בעיונת קטנטונת...

[ד ו ב ד ב ן]

אני לא חושבת...

שזה בשביל תשומת לב... יכול להיות שיש כאלה שמרגישים חופשיות לעשות בדיקות בכל מקום כי הם לא מתביישים... זה לא הופך אותם ל"צומי"... כל אחד וההרגשות שלו לגבי הפתיחות שלו בסוכרת-יש כאלה שמתביישים ויש כאלה שלא.

 

[elad2040]

שוש

האם לטפל בצורכי הבריאות שלי זה לנסות להיות במרכז תשומת הלב? מאד מאכזב לשמוע דבר כזה מסוכרתי אחר. האם אין לי את הזכות לחיות את חיי בנוחות, בלי חשש, בלי תרוצים ובלי התנצלויות כמו כל אחד אחר? האם הצורך שלי לבדוק את רמת הסוכר שלי לעתים תכופות (אני מודד לפעמים שמונה פעמים ביום), כדי לאפשר לעצמי דיאטה גמישה בלי לסכן את בריאותי בצורה רצינית הוא רצון לתשומת לב? האם הצורך שלי להזריק אינסולין לעתים תכופות (שוב, מתוך הרצון לגמישות וחיים קרובים לנורמליים) הוא רצון לתשומת לב? לא נעים. בכל מקרה, כמו שאמרתי בתשובתי לחן כל מה שאני אומר הן התשובות שלי. אין ספק שכל אחד מאיתנו צריך בסופו של דבר למצוא את הדרך הנכונה בשביל עצמו. ייתכן שאני מנסח את תשובותי ביותר מדי ביטחון, אז הנה הדיסקליימר: כל הדברים שאלעד הן (ת.ז.041952433) כותב הן דעתו האישית בלבד. אין לדבריו אימות בניסויי והם מנסמכים אך ורק על ניסינו (המפוקפק, הוא סה"כ בן 21) ודעותיו. לאלעד אין השכלה פורמלית ברפואה, בפסיכולוגיה או בפסיכיאטריה. הוא אינו מומחה בסוכרת. הנה. מלבד זאת, החלמה מהירה.

 

[10shosh]

אלעד

קצת עייפתי מן הויכוח הזה כיוון שאני מנהלת אותו גם בפורום של מתוקים זה לא שאני מתביישת בסכרת ואני לא חיה את חיי בהתנצלות או תרוצים ואני בטח ובטח שומרת מאד על בריאותי וגם אני עושה 8 בדיקות ביום ועד השנה הייתי מזריקה 4 פעמים ביום (עתה התחברתי למשאבה....) אבל !!! אני לא עושה זאת בראש גלי זה לא מעינינו של אף אחד יש הרבה דברים שאתה עושה בשביל עצמך ולשם בריאותך ולא עושה זאת לפני כולם. החיים שלי אינם קרובים לנורמלים הם נורמלים !!!! שוב לכל אחד יש את הגישה והדעה שלו אבל במיוחד לבני נוער ובמיוחד לחן שאומרת שהחברים שלה מתרחקים ממנה כאשר היא מנסה להסביר להם על המשאבה אני אומרת שלא צריך לשאת את הסוכרת כנכות או מגבלה אלא כאורך חיים ולדאוג לעצמך בלי שכול העולם ירחם או ירחק ממך או בכלל יהיה לו דעה בנושא אני זוכרת שהייתי בצבא והמפקד שלי ידע על הסכרת ובכל יום חמישי היה לנו מפגש עם עוגה וכל פעם שלקחתי חתיכה הוא היה מעיר לי וזה עיצבן אותי (במיוחד שהוא היה אלרגי לגבינה ואכל עוגות גבינה בלי חשבון...) אני לא צריכה שיתערבו לי באיזון, באוכל או בדרך החיים במיוחד אנשים שלא מבינם אני דואגת לעמצי מציון ויעיד על כך ההמוגלובין A1C שלי. נ.ב ואני מסכימה גם עם חן לגבי פרסום ת.ז שלך ניתן להוציא עליך כל מידע שהוא בעזרתה וגם להתחזות כאילו מישהו אחר הוא אתה.

 

[ד ו ב ד ב ן]

בעיונת קטנטונת...

כמו שאתם יודעים (ומי שלא, ידע עכשיו) יש לי משאבת אינסולין. רוב הילדים בשיכבה שלי (אני בכיתה ח´) לא ממש יודעים ומבינים מזה סוכרת וכשהם שואלים אותי "מזה המכשיר הזה?" אני לא ממש יודעת איך לענות להם, בדר-כלל אני אומרת להם שאין לי כוח להסביר עכשיו ואני יסביר להם אחר-כך ואז הם בכלל שוכחים, או שאני אומרת שזה מכשיר רפואי ואז זה מפחיד אותם והם מתרחקים וחושבים שאני לא שמה לב... איך אתם חושבים שכדאי לי להגיב לשאלות האלה? האם גם לכם דבר דומה לזה קורה? איך אתם מגיבים?

 

[elad2040]

יתכן שאני לא אני!

אלא מתחזה!

בכל מקרה, הגיש שלך היא לגיטימית ואין זה מענייני לשפוט. כל אחד חי את חייו כפי שהוא מוצא לנכון.

 

[elad2040]

הממ...

אמנם אין לי משאבה אבל נתקלתי בהרבה סקרנים שתוהים מה בדיוק אני עושה שם עם כל המזרקים האלה

אני מסביר, באריכות בדרך כלל, ועונה על כל השאלות. מצד שני, אני יכול לראות איך זה עלול להיות יותר מסובך בתור בן נוער מול בני נוער אחרים. אני רק יכול להגיד לך שעבדתי שנה שלמה עם ילדים בכיתות ד´ עד ו´ והם היו מאד סקרנים בקשר לסוכרת, והיו צופים בעיניים פעורות כל פעם שהייתי מודד סוכר או מזריק ובכלל לא נבהלו או התרחקו. בגדול אני חושב שרוב האנשים יתיחסו לסוכרת כמו שאת משדרת אותה. אל תגידי משהו מרתיע כמו "זה רפואי", כי להרבה אנשים קופצת מזה לראש איזו תמונה על מחלה קשה שעדיף לא לדעת עליה, לכן כנראה הם מתרחקים (פסיכולוגיה בגרוש, אני יודע, אבל זה כל מה שאני יכול להציע מיד שניה). אם תשדרי שזה לא עיניין גדול, אפילו תתייחסי אל זה בהומור מסויים, אולי המצב ישתפר.

 

[סקיפיו אפריקאנוס]

ביפר

בערד,מקום מגוריי,כולם מכירים את כולם,וכולם יודעים שיש לי סכרת. מי שלא יודע,ורואה אותי "משחק עם המפתחות של האוטו",אני מסביר לו שי לי ביפר חדשני,ואני מדפדף בין ההודעות שלי...

 

[אקווה]

היי דובדבן

אני חושבת שאלעד צודק בקטע הזה. אל תעשי מזה עניין - פשוט תגידי. דברים תמיד הרבה פחות מפחידים כשיודעים מהם בדיוק. אם תגידי למישהו "אני סובלת ממחלה אבל אני לא יכולה/רוצה לספר לך איזו מחלה" - הוא תמיד יחשוב על הדבר הכי גרוע. אבל אם תסבירי בדיוק מה יש לך (רק למי שבאמת רוצה לשמוע) - אנשים יקבלו את זה בהבנה. אני פעם פחדתי מקטע כזה עם בחורים - שהם מאוד יירתעו מזה שיש לי סוכרת ולא ירצו לקחת סיכון. בינתיים (טפו, טפו, טפו) זה לא קרה. אנשים דווקא התעניינו וקיבלו את זה בהבנה. זה חלק ממך, אין טעם להסתיר!

 

[ד ו ב ד ב ן]

הי לכולם...../images/Emo66.gif

קראתי את מה שרשמתם לי ואני יודעת שלא צריך להסתיר ולהגיד את זה בצורה הכי "יפה" שיש... מה שהכי מציק לי זה שניסיתי להסביר ולא להסתיר אבל בנות מהשיכבה שלי התרחקו ממני וידידים שלי כבר בקושי מדברים איתי...

לא יודעת למה... בכל מקרה אני מאוד מקווה שאני אתגבר על זה...

 

[10shosh]

משאבה

אני ממש מבינה לליבך אני שונאת את הצורה בה אנשים מסתכלים עליך כאשר מגלים שיש לך איזה "מחלה" הגישה שלי לחיים היא אני לא בן אדם חולה אני בנאדם סוכרתי ואני משתדלת לדווח לכמה שפחות אנשים ובמיוחד לאנשים חדשים אני מעדיפה שקודם יכירו אותי כמו שאני בלי דעות קדומות ורחמים. ובקיצור את המשאבה את יכולה להכניס לכיס של המכנסיים (ולעשות חור קטן לצינורית -אם את ימנית תשתדלי שזה יהיה בצד שמאל כך שאם הכנסת כסף הוא לא יפול...) או לדחוף אותה לחזיה (אם לא עכשיו אז בעתיד) זוהי השיטה שהכי פחות רואים אותה. במידה ואת תולה אותה על חגורת המכנסיים ומישהו שם לב פלאפון זה התרוץ הכי עכשיוי... בכל מקרה את לא צריכה להרגיש שונה מאחרים להרגיש שמתרחיקם ממך בגלל הסוכרת ואת צריכה להיות זאת שמחליטה למי את רוצה לספר ולמי לא !!!!

 

[ד ו ב ד ב ן]

היי שוש.

תודה רבה על העידוד... לא נראה לי שהשיטה לעשות חור במכנסיים ממש נחוצה... בכל מקרה בנתיים אני פשוט לובשת חולצה ארוכה (באורך לא בשרוולים) ואז לא רואים... אבל אני קצת מתגעגעת לחולצות בטן...אבל אפשר להתגבר... אז שוב תודה...

 

[10shosh]

חור בכיס

אין בעד מה ! אני גיליתי שהשיטיה עם החור הכי נוחה כי את יכולה לדחוף יד לכיס ולהסיף בולוס בלי שאיש רואה ומציק וחוץ מזה אפשר ללכת עם חולצת בטן (בתנאי שהחיבור מספיק נמוך או ברגל או בישבן....) והחור מספיק קטן וגבוה כדי לא להרוס את ג´ינס אבל על טעם ריח ונוחות אין להתוכח ! המון בהצלחה....

 

[ד ו ב ד ב ן]

תודה רבה...

אני בהחלט ינסה את השטיה הזאת אבל לפי הידיים "השמאליות" שלי אני קרוב למדי יהרוס את הג´ינס

!!!

 

[elad2040]

עיניין של גישה.

אני חושב שלהסתיר זה לא בריא. אם הייתי מסתיר את הסוכרת הייתי מרגיש חולה. הסוכרת היא חלק ממני ואני, כעקרון, מקבל אותי כמו שאני. אני חושב שאם מתחילים להסתיר את הסוכרת מהר מאד אתה מוצא את עצמך מתמרן כדי להמנע מלהזכיר את זה, ממציא תרוצים משונים (פלאפון?) ונמנע מלבדוק סוכר. לא נראה לי בריא. עד היום לא הרגשתי שזה פוגע בקשר שלי עם מישהו. כל האנשים שנתקלו בזה שאני סוכרתי (דבר שקשה לפספס- אני מודד סוכר ומזריק בלי היסוס בכל מקום) מתייחסים בסקרנות ולא יותר. אני מניח שאם הייתי משדר שזה סוד הם היו מתייחסים אל הסוכרת כאל מחלה קשה שלא נעים לדבר עליה.

 

[ד ו ב ד ב ן]

כל אחד והגישה שלו...

אני מסכימה איתך שלא ממש כדי ובריא להסתיר את הסוכרת, אני לא מסתירה אותה אם אני מתחברת עם מישהי או מישהו אני מספרת ולא מסתירה אבל בעניין המשאבה אין לי בטחון עצמי, אני לא יכולה ללכת עם חולצת בטן למשל ושהמשאבה עלי בגלוי. אנשים מסתכלים אלי כאילו נפלתי מהירח (

)... זה מוריד לי את הבטחון וזה נותן לי תחושה לא משהו...

בכל מקרה אולי בגלל שאתה יותר גדול ממני יש לך גישה אחרת להכל... אז כמו שאמרתי, כל אחד והגישה שלו...

 

[elad2040]

חן,

כל מה שכתבתי נכון בשבילי ואינו מחייב אף אחד אחר. אלה תשובות שאני נתתי לעצמי על השאלות האלו בעוד הם צצו. אני יכול לשער שהקשיים בלהיות חריג בין בני נוער הם לא פשוטים ואני יכול להבין את הצורך להראות נורמלי, השאלה היא האם זה בא על חשבון הבריאות? האם את מהססת לבדוק את רמת הסוכר שלך? זה לא תחום שכדאי לשחק בו. אני מציע את הפתיחות בקשר לסוכרת כחלק מאסטרטגיה כוללת שנועדה בסופו של דבר בשביל הבריאות -הפיזית והנפשית. זה ש"בודקים ומזריקים תחת כל עץ רענן" כפי שאמרה שוש נועד לאפשר *לי* חיים בריאים וגמישים. כמו שכבר ציינתי, אני חושב שאנשים בסה"כ מתייחסים לסוכרת כפי שאנחנו משדרים אותה. כשאני אומר "משדרים" אני לא מתכוון רק ל"מה אנחנו אומרים לאנשים בקשר לסוכרת", אלא גם לאיך אנחנו מרגישים בקשר לסוכרת. אני לא מציע לך לפעול נגד ההרגשה שלך, זה עלול לגרום לך לאי נוחות ותסכול, אני רק מציע לך להיות מודעת אליה. אם את מרגישה שאת מתביישת בסוכרת -לפחות באיזושהי מידה- את יכולה לנסות לעבוד על לשנות את ההרגשה הזאת, לפחות בשלב הראשון. אולי אחרי שתרגישי יותר נוח עם הסוכרת תוכלי להתמודד עם שאלות של אנשים יותר בקלות. אני חושב שבסופו של דבר, מה שחשוב הוא שזכותנו כסוכרתיים לחיות כמו כל אחד אחר, בלי פשרות ובלי בושות.

 

[ד ו ב ד ב ן]

את זה אני יודעת...

כמובן שמה שאתה רושם מתייחס למה שאתה מרגיש וגם לדעותיך האישיות... כמו שאמרתי אולי בגלל שאתה יותר גדול ממני ואולי אני גם בגיל כזה אז אני פחות פתוחה ו"חופשייה" בקשר לסוכרת... אתה צודק לכל אחד מגיע את החופשיות שלו ואת הזכות שלו לחיות כמו בן אדם בריא אבל אין מה לעשות יש כאלה שמפחדים וחוששים מהנורמות של החברה ומהסטיגמות שמדביקים על אנשים ´חולים´... ודרך אגב, שאלה: למה רשמת את הת.ז שלך בפורום? זה מאוד מסוכן ואסור בשום פנים ואופן לעשות דברים כאלה, במיוחד באינטרנט שמי יודע איזה מטורפים נמצאים שם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[elad2040]

אני לא מצליח לחשוב על

שום דבר רע שמישהו יכול לעשות עם הת.ז. שלי.

 

[ד ו ב ד ב ן]

אפשר ואפשר...

שמעתי שלפי תעודת זהות האקרים מטורפים יכולים למצוא את הכתובת שלך ומס´ הטלפון שלך וממס´ הטלפון יכולים "להשתלט" על התחשב שלך, להכניס וירוסים שיכולים למחוק לך את כל המחשב, בנוסף לזה אם הכתובת אפשר לפרוץ לביתך...וכו´ רק אם כמה מספרים כמו ת.ז אפשר לעשות המון...

 

[elad2040]

אני בטוח שיש דרכים יותר קלות

לעשות את הדברים האלה.