בקשה לעזרה והכוונה פרטים בהודעה
שלום, ברצוני להעלות בפורום זה את הבעיה של אחותי ובנוסף לתאר איך זה משפיע על המשפחה הגרעינית שלנו. אחותי בת 18 המאובחנת מגיל 10 בערך כחולה במחלת קרוהן (Crohn's disease),ידוע שהמחלה מזוהה עם מצב נפשי לא יציב הנמשך לאורך זמן. אחותי סובלת מדכאונות הבאים והולכים בהתאם לתקופה בה היא נמצאת,עד שלא סיימה בס"ה תיכון היתה במסגרת עם בני גילה והמעטפת הזו היוותה "מעטפת מגן" מההתמודדות עם החיים מחוץ למסגרת המגוננת.בתקופת כל התיכון סבלה מבידוד חברתי(מכל השכבה בחרה להתחבר עם חברה אחת שגם איתה בנתה יחסים לא קרובים במיוחד לאור תקופת הכרות עימה הנמשכה 6 שנות לימודים באותה שיכבה) שאותו יצרה וקבעה לעצמה שככה היא צריכה לחיות וזאת משרשרת הנחות שגויות לגבי החיים.אחותי טיפוס שלא מרבה לשתף בשום דבר וכך המשפחה והקרובים אליה ביותר לא ידענו על מה שעובר עליה מבחינה מנטלית וכאשר משהו כן הורה לנו לבוא אליה בשאלות תמיד היתה לה תשובה מהימנה מפורטת מדוע היא עושה כך ולא אחרת מהתשובות שאחריהן אתה מרגיש שכנראה היא צודקת ושככה באמת טוב לה ורק לנו נראה משונה.המחשה לסיטואציה אחת מיני רבות שנוכחתי בדיעבד לדעת שהיא רק התחמקה מהתמודדות והעלאת הבעיה שלה על פני השטח. ערב יום שישי אחותי אז היתה בכיתה י' או יא' שמענו שהתקשרו אליה מארגני הכיתה להזמינה למפגש כיתתי/שכבתי ואחותי שבאותו יום לא היה שום מניעה רציונאלי שלא תלך למפגש.אמרה למארגן המפגש שקרוב משפחתה נכנס זה עתה לבית-חולים והיא והמשפחה עכשיו נוסעים אליו ולכן היא לא תוכל להגיע למפגש.אנו כמובן את התשובה המתחמקת והמקורית לא זכינו אף פעם לשמוע אולי בגלל שחשבנו שפרטיות של מתבגר היא חשובה ושיחותיו גם אנו רק היינו זוכים לשמוע את גרסתה שהנה הזמינו אותה למפגש חברתי מהכיתה והיא לא הולכת כי אין לה מה לעשות שם ושיש לה לעומת זאת מה לעשות בבית והתשובות לשאלותינו מה יש יותר מעניין(על בסיס קבוע כל סוף שבוע ששמענו על הזמנה למפגש התשובות סבבו סביב אין לי מה לעשות שם+הסיבה התורנית והמקורית למארגן בטלפון ולנו התירוץ שיותר מעניין בבית).אחותי אותו ערב שישי בזמן שחבריה לכיתה היו נפגשים היתה יושבת מול מסך הטלויזייה ל"בילוי סופ"ש" שלה לבד.בפן הפרקטי אחותי היתה בורחת מהבעיה שלה שהיא התרועעות עם בני גילה התמודדות עם ניהול קשרים חברתיים פחד מאיך ליצור ולהחזיק קשרים כאלה.עד היום ישנו פחד עצום מליזום שיחה עם בני כיתתה לשעבר או כל משמכיר אותה מגיל 10.עכשיו משסיימה תיכון(יוני השנה) הכתה בה ההבנה שאין יותר "מעטפת מגוננת" שאליה הולכים כל בוקר והיא תמיד שם מבלי שצריך להתאמץ ולהשיג כדי להיות בה.עכשיו שכל מה שתעשה זה מה שיהיה והבידוד החברתי שכפתה על עצמה שנים רבות כל-כך נותן בה את אותותיו עכשיו היא מתחילה לשתף אותנו במה שהסתירה שנים בתוכה במה שתרם להתפרצות הקרוהן.אני פונה כאחות האוהבת והדואגת מאוד לעתיד אחותה הקטנה כי בלי יכולות תקשורת עם בני-אנוש אין אדם יכול להתקיים בשו מישור בחייו.אשמח לשמוע חוות דעת על מצבה וייעוץ בדבר הטיפולים המומלצים לבעיה רבת-היקף זו הפוגעת והורסת אותה כל יום מחדש.כרגע עבור אחותי כל יום הוא מאבק השרדות של הנפש המיוסרת בצירוף פחד האוחז בה והמיינד שמבין שצריך לתפקד ולהתקדם ולהשתקם פשוט אינה יודעת איך.רוצה שילמדו אותה סוף כל סוף דרכי התקשרות עם אנשים איך לגרום להם להתעניין בה לחוש שהיא רוצה בקרבתם רוצה לחוש רצויה רוצה לשחבריה לכיתה סוף סוף יכירו אותה(ולא את המעטפת של הסנובית שהם חשבו שהיא כל שנות הלימוד המשותפות).טיפול שיתן לה כלים מעשיים מהרמה הבסיסית ביותר על דרך ההתנהלות וההצגה של עצמי מול האדם שאיתו אני רוצה להתיידד.כרגע היא בדיכאון מהבנה של עד כמה מצבה הנפשי מחוץ לשליטתה והעניין פוגע בה ומהווה זרז להתפרצות מחודשת של מחלתה.היינו אצל פסיכולוגים רבים במשך השנים ניסינו לעזור לה דרכם.היא בחורה מאוד חכמה לגילה מאוד אינטלגנטית תותחית בלימודים ועד היום לא היה פסיכולוג אחד שגרם לה להאמין שהוא שם בשביל לעזור לה באמת ולא בשביל לסיים את הפגישת טיפול ולקבל את שכרו לאחר שהאזין לצרותיה.היינו גם אצל מטפלים באמצעות דמיון מודרך ואנו עדיין הולכים מדי פעם כאשר מצבה מחמיר לפעמים זה עוזר וגורם לרגיעה זמנית ולהאטת הדיכאון אך שורשי הבעיה לא מטופלים הפחד עדיין מקנן כי עדיין לא יודעת איך להסתדר עם אנשים איך להתמודד עם זה איך לנהל שיחה לעניין שתראה לבן-שיחה שהיא בחורה נעימה מעניינת ומעוניינת ליצור קשר חברותי איתה/איתו.החלום שלה זה להגיע לכך שהיא תוכל להרים טלפון לאחד מחברי הכיתה להזמין לפגישה ולגלות לבן הכיתה מי זו הבחורה שעימה למד כל השנים אך עם זאת לא הכיר שיהיה לה בטחון עצמי בהתנהלות הזו.
שלום, ברצוני להעלות בפורום זה את הבעיה של אחותי ובנוסף לתאר איך זה משפיע על המשפחה הגרעינית שלנו. אחותי בת 18 המאובחנת מגיל 10 בערך כחולה במחלת קרוהן (Crohn's disease),ידוע שהמחלה מזוהה עם מצב נפשי לא יציב הנמשך לאורך זמן. אחותי סובלת מדכאונות הבאים והולכים בהתאם לתקופה בה היא נמצאת,עד שלא סיימה בס"ה תיכון היתה במסגרת עם בני גילה והמעטפת הזו היוותה "מעטפת מגן" מההתמודדות עם החיים מחוץ למסגרת המגוננת.בתקופת כל התיכון סבלה מבידוד חברתי(מכל השכבה בחרה להתחבר עם חברה אחת שגם איתה בנתה יחסים לא קרובים במיוחד לאור תקופת הכרות עימה הנמשכה 6 שנות לימודים באותה שיכבה) שאותו יצרה וקבעה לעצמה שככה היא צריכה לחיות וזאת משרשרת הנחות שגויות לגבי החיים.אחותי טיפוס שלא מרבה לשתף בשום דבר וכך המשפחה והקרובים אליה ביותר לא ידענו על מה שעובר עליה מבחינה מנטלית וכאשר משהו כן הורה לנו לבוא אליה בשאלות תמיד היתה לה תשובה מהימנה מפורטת מדוע היא עושה כך ולא אחרת מהתשובות שאחריהן אתה מרגיש שכנראה היא צודקת ושככה באמת טוב לה ורק לנו נראה משונה.המחשה לסיטואציה אחת מיני רבות שנוכחתי בדיעבד לדעת שהיא רק התחמקה מהתמודדות והעלאת הבעיה שלה על פני השטח. ערב יום שישי אחותי אז היתה בכיתה י' או יא' שמענו שהתקשרו אליה מארגני הכיתה להזמינה למפגש כיתתי/שכבתי ואחותי שבאותו יום לא היה שום מניעה רציונאלי שלא תלך למפגש.אמרה למארגן המפגש שקרוב משפחתה נכנס זה עתה לבית-חולים והיא והמשפחה עכשיו נוסעים אליו ולכן היא לא תוכל להגיע למפגש.אנו כמובן את התשובה המתחמקת והמקורית לא זכינו אף פעם לשמוע אולי בגלל שחשבנו שפרטיות של מתבגר היא חשובה ושיחותיו גם אנו רק היינו זוכים לשמוע את גרסתה שהנה הזמינו אותה למפגש חברתי מהכיתה והיא לא הולכת כי אין לה מה לעשות שם ושיש לה לעומת זאת מה לעשות בבית והתשובות לשאלותינו מה יש יותר מעניין(על בסיס קבוע כל סוף שבוע ששמענו על הזמנה למפגש התשובות סבבו סביב אין לי מה לעשות שם+הסיבה התורנית והמקורית למארגן בטלפון ולנו התירוץ שיותר מעניין בבית).אחותי אותו ערב שישי בזמן שחבריה לכיתה היו נפגשים היתה יושבת מול מסך הטלויזייה ל"בילוי סופ"ש" שלה לבד.בפן הפרקטי אחותי היתה בורחת מהבעיה שלה שהיא התרועעות עם בני גילה התמודדות עם ניהול קשרים חברתיים פחד מאיך ליצור ולהחזיק קשרים כאלה.עד היום ישנו פחד עצום מליזום שיחה עם בני כיתתה לשעבר או כל משמכיר אותה מגיל 10.עכשיו משסיימה תיכון(יוני השנה) הכתה בה ההבנה שאין יותר "מעטפת מגוננת" שאליה הולכים כל בוקר והיא תמיד שם מבלי שצריך להתאמץ ולהשיג כדי להיות בה.עכשיו שכל מה שתעשה זה מה שיהיה והבידוד החברתי שכפתה על עצמה שנים רבות כל-כך נותן בה את אותותיו עכשיו היא מתחילה לשתף אותנו במה שהסתירה שנים בתוכה במה שתרם להתפרצות הקרוהן.אני פונה כאחות האוהבת והדואגת מאוד לעתיד אחותה הקטנה כי בלי יכולות תקשורת עם בני-אנוש אין אדם יכול להתקיים בשו מישור בחייו.אשמח לשמוע חוות דעת על מצבה וייעוץ בדבר הטיפולים המומלצים לבעיה רבת-היקף זו הפוגעת והורסת אותה כל יום מחדש.כרגע עבור אחותי כל יום הוא מאבק השרדות של הנפש המיוסרת בצירוף פחד האוחז בה והמיינד שמבין שצריך לתפקד ולהתקדם ולהשתקם פשוט אינה יודעת איך.רוצה שילמדו אותה סוף כל סוף דרכי התקשרות עם אנשים איך לגרום להם להתעניין בה לחוש שהיא רוצה בקרבתם רוצה לחוש רצויה רוצה לשחבריה לכיתה סוף סוף יכירו אותה(ולא את המעטפת של הסנובית שהם חשבו שהיא כל שנות הלימוד המשותפות).טיפול שיתן לה כלים מעשיים מהרמה הבסיסית ביותר על דרך ההתנהלות וההצגה של עצמי מול האדם שאיתו אני רוצה להתיידד.כרגע היא בדיכאון מהבנה של עד כמה מצבה הנפשי מחוץ לשליטתה והעניין פוגע בה ומהווה זרז להתפרצות מחודשת של מחלתה.היינו אצל פסיכולוגים רבים במשך השנים ניסינו לעזור לה דרכם.היא בחורה מאוד חכמה לגילה מאוד אינטלגנטית תותחית בלימודים ועד היום לא היה פסיכולוג אחד שגרם לה להאמין שהוא שם בשביל לעזור לה באמת ולא בשביל לסיים את הפגישת טיפול ולקבל את שכרו לאחר שהאזין לצרותיה.היינו גם אצל מטפלים באמצעות דמיון מודרך ואנו עדיין הולכים מדי פעם כאשר מצבה מחמיר לפעמים זה עוזר וגורם לרגיעה זמנית ולהאטת הדיכאון אך שורשי הבעיה לא מטופלים הפחד עדיין מקנן כי עדיין לא יודעת איך להסתדר עם אנשים איך להתמודד עם זה איך לנהל שיחה לעניין שתראה לבן-שיחה שהיא בחורה נעימה מעניינת ומעוניינת ליצור קשר חברותי איתה/איתו.החלום שלה זה להגיע לכך שהיא תוכל להרים טלפון לאחד מחברי הכיתה להזמין לפגישה ולגלות לבן הכיתה מי זו הבחורה שעימה למד כל השנים אך עם זאת לא הכיר שיהיה לה בטחון עצמי בהתנהלות הזו.