ" של תוצאות מרשימות (גם אם נעזרו בחומרים ובטכניקות - שדורשים דיון מיוחד), דווקא משום שהם השיגו "מיקבץ" כזה - הישגו של בוב בימון - מקבל פרספקטיבה כל כך יוצאת דופן. הסיבה היא - שבוב בימון - מעולם לא השיג "מיקבץ" כזה. ודבר נוסף: "המיקבץ" הגדול ביותר בהיסטוריה, הפגיש במיקרה את שניהם יחד, בתחרות בטוקיו - 1991. באותה תחרות - קפצו שניהם יחד, כמה פעמים - אל מרחקים דומים, שכולם היו בסביבות השיא של בימון, ואף 5 ס"מ יותר... מעולם לא הושג שוב - מקבץ מדהים כזה. לכאורה - משהו "מיוחד" קרה גם שם... בטוקיו, בערב ההוא... |סלינק|http://www.youtube.com/watch?v=ybEs3j_MmrA|סלינק|
 

Hard Nut

New member
מקור מעניין נוסף

http://www.infoplease.com/spot/summer-olympics-bob-beamon.html Between 1935 and 1968, the world long jump record increased exactly eight and one-half inches. Coming into the Olympics, the world record was 27 feet, 4¾ inches, shared by American Ralph Boston and Soviet Igor Ter-Ovanesyan. In six seconds, that all changed. Bob Beamon, a 22-year-old New York native, barely qualified for the Olympic long jump finals after fouling in two of his qualifying runs. Fortunately, he did. The following day in the finals, Beamon took off down the runway in the thin air of Mexico City. After exactly 19 loping strides, he hit the board perfectly, stretched out with his legs and flew through the air like no one ever had. And finally, he hit the sand in the pit below—29 feet, 2½ inches later! He leapt out of the pit, knowing he had done something special. Not only was he the first long jumper in history to reach 28 feet. He also became the first to reach 29 feet. He shattered the world record by an unbelievable 21 ¾ inches. When the distance was given by stadium announcers, Beamon was so excited and emotionally drained that doctors claim he suffered a "cataplectic seizure." "Compared to this jump, we are as children," Ter-Ovanesyan said. Some critics devalued the jump, claiming the rarified air and the wind of 2.0 meters per second was more responsible for the record. But all the other competitors jumped in the same elements and strangely, none of them came close. The record lasted almost 23 years until Aug. 30, 1991 when American Mike Powell jumped 29-4½ at the World Championships in Tokyo.​
 
לשאר האתלטים לא היתה רוח גבית של 2 מטר בשנייה

אם לשפוט מהתוצאות שהושגו בריצות הקצרות במקסיקו סיטי, האוויר הדליל אחראי לשיפור של 2-3% בתוצאות. אז זה כבר מוריד את ה-8.90 האגדי למשהו קצת יותר אנושי: 8.70. עכשיו תוסיף לזה רוח גבית של 2 מטר בשנייה. אפשר להעריך את האפקט כך: מהירותו של קופץ אולימפי לרוחק היא כ-10 מטר לשנייה. אז רוח גבית של 2 מטר לשנייה מקטינה, בעצם, את התנגדות האוויר ב-20% - בדיוק אותו שיעור בו מוקטנת התנגדות האוויר בגובה 2000 מ' (שזה הגובה של מקסיקו סיטי). אז אם האוויר הדליל משפר את התוצאות ב-2.5%, אז גם הרוח הגבית צפוייה לשפר את התוצאה באותו השיעור. אז סך הכל, תנאי הסביבה המיוחדים יביאו לשיפור של 5% בערך, מה שמוריד את ה-8.90 ל-8.45. אמנם עדיין תוצאה גדולה, אבל רחוקה מלהיות "על-טבעית". הקופץ האמריקאי ראלף בוסטון קפץ 8.34 בגובה פני הים עוד ב-1964 (בלוס אנג'לס). וקופץ יגוסלבי שיחזר את שיאו האפקטיבי של בימון כבר ב-1975, עם 8.45 במונטריאול (שגם היא הנמצאת בגובה פני הים). מה שכן, כשמסתכלים על אתלט שקופץ באוויר דליל ועם רוח גבית, זה לא פלא שנדמה לך שהוא "מתעופף נגד חוקי הפיסיקה". בוודאי כשהצופה הוא ילד שמעולם לא ראה אתלט-על בפעולה, והסטנדרטים שלו לריצה וקפיצה זה החבר'ה בשכונה. האמת היא, שגם כשמסתכלים על אוסיין בולט בגובה פני הים, זה נראה כאילו הוא חסין בפני חוקי הפיסיקה... זהו בדיוק סימן ההיכר של אתלט ענק.
 
למעלה