במקביל

במקביל

אתמול בכיתי במקביל לאלי מקביל. מי שלא ראה את הפרק אתמול, להל"ן התקציר. כמובן שהחלק שדיבר אלי זה בנו של ... הוא בא לתבוע את האבא על מצוקה רגשית שהוא גורם לו. זה כמובן קרע לי את הלב. כי מה באמת אנחנו עושים לילדים שלנו בכל שאנחנו מחליטים החלטות שלמעשה הן נובעות מצורך אגואיסטי שלנו עצמנו. האם באמת לילד עדיף להיות בן להורים גרושים מאשר בן להורים רבים או לא אוהבים, אבל ביחד? האם באמת? האם בכלל אפשר לעשות הכללות בין ילד אחד לילד אחר? האם אפשר להשוות בין חינוך אחד לחינוך אחר? האם יש תשובת ´בית ספר´ לשאלות האלו? האם? כמו שאתם רואים, הלכתי לישון עם זה וגם התעוררתי עם זה. בוקר טוב לכולם.
 

ממתינה

New member
..

איך זה בין הורים גרושים אינני יודעת (ילדיי יודעים) אך איך זה בין הורים רבים אני יודעת כי גדלתי בבית כזה ותאמיני לי שזה לא נעים בכלל והמילה הזאת עדינה.
 
גם אני

בכיתי. הקטע שבו אומר הבן המדהים לאביו המדהים לא פחות , ש "אמא בוכה ובגלל זה גם אני בוכה ובגלל זה אני רוצה שגם אבא יבכה" (או משהו כזה) , הרס אותי לגמרי. איזו מודעות גבוהה לרגשות מציגים אצל הקטנצ´יק הגדול הזה. מוציאים את הבובוניירה מכל הסדרה הזו , ומתמקדים בסיטואציות המרגשות. סוגיה מאוד קשה היא ההתמודדות עם המרחק. ומצד שני התמודדות מן הצד של מי שנכנס לתוך עובי הקורה של המשפחה. התרגשתי גם מהמשפט שאמר האב בתגובה לשאלה של אלי מקביל שהבינה : " טוב , אז מתי נראה אותך שוב?" והאב עונה , מז´תומרת , מתי? הערב אצלך בבית , הוא נשאר יומיים כדי לראות איך אני חי , לא? השלמה מוחלטת עם זה שהוא עם אלי והבן חייב להכיר אותו ככזה. לדעתי זה היה אחד הפרקים הנדירים ברגישותם , בסדרה. המון ללמוד על תהליכי קבלת החלטות וביצוען. החלטות שנמצאות בבטן , אבל קשה ליישם. לא , אין תשובת בית ספר על זה , אבל יש את האמת הפנימית של כל אחד ואחד. גם אני חושבת שהתמונות האלו מאמש ילוו אותי כברת דרך.
 
למעלה