|בועי| שבוע חדש - אבל.. ../images/Emo63.gif
- שינית את הכותרת. - כן. - זהו? רק "כן"? בלענו את הלשון? - זה לא מצחיק. אני לא סתם משנה את הכותרות. - מה קרה הפעם? - אני לא מתכוונת להתבכיין. - אבל...? - רק חבר אחד בפורום נכנס לפינה שלי ובאמת עושה שם משהו. - הא! אמרתי לך! אף אחד לא אוהב אותך! - נו, באמת. אין לי כוח לשטויות. - אז מה את תעשי? - אני לא יודעת. כרגע אני חושבת על להפסיק. אני מרגישה שהפינה לא נחוצה. - להפסיק את הפינה?! אבל למי אני אציק כל שבוע?! - זה מה שצריך עכשיו? להציק? ממש תחביב מעולה. - די! אל תהיי כל כך רצינית! - ... בגל מקרה... אני רוצה לראות כאן המשך ענק לסיפור השבוע. - ואם לא...? - כנראה שהפינה יוצאת להפסקה. - שמעתם אותה!! תמשיכו או שלא יהיה לי למי להציק!#!@# קדימה!@$#!#!@#!@! - זה ממש עזר... - לטובת מי את? - אולי פשוט נתחיל? - טוב... בקצרה, טום מצא את עצמו עם האישה שהופיעה בחלומותיו בחדר ישן שלא הכיר עם קירות לבנים ורהיטים המעוטרים בצבעי זהב וברונזה. הוא שאל את האישה איפה הוא. "היא לא ענתה. חיוכה רק התרחב לאיטו, עד שנשמע צחוק הפעמונים שלה. משהו קפץ בתוכי. זו הייתה הרגשה שאף פעם לא הכרתי... הרגשה כזו שאי אפשר לתאר במילים. היא הייתה כה קרובה אליי, שתלתליה השחורים ליטפו את פניי בעת שנעו כשצחקה והנידה את ראשה. היא קמה באיטיות וצעדה לעבר מכתבה מפוארת מעץ מהגוני, שבה הבחנתי רק הרגע, והתיישבה על כיסא גדול שהיה מולה." טום דרש ממנה תשובות, אך האישה ענתה לו תשובות לא ברורות, עד שבסוף נכנעה לו. הרמתי גבה אחת, והיישרתי אליה מבט. "אני רוצה תשובה רצינית. איך נכנסת לחלום שלי?" "טוב.. הסיפור שלי הוא לא עד כדי כך פשוט. הוא מתחיל לפני עשר שנים..."
החוקים:
אין להמשיך יותר מפרק אחד בכל תגובה.
אין לפרסם תוכן פוגע (כגון, העלבת מישהו \\ מישהי מהפורום).
אין להמשיך תגובה שהומשכה.
והכי חשוב - תיהנו!!! בהצלחה!
- שינית את הכותרת. - כן. - זהו? רק "כן"? בלענו את הלשון? - זה לא מצחיק. אני לא סתם משנה את הכותרות. - מה קרה הפעם? - אני לא מתכוונת להתבכיין. - אבל...? - רק חבר אחד בפורום נכנס לפינה שלי ובאמת עושה שם משהו. - הא! אמרתי לך! אף אחד לא אוהב אותך! - נו, באמת. אין לי כוח לשטויות. - אז מה את תעשי? - אני לא יודעת. כרגע אני חושבת על להפסיק. אני מרגישה שהפינה לא נחוצה. - להפסיק את הפינה?! אבל למי אני אציק כל שבוע?! - זה מה שצריך עכשיו? להציק? ממש תחביב מעולה. - די! אל תהיי כל כך רצינית! - ... בגל מקרה... אני רוצה לראות כאן המשך ענק לסיפור השבוע. - ואם לא...? - כנראה שהפינה יוצאת להפסקה. - שמעתם אותה!! תמשיכו או שלא יהיה לי למי להציק!#!@# קדימה!@$#!#!@#!@! - זה ממש עזר... - לטובת מי את? - אולי פשוט נתחיל? - טוב... בקצרה, טום מצא את עצמו עם האישה שהופיעה בחלומותיו בחדר ישן שלא הכיר עם קירות לבנים ורהיטים המעוטרים בצבעי זהב וברונזה. הוא שאל את האישה איפה הוא. "היא לא ענתה. חיוכה רק התרחב לאיטו, עד שנשמע צחוק הפעמונים שלה. משהו קפץ בתוכי. זו הייתה הרגשה שאף פעם לא הכרתי... הרגשה כזו שאי אפשר לתאר במילים. היא הייתה כה קרובה אליי, שתלתליה השחורים ליטפו את פניי בעת שנעו כשצחקה והנידה את ראשה. היא קמה באיטיות וצעדה לעבר מכתבה מפוארת מעץ מהגוני, שבה הבחנתי רק הרגע, והתיישבה על כיסא גדול שהיה מולה." טום דרש ממנה תשובות, אך האישה ענתה לו תשובות לא ברורות, עד שבסוף נכנעה לו. הרמתי גבה אחת, והיישרתי אליה מבט. "אני רוצה תשובה רצינית. איך נכנסת לחלום שלי?" "טוב.. הסיפור שלי הוא לא עד כדי כך פשוט. הוא מתחיל לפני עשר שנים..."
