אורלי, אנשים שמנים טיפשים...
בוקר טוב,
אני עדי, מנהלת פורום "שמנות ויפות", ואני יכולה לספר לך מניסיוני שאנשים יודעים שהם משמינים. הם רואים את זה לבד על הגוף ועל המשקל ומול המראה, ושמים לב לזה שהבגדים לא עולים עליהם כמו בעבר. הם גם יודעים ממש טוב כמוך על המחקרים שמקשרים בין השמנה למחלות. תאמיני או לא, אבל את ממש לא מחדשת להם כלום בכך שאת מספרת להם את כל הפרטים האלו.
הבעיה היא שדיאטות כיום לפחות הן פתרון לא ממש מוצלח. לרבים קשה להתמיד בהן, ומחקרים מראים שבין 93% - 98% מהמרזים עולים חזרה במשקל תוך פחות מחמש שנים לאחר ההרזיה, ובמקרים רבים גם מעלים בחזרה יותר משקל ממה שהם הורידו ומסיימים את הדיאטה גבוה יותר ממה שהם התחילו אותה. הגוף שלנו הוא מכונה משוכללת שצ שומן בתקופות שיש בהן מספיק אוכל כדי להתמודד עם תקופת רעב שתגיע מתישהו, רק שבחברת השפע שלנו תקופת הרעב הזו לא מגיעה ולכן אנשים ממשיכים להשמין - עד שאנחנו יוצרים רעב באופן מלאכותי בעזרת דיאטה. אבל הגוף שלנו חכם, וכשהוא מזהה "רעב" כזה, הוא לומד להתייעל ולהוציא פחות אנרגיה, וכך לאורך זמן יותר קשה להרזות ויותר קל להשמין, עם דיאטה או בלעדיה.
ברור שאת כאמא (או כל קירבה משפחתית או חברית אחרת) מודאגת ורוצה לעזור לבן להיות בריא ומושך יותר, אבל השאלה היא עד כמה תזכורות ונידנודים הם הדרך הטובה לעשות את זה. מניסיוני ומהרבה סיפורים ששמעתי, דווקא התנהלות כזו של להתייחס לילד כטיפש שלא מבין שהוא משמין, או לנדנד לו ולכפות עליו דיאטה בניגוד לרצונו גורמת בהרבה מקרים ליחס של "דווקא", שבו הילד יתנגד להרזיה מטעם האם ודווקא יתחיל לאכול יותר. חלק מזה גם נובע מאכילה רגשית לפעמים, שבו ההתנהלות שאת מציעה גורמת למצוקה ריגשית שמובילה אותו לאוכל מנחם ולא לחסה.
הפתרון הוא כנראה לשוחח איתו ולשמוע את דעתו בעניין - ולכבד אותה. את יכולה לתמוך בו אם וכשהוא מחליט להרזות בעזרת הכנת אוכל או במימון פעילות גופנית או קבוצת הרזיה כמו שומרי משקל. אבל שוב ות, להציק או להקטין הם ממש לא פתרון טוב...