יעל , אספר לך על גנבת הרגע שלי
ראשית כדי להבין את גניבת הרגע שלי מביאה לכאן את הסיפור מתוך הקישור רגע מיוחד,סיפור שהביא בזמנו לפורום בפורטל אחר, גולש בשם קשת אור הבט נוסף של הזמן בסיפור מתורגם מספרדית, צובט בלב אך כמה נכון. הזקן שלך: ביום שאזדקן ולא אהיה מי שאני, אזור סבלנות ונסה להבין אותי. כאשר אשפוך אוכל על חולצתי ואשכח איך לרכוס את נעלי, זכור את השעות שביליתי בלמדך איך עושים את אותם הדברים. אם אחזור על עצמי על אותן מילים שאתה יודע בעל פה איך הן מסתיימות, אל תפסיק אותי והקשב לי. כשהיית קטן, על מנת שתירדם נאלצתי לספר לך אלפי פעמים את אותו סיפור, עד שעצמתה את עיניך הקטנות... כשנהיה ביחד ובלי כוונה אעשה את צרכיי, אל תתבייש ותבין שאינני אשם, כי כבר אינני שולט עליהם. תחשוב רק כמה פעמים בילדותך עזרתי לך ובסבלנות המתנתי עד שתסיים. אל תגער בי בגלל שלא ארצה להתרחץ, אל תנזוף בי בגלל זה. זכור את הרגעים שרדפתי אחריך ואת אלפי התרוצים שהמצאתי על מנת להנעים לך את הרחצה . קבל אותי וסלח לי, כי עכשיו הילד זה אני. כשתראה אותי חסר תועלת ובור מול כל הדברים הטכנולוגים שלא אוכל עוד להבין, אני מתחנן בפניך שתיתן לי כל הזמן שיידרש על מנת שלא תפגע בי בחיוך הלעגני שלך. זכור שאני הייתי זה שלימד אותך הרבה דברים שאז הדהימו אותך. לאכול, להתלבש והחינוך שלך על מנת שתוכל התמודד בחיים בצורה הטובה שהינך עושה זאת, זאת תוצאה של השקידה, מאמציי ואהבתי אליך. כשבהזדמנות כלשהי במהלך שיחתנו אשכח על מה אנחנו מדברים, תן לי כל הזמן שיידרש עד שאזכר, ואם אינני מצליח אל תלעג לי "אולי מה שדברתי לא היה חשוב" הסתפק בכך שתאזין לדברי. אם פעם לא ארצה לאכול, אל תפציר בי. אני יודע כמה מותר לי וכמה אסור. תבין גם שעם הזמן אין לי כבר שיניים וחסר חוש הטעם כדי לטעום. כשעל מנת ללכת ייכשלו רגלי כי הן עייפות, הושט לי את ידך הרכה על מנת שאשען כפי שעשיתי זאת איתך כשהתחלת ללכת עם רגליך הקטנטנות ועדיין חלשות. ולבסוף, כשבאחד הימים תשמע אותי אומר שאינני רוצה לחיות עוד ואני רוצה למות, אל תכעס. מפני שלזה אין שום קשר לחיבתך או כמה שאני אוהב אותך. נסה להבין שאני לא חי עוד אלא שורד, וזה לא אותו הדבר. תמיד רציתי בשבילך את הטוב ביותר והכנתי עבורך את הנתיבים שבהם ידעת לנוע. חשוב אז שעם הצעד שאני מקדים לעשות אסלול למענך עוד נתיב בזמן אחר... אבל תמיד איתך. אל תרגיש עצוב או חסר אונים בגלל איך שהנך רואה אותי. תן לי את לבך, תבין אותי ותמוך בי כפי שעשיתי כשהתחלת לחיות. באותה צורה שלוויתיך בנתיב שלך, מתחנן אני שתלווה אותי לסיים את הנתיב שלי. תן לי אהבה וסבלנות כי אחזיר לך תודה וחיוכים עם האהבה העצומה שאני חש כלפיך אבא שלך והמענה שלי לדבריו של קשת אור: קשת אור חייבת להודות שהסיפור שהבאת לכאן כל כך ריגש אותי. כל מילה שכתובה כאילו ונלקחה מההויה המציאותית שלנו.אנחנו אלה הנמצאים באמצע החיים כאשר מוטלת עלינו החובה מצד אחד להמשיך ולתמוך בדור ההמשך ומהצד האחר להמשיך ולתמוך גם בגיל הזהב.והתיאורים שלך, הבקשות של האב אשר מבקש מבנו כל כך חזקים הם.מעלים דוק של לחלוחית בעיניים וזה זורק אותי חזק אל המיטה הגדולה שבה מונחת אישה,אישה שהיום צלם אנוש,אישה שבעבר החזיקה את קורות הבית על גבה שלא יתפרקו,אישה ששרדה את המלחמה הקשה והזועתית של מלחמת העולם,אישה כשדעתה היתה צלולה ביקשה מבורא העולם שלא יתן לה להיות כאן על מנת לסבול,על מנת לשרוד,אישה שביקשה מבעוד מועד את הגאולה ולו רק על מנת לא להכנע למלחמת הגוף.כאשר אני רואה את האישה מוטלת במיטה ללא יכולת להעיף את הזבוב שהחליט להתיישב על אפה,אני שואלת עצמי,עד מתי-עד אנא,ותשובה לי אין.פתאום המשפט הזה "אל תזרקני לעת זיקנה " נותן משמעות גדולה יותר,פתאום זה לא סתם משפט,פתע אתה מגלה שזה נתיב שאין קשה ממנו.האישה הזאת היא אמי,אך כמוה,כמוה המונים שם.ואין בידינו להושיע אלא לאחוז באותה היד שעדיין מרגישה את מגע ידינו ולקוות,להמשיך לקוות שלא תסבול. הנתיב הזה של תום הדרך הוא נתיב קשה. אוהבים אנו לראות זריחה את הלידה ראשית הדרך, אך השקיעה,שקיעת האדם תום דרכו היא לא יפה כמו שקיעת החמה.שקיעת האדם מחזירה אותך מחלום אל המציאות. תודה לך קשת אור על המילים שהבאת ושיתפת בהם אותנו. *** כשאני עברתי את התקופה הקשה כשאמי היתה בבית החולים סיעודי גריאטרי, ראיתי מסביבי המון אנשים בגיל השלישי בוהים באוויר,חוזרים על התנהגות ילדותית, ידם לא הצליחה לאחוז בכוס השתיה,וצריך היה לעזור להם להביא את הכוס אל השפתיים, צריך היה לקלח אותם,להחליף להם טיטול, ושמעתי, שמעתי את התפילה החרישית שלהם שאפסו כוחותיהם למאבק. הדרך הזאת של אי ידיעה וההתמודדות עם הכאב והאין אונים,לדעתי היתה קשה עבורם שבעתיים, אחרת איך אפשר להסביר את התפילה... להאסף אל דרכם האחרונה? וכמוני, כולם נאלצו להקרע בהתמודדות שבין טיפול בדור ההמשך שלהם לבין ההורים הקשישים. ואני החלטתי בזמנו בין לבין לגנוב רגע ולהקדיש אותו רק לעצמי.. וכמו שכתבתי בשיר הלכתי אל הים הייתי עם עצמי והגלים ונתתי דרור לדמעותיי. מאחלת שבת טובה,שקטה ורגוע לכולם
