בכי של פינוק

[כFתור ופרח]

בכי של פינוק

בשבועות האחרונים הפרח מתפנקת ומתבכינת על כל דבר: כשהיא רוצה משהו היא רוצה אותו מיד ולא מסוגלת לחכות חצי שניה עד שהמשהו הזה יגיע אליה, לדוגמא, כשרוצה את בקבוק המים מהשולחן לא מסוגלת לחכות עד שאני אביא לה אותו (שתי שניות) בזמן משחק כשלא מצליח לה-מתחילה לצעוק/לבכות. כשאומרים לה לא לבצע משהו (למשל, לא למשוך את המפה), מיד מתחילה לצעוק ולבכות. כל החלפת חיתול מלווה בבכי (גם כשסבתא או הדודה מחליפים לה) ובכלל היא בוכה וצועקת על כל דבר וברור לי שזה מפינוק נסיתי לטפל בבעיה בכמה דרכים אך אף אחת מהן לא מועילה יש לכן עצות?

 

[אורora]

לאו דווקא פינוק

יותר מסימני גיל השנתיים ( סימנים מקדימים מאוד ). עיצות זה פשוט : להתעלם מהבכי, להסביר למה אסור ולמה צריך וכו. לנסות להקטין למינימום את מוקדי החיכוך ( למשל במקום להתעמת על משיכת המפה תורידי את המפה מהשולחן ). ולהאזר בסבלנות, אומרים שעד גיל 18 זה עובר.

 

[קַמִילִOn]

מסכימה.

ותחזיקי מעמד כפתורת

.

 

[מינה סתם]

נשמע לי כמו בדיקת גבולות.

מסכימה עם אורורה, להסביר. לדבר. להסביר ולדבר. לא להתעמת.

 

[דש1דש]

לא בדיוק פינוק, כנראה - יותר בדיקה

שלך... אם את נענית ומוכנה לתת לה תוך כדי בכי - למה לא - זה מציליח לה... כשאצלי זה קורה אני חד משמעית לא נותנת את מושא הבכי - עד שהוא לא נפסק! וחוזרת על המנטרה "אצלנו בבית לא משיגים כלום בבכי" (גם אם זה לא נכון

) בגדול יש דברים שברור לי שיגררו בכי - אני משתדלת להמנע מהם (מכינה מראש דברים שהיא רוצה וככה אין מצב של בכי לקבל) אבל לא מוכנה להגרר לתוך בכי ויללנות. זה מאוד אופיני לגיל שהיא נכנסת אליו - וזה נמשך ומשתכלל עם הזמן

עוד לא נגמלנו מזה לחלוטין עם הגדולה - והקטנה צועדת לגיל במהירות

איזה כיף. בכל אופן - להקפיד לא להכנע כשיש בכי - אחרת זה רק יגדל ויתעצם

 

[catנוע]

זה לא פינוק

גם לחבצלת יש את הקטע הזה (בא והולך ואז שוב בא לצערי). בינתיים שום דבר ממה שניסיתי לא עזר. ניסיתי להתעלם, ניסיתי לא לתת לה את מה שהיא מבקשת כשהיא מתבכיינת ושום דבר לא עזר. התייעצתי גם בפורום חינוך לגיל הרך וגם שם אמרו לי אמהות אחרות שלא עוזר כלום. זה עוד קטע בגיל 'שנתיים' (שמתחיל הרבה קודם...) וזה יעבור. בינתיים אני פשוט עובדת על עצמי (לא תמיד בהצלחה

) שלא להתעצבן. אם היא מבקשת משהו אני נותנת, גם אם זה עם התבכיינות, ואם אין לה סבלנות אני מתעלמת או מקסימום מראה לה שאני מכינה את מה שהיא ביקשה (בקבוק למשל, או חולצה אחרת) והנה היא כבר מקבלת. אני גם מאלה שסוברות שבכי בכל מקרה הוא צורך - בין אם בתשומת לב, או בניסוי בדרכי תקשורת, ובין אם מדובר במצוקה אמיתית, ואני לא חושבת שבכי בגילאים האלה של הגיל הרך נובע מפינוק.

 

[אנה מ]

מסכימה שזה לא פינוק

אבל גם לא "להזין" את התופעה. לי הוסבר שזה מנהג שהם מביאים מהגן. המון ילדים, ולכל אחד דרישות. אז מי שצועק יותר חזק או מושך את תשומת לב הגננת בצורה כזו או אחרת, הצליח לו. פשוט לא להכנע. כשהילד מתחיל עם הסצנה, אני אומרת לו "לא מבינה מה שאתה אומר, אין שום סיבה לבכות. תבקש כמו ילד גדול", והולכת. בדר"כ הוא מדשדש אחרי, ולאט לאט היבבות נעלמות והוא חוזר לדבר כמו בן אדם.

 

[דש1דש]

דרך אגב - עוד לא בגיל של הפרח

אבל אצלנו היתה תקופה שהיה לה צורך ליבב. היתי שואלת אותה במפורש (עדין עושה את זה, דרך אגב) "את צריכה לבכות קצת" היא היתה הרבה פעמים עונה "כן" והיתי נותנת לה להוציא את זה. כשהיה לה מספיק היתה אומרת (ועדין) "זהו - נרגעתי" ואז אפשר היה לדבר לפעמים יש צורך לבכות - אז למה למנוע מהם? יהיו להם מספיק שנים שבכי יחשב שלילי והם יצטרכו לכבוש אותו