בליל אמש...

[candybox]

בליל אמש...

אני ונדודי השינה שלי חשבנו על כל מני שאלות/דיונים שהיינו רוצים להעלות לפורום, משום מה, ברגע שהצלחתי להגיע למחשב ורציתי להעלותן על כתב, כאילו גמד קטן טייל בראשי וטאטא אותם משם. אבל בעקבות ההודעה >הזו< נזכרתי לפחות בשאלה אחת לבינתיים: באילו סיטואציות הכי הייתן צריכות/ים ודווקא אז ה1/2 השני לא היה? וכדי שזה לא יהיה שרשור נורא פסימי - אייך התגברתן?

 

[אשת קודקוד]

הרגע שהוא חסר יותר מכל

אני נשואה 3 שנים לקצין קרבי שרוב ימיו נמצא בשטחים.ובאמת הרגע שהוא חסר לי זה כשאני אחרי הפריית מבחנה זקוקה לו כל כך כואב ולבד זה יותר מידי...אך אני מצדיעה לו על פועלו גם בזמנים אלה...

 

[רינת 26]

וואי שיהיה לכם בהצלחה

 

[אשת קודקוד]

תגובה

תודה יקרה..ממתינה לזה יותר מכל. וכדרך אגב ברכות על הפורם

 

[אשת קודקוד]

תגובה

תודה יקרה..ממתינה לזה יותר מכל. וכדרך אגב ברכות על הפורם

 

[candybox]

מצטרפת לאיחולים,

באמת נשמע קשה. לדעתי בכלל, סביב הריון וילדים, או ב"ה הכנות להריון, כמו שלך, כשאנחנו כ"כ רגישות, גם פיזית וגם נפשית זה הכי קשה - במיוחד כשאלו רגעים של הכי ביחד.

 

[שיריק2]

יום אחרי הלידה....

יום אחרי לידת בני הבכור- הוא מצא לנכון לנסוע לבסיס...מרוב התרגשות או כדי להשוויץ....ואני יכולתי להתערב שזה מה שיקרה.....

 

[רינת 26]

אני מקווה שאין הגבלה למספר המקרים..

קודם כל, שימו לב בנות, הייתי מאושפזת 4 ימים בהריון האחרון, והוא היה אצלי רק פעם אחת (!!!) כי היה תרגיל כל הלילה, ואחר כך הוא היה עייף מהתרגיל, ואח"כ היה דיון באיזה חור נידח בארץ, ואז כבר שוחררתי.... דבר שני הייתי בשמירת הריון שלושה חודשים והוא עדיין היה עושה תורנויות על ימין ועל שמאל, כולל תורנות שבת כשאני בסוף תשיעי!!! דבר שלישי, אני מחליפה נורות לבד בבית (כן, כולל לעלות על הסולם), כי נמאס לי שאני אומרת כבר חודשיים שהנורה בשירותים נשרפה.... באיזה מספר אני? אה, 4. כשהילדים חולים, תמיד אני זו שנשארת בבית. כאילו מה? לי אין עבודה???? 5. טיפת חלב, כמובן עלי. 6. להמשיך????? אני כל הזמן אומרת לבעלי שהמזל שלו הוא שגם אני בקבע, אז אני מבינה אותו ואת הצרכים של המערכת. אשה אחרת כבר מזמן הייתה מפרקת את החבילה. אז לומדים להתמודד, ובסופו של דבר זה גם משתלם, כי לפעמים מרוב ייאוש אנחנו לא רואות את הצד החיובי שבזה. כל הדברים בבית עלינו, ולכן הוא לא יעיז להעיר לי על סדר או נקיון, או כביסה... החינוך של הילדים עלי והוא לא מתערב... בקיצור, בבית, ברור מאוד מי ההנהלה הראשית (וזה לא שאני מהשתלטניות, פשוט ככה זה כשהוא מגיע-לא מגיע).....

 

[אשת קודקוד]

הרגע שהוא חסר יותר מכל

אני נשואה 3 שנים לקצין קרבי שרוב ימיו נמצא בשטחים.ובאמת הרגע שהוא חסר לי זה כשאני אחרי הפריית מבחנה זקוקה לו כל כך כואב ולבד זה יותר מידי...אך אני מצדיעה לו על פועלו גם בזמנים אלה...

 

[פנינה יהודית]

גם אני הייתי בסיפור הזה - במקרה שלי

של הפריות חוזרות שלא מצליחות. יש ברירה ? אין ברירה - נכנסתי לאמבטיה, בכיתי עד שיבשו הדמעות והמשכתי הלאה. האמת היא שיש לי רשת של חברות מאד טובות שמלוות אותי ברגעים קשים (ואחותי ביניהן) וחלק מן המחיר של השירות רחוק מן הבית מתבטא בחשבון טלפון מנופח. פנינה

 

[אשת קודקוד]

תגובה

תודה לך על ההזדהות.בכי זה גם מנת חלקי.לי יש משפחה מאוד תומכת וזה מקל.כמו כן יש לי קבוצת תמיכה.אבל יש גם רגעים שהייתי רוצה להתחלק איתו ואז הוא בחול.בדיון.לא זמין.השלמתי עם הכל והחלטתי שצריך לקבל את זה באהבה...

 

[פנינה יהודית]

ועקר שכחתי - בהצלחה !!!

 

[נעה בעננים]

שלום ו../images/Emo49.gif על הפורום!

אז אצלנו זה (עדיין) לא כזה נורא אבל בכל זאת... עפר התגייס לפני מס' חודשים חזרה לשירות הקבע, כאשר אנחנו לומדים בת"א והוא משרת בקריה- הוא נוסע כל יום אחרי הלימודים בצהרים לת"א וחוזר בלילה. אני השתחררתי לא מזמן משירות של 3 שנים בקבע, ביחידה סמוכה לשלו, ואני מבינה את מה שהוא עובר...שלא לדבר על הנסיעות המטורפות. אבל...אנחנו מתחתנים עוד חודש ו-3 ימים (אבל מי סופר?...) והוא רוצה להיות מעורב. מתי הוא היה חסר לי? כשהלכתי לבד לבית דפוס של הזמנות...אבל הוא לא רצה שאני אחליט בלעדיו והנושא נגרר לאחרי פסח....ועכשיו הלחץ סביב זה. כשאני לא יכולה לקבוע פגישה עם הרב המחתן כי אני לא יודעת מתי הוא יוכל. דברים כאלה... נעה

 

[נעה בעננים]

אופס..אנחנו לומדים בירושלים..

 

[משוש30]

כשלא הרגשתי תנועות של העובר

(היום הוא כבר ילד בן שנה וארבע

) ורצתי בהיסטריה לקופת חולים וכל הדרך לשם בכיתי. והוא לא היה זמין בטלפון. השארתי לו הודעות היסטריות והבהלתי אותו נורא

. אבל לרב כשממש צריך אותו הוא עושה שמיניות באויר ומגיע. אם אני או הילד חולים והמצב קשה הוא יעזוב הכל ויבוא (הוא משלם על זה בימים אחרים...).

 

[candybox]

נו...

הזכרת לי עכשיו שבאיזו שבת רצנו עם נתנאל למיון כי הוא נשם מאוד מוזר (התברר כקוצר) - בעלי היה בים באותו יום ורק אחרי איזה חודש כשהלכנו לביקורת אז פתאום קלטתי שאפילו שכחתי לספר לו שהיינו במיון באותו יום...

 

[אמאל4]

אצלי (וסליחה שאני לא שומרת על הרוח

האופטימית) הכי הייתי זקוקה לו כשדאימי גססה,והוא לא היה. לא איתי וגם לא עם הילדים. באזכרה של השנה למותה מיד לאחר שהסתימה האזכרה בבית-הכנסת הוא היה צריך ללכת ...ואז בדיוק הייתי זקוקה לו במיוחד...אחרי שדכולם הלכו.

 

[candybox]

../images/Emo4.gif

אוח! קשה נורא.. לא רוצה לחשוב על זה אפילו. מצטערת בשבילך

 

[אמאל4]

תודה ללך.

 

[גליתrt]

כשרצו ליילד אותי בשבוע 35...

הלכתי לבדיקה שיגרתית והרופא ראה שהעובר לא מתפתח והריץ אותי לחדר לידה..., ניסיתי להשיג אותו, להודיע לו שאני בדרך ללדת וכלום-נאדה-גורנישט, ה'חצי' לא זמין. אז איך התגברתי??! ביקשתי מהרופא המיילד לא ללדת היום כי אני לא יכולה בעלי לא עונה...

הוא חשב שאני משוגעת, אבל הבין את הסיטואציה, עשה בדיקה משלו והחליט לתת לעובר צ'אנס נוסף שבאמת צלח- היום הוא בן 4.5. וכמובן- אמא ל4, משתתפת בצערך