ביטחון עצמי

ביטחון עצמי

היי לכולם, אני חדש פה, ואני חושב שפורומים מהסוג הזה מאוד מתאימים לי - אני אדם שיש לו צורך חזק לנתח את עצמו ולהבין כל מיני דברים. ועוד דבר שאולי חשוב לומר - אני בן 15. לאחרונה הרהרתי קצת בנושא של ביטחון עצמי. זה איזושהו מושג שמשתמשים בו הרבה מאוד, אבל מה לדעתכם זה בכלל אומר? לדעתי זה בכלל לא מתייחס למונחים חברתיים כמו שרוב האנשים חושבים. אני חושב שאדם עם ביטחון עצמי הוא אדם שמאמין בעצמו ושיכול להתמודד עם כל מיני קשיים. בין השאר זה גם מתבטא בכל מיני מצבים חברתיים - אבל לדעתי לא רק במצבים האלו. אשמח לשמוע גם מה דעתכם.
 

ה מוזה

New member
שאלה טובה

מה זה בטחון עצמי ? זה מזכיר לי שהיה כאן דיון על בטחון חיצוני ובטחון פנימי מה חשוב יותר ומה יוצר את מה אז לדעתי בטחון פנימי מוליד בטחון עצמי ,אדם ששלם את עצמו יהיה אדם בעל בטחון פנימי הוא לא יהסס גם אם אחרים יזהירו אותו מלעשות מה שרוצה ,הוא לא יפקפק ולא יחשוש מן סוג של אמונה פנימית שבהחלט מעניק את היכולת לא רק להתמודד עם קושי אלא גם לא לפחד מקושי,כי הרי אדם עם בטחון פנימי יודע ללא ספק שהוא ראוי,יכול,מצליח,וכו' . אגב,אדם עם בטחון פנימי פחות זקוק ל"אישורים" חברתיים ,חיצוניים" לדוגמא ,אם אתה אוהב את מי שהינך לא תהיה זקוק כ"כ למצוא חן בעיני אנשים לא יודעת ממש איך להסביר את זה במילים ,אבל כשאומרים בטחון עצמי תמיד יש לי בראש תמונה של אי ,אי בזרם . ברוך הבא שניצל מן
 
תודה רבה על קבלת הפנים :)

אני באמת נוטה להסכים עם זה. יש לי הרגשה שביטחון פנימי וביטחון חיצוני הם למעשה אותו הדבר, וכך בעצם הכל מתחבר. ביטחון עצמי הוא באמת שילוב של ביטחון פנימי וחיצוני, כשהביטחון החיצוני הוא רק ביטוי של הביטחון הפנימי.
 

ה מוזה

New member
אהבתי את זה :

הביטחון החיצוני הוא רק ביטוי של הביטחון הפנימי
 
ברוך הבא לפורום ../images/Emo140.gif

ביטחון עצמי...לא יודעת מה זה האמת למרות שהשתמשתי במונח הזה מלא פעמים. כשהייתי צעירה,תמיד חשבתי שהיה לי ביטחון עצמי.אבל משום מה בתוכי חשתי פחד,חרדה,צורך בשליטה. קיצר,הייתי יהירה,מתנשאת.אולי אפשר לקרוא לזה ביטחון עצמי מופרז. נזכרתי... כשישבתי בשולחן עם חברים והתלהבתי מכל דבר,מאוכל,משיחות עם חברים וצחקתי. אז שמתי לב שחברה שלי מסתכלת עלי כל הזמן ושאלתי אותה על זה. "נמשכתי לשקט שלך.אומנם את הכי שקטה מכולם בחבורה אבל את מצליחה למשוך אליך את האנשים". אני לא עושה שום דבר.אני פשוט נהנית ממה שיש. אנשים כל הזמן שואפים להיות מקובלים בחברה,מנסים למצוא חן בעיניהם של האחרים,להרשים. אוי כמה מאמצים הם משקיעים בשביל זה.אבל לשם מה?מה עם קבלה עצמית?
 
תודה רבה (-:

הסיפור שלך נורא מעניין. איכשהו קשה "לוותר" ולהיות פחות חברותיים ופחות חייכנים ופחות מושכים תשומת לב. אולי באמת יש צורך בויתור, בקבלה עצמית.
 
אס גביעים...

בכן...אני נדהמת בכל פעם לראות עד כמה אנשים מוכנים לוותר על עצמם,לפגוע בעצמם,להתעלל בעצמם כדי להיות מקובלים בחברה. זה פרדוקס. אנשים מביאים לעצמם ביקורת,שופטים את עצמם ומאשימים את עצמם ועוד מתפלאים כשהאחרים לא מקבלים אותם כי הם עובדים קשה כדי שהאחרים יקבלו אותם.לא עולה להם בראש שאף אחד באמת לא חייב לקבל אותם אלא הם את עצמם. בקשר אלי... חברה אחרת טוענת שאני הכי מצחיקה מכולם.לעתים קוראת לי "ליצנית"
ואני מרימה גבה. "אה?אני מצחיקה? איך?" אני אפילו לא מנסה להצחיק.אבל טוענים שאני כן מצחיקה. נו טוב...כל אחד חושב עלי אחרת. "הכי שקטה" "הכי מצחיקה" "הכי חזקה" "הכי אדישה"... ואני משועשעת ממה שהם חושבים עלי.אני פשוט צוחקת. חברים שלי מה זה חמודים ואני אוהבת את כולם.
 
אתם צודקים

אם באמת משתחררים ומרשים לעצמנו להיות מה שאנחנו באמת - מתחוללים פלאים. אני אתחיל לשים לב לזה.
 
למעלה