בקשה לעזרה(קשה)..

[נוסעת בזמן אחר]

בקשה לעזרה(קשה)..

אימי עשתה נסיון אובדני לפני שנה כבר..זאת הייתה כמו שאומרים זעקה לעזרה. בלעה כדורים,הרגישה מאוד לא טוב. כמעט הגיעה למצב ממש לא טוב עקברשלנות רפואית(!!!) בגלל כדורים שגרמו לחוסר איזון במינרלים בדמה..עברה שנה ובאצם שום דבר לר השתנה!אימי נשארה שבר כלי. לוקחת ציפרלקס ושני וובנים ביום.שותה שלוש או ארבע או יותר בירות עם זה.מצליחה לעבוד מדי פעם. סובלת מלחץ דם גובה ומאובדן מוחלטשל שמחת חיים, מוטיבציה לחיים וכו. הייתה אצל פסיכיאטר כמה פעמים.באצם אם אני לא אדרוש שהיא תלך שוב, היא לא תלך לשום מקום.הגשתי טביעה בביטוח לאומי ואימי לא יכולה אפילו לברר איזה מסמכים להוסיף בשביל להמשיך\ לסיים, לברר מה קורה עם זה.אני יושבת כל יום ומחכה מה יוליד מחר.. אני אצטרך לשלם שכר דירהשלה בעצמי או אולי בעל בית שלה ידרוש שהיא תעוף משם בגלל שהיאלא מנקה את השתן של הכלבים שלה בתוך הבית...(!!)אז איפה כפתור קסמים שמונע את ההתאבדות של אימי?הרי צריך פשוט לפנות לעזרה(למי?????) ולעשות דברים(מה בדיוק??).לא רואה כרגע שאימי נעזרה או שמה שגרם לנסיון לפני שנה השתנהאו שמשהו השתפר. מה עושים בדיוק. ב"שביל לחיים" אומרים שניתןלמנוע. מי עושה את זה ואיך?

 

[נוסעת בזמן אחר]

אני טעונה רגשית וכך כתבתי...

אם מקום של ההודעה הזאת לא בפורום הזה, אז לפחות בבקשה תנו לי כיוונים
או איזה טלפון לפנות. אולי מישהו יכול להציע תוכנית. אני מתקשה להמשיך ככה.
מרגישה שאימי דועכת ולא מקבלת עזרה. היא לא מדברת ולא נפתחת. לא מבקשת
עזרה, לא חושבת על פסיכולוג בכלל. אני כאילו צריכה להכריח אותה.
בקיצור, זקוקה לכיוון.

 

[נוסעת בזמן אחר]

אני חוששת שהשתיקה עד כה ממחישה את מה שחוויתי..

מחוץ לפורום. לא מצאתי כרגע מקום יותר מתאים.
אולי עוד יגיעו התשובות אחרי שאנשים יגיעו מעבודה או
אנשים אחרים יראו את ההודעה..

 

[sharpantie]

קראתי בתשומת לב

את מה שכתבת וקריאתך הזועקת נגעה לליבי. אפשרויות העזרה דרך האינטרנט הן מוגבלות מטבע הדברים. מה שעולה בדעתי כרגע הוא פנייה לשרותי הרווחה
לשיחה עם עובדת סוציאלית. תסבירי לה את המצב של האמא ואת חוסר האונים שלך
ובקשי את עזרתם. אפשר גם לפנות לעובדת סוציאלית בקופת חולים.
האם אין איזה קרוב משפחה נוסף שיכול לבוא לעזרתך ולשכנע את האמא לצאת מהבית ולפנות לעזרה וטיפול?
אם נראה לך שמצבה של האם עלול לסכן אותה , אפשר כמוצא אחרון לפנות טלפונית
ללשכת הבריאות המחוזית של משרד הבריאות בעיר שלך, למשרד הפסיכיאטר המחוזי ולבקש את התערבותו. בסמכותו של הפסיכיאטר המחוזי להורות על אשפוז כפוי במצבים שמחייבים זאת. קחי בחשבון שזהו צעד של אין ברירה שעלול להשפיע לרעה על המטופל.
מאחל לך בהצלחה ושאמא תזכה לטיפול בהקדם האפשרי.

 

[נוסעת בזמן אחר]

פנינו לללשכת רווחה באזור מגורינו פעמיים ושלחו אותנו..

לפסיכיאטר ולהגיש טביעה בביטוח לאומי. עשיתי, עשינו.
ובאופן כללי הרגשתי שברווחה עדישים לחלוטין ולא פתחו אפילו תיק.
נתנו עצות ושלחו אותנו הלאה..
אני צריכה לברר מה קורה עם הטביעה וטיפול אצל פסיכיאטר לדעתי לא הועיל.
אישפוז בכפייה זאת לא אופציה לדעתי ובמחשבתי שמורה לאויביי(עם כל מה שמעתי
על מוסדות האישפוז)..
אין לי קרובי משפחה בארץ.
תודה על התגובה ואכפתיות.
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[המתחילה מחדש]

אם המצב לא משתנה כשחוזרים על אותו דבר שוב ושוב ,כדאי לשנות

כלומר:
רווחה : לבקש הפניות וכתובות של קבוצות תמיכה,או ליווי עו"ס או מתנדבת,לשיחה \פגישה שבועית.
אימך זקוקה לאוזן קשבת.כמו שציינת,אתן לבד.היא זקוקה לפרוק מטען כבד.
לחפש מעגלים חברתיים חדשים:אולי חוג,למשל,אליו תוכלו ללכת שתיכן בהתחלה.
שיהיו לאמך דברים לצפות להם.
פעילות גופנית עוזרת.אז שוב:לא לבד,יחד עם מישהי\מישהו.למשל הליכה.
בד בבד,גם תרופות ומעקב פסיכיאטר,אם נראה שזה עוזר ולא פוגע יותר.
אבל לא ר ק תרופות !
זו טעות.
אמך זקוקה להמון תמיכה ריגשית.להחזרת האמון בחיים.על זה צריך לעבוד.
שהיא לא תרגיש שהיא לבד במערכה ואין לה לאן לפנות.
&nbsp
בהצלחה.
&nbsp

 

[אחשל]

מסע בזמן אחר...

קראתי את כל מה שכתבת כאן, וזה כ"כ עצוב וקשה.
לאסוננו אין "כפתור קסם" שמונע התאבדות.
כשאנחנו "בשביל החיים" מדברים על מניעת התאבדויות, אנחנו מדברים על מסגרות תמיכה וטיפול רחבות יותר ממה שקיים ביום, באמצעות התכנית הלאומית למניעת התאבדויות. אנחנו מדברים בעיקר על איתור מוקדם של מצוקה נפשית, ועל הפניה לטיפול.
חשוב לזכור שבסופו של דבר, כל טיפול וסיוע מותנה ברצון של האדם לקבל אותם, ונראה שלאמך אין כ"כ כוחות ורצון, והמפתח הוא בעצם בסביבה תומכת שתוודא שהיא מקבלת את הטיפול שהיא צריכה, גם אם זה אומר להכריח אותה ללכת, ולהכריח אותה לקחת תרופות, למנוע ממנה לשתות אלכוהול וכו'...
אני חושב שכדאי לך לנסות לפנות ל"אנוש" - יש להם מרכזי ייעוץ למשפחות של מתמודדים עם בעיות נפשיות, אולי שם יוכלו לתת לך יותר מידע והכוונה:
http://www.enosh.org.il/Index.asp?CategoryID=737

 

[נוסעת בזמן אחר]

מצחיק (יש משהו מצחיק בכל זאת)..

שלחתי מייל ל"אנוש" זמן קצר לפני שקיבלתי את התגובה שלך.
אבל זה אחרי שחברה סיפרה לי עליהם כבר לפני חצי שנה.
חשבתי שנסתדר גם ככה. מסתבר שלא ממש...
&nbsp

 

[KFIRB]

כולם לא עוזרים

הרווחה, הפסיכיאטר, הפורום, אנוש ונדמה שכל כיוון שניתן ישלל על הסף . כל מי שתפני אליו לא יעמוד בדרישות שלך לכפתור קסם.
דווקא אתחיל מהסוף , יש כל כך הרבה לאן לפנות, כל כך מהה לעשות, רק שהשירותים, רובם לא עובדים מהטלפון והמייל\מחשב.

לא ציינת מי נתן את המרשם לציפרלקס והוואבנים, האם פסיכיאטר? האם חזרתם אליו לביקורת? האם הוא מודע להתמכרות לאלכוהול?( שלעתים משפיעה לרעה על התרופות) שנית , לא ציינת בת כמה אמא ושלישית לא ציינת אזור מגורים.

מה המצוקה שגרמה לאימך לחשוב על אובדנות?
ובעיקר בכל התוהו ובוהו, הכאוס הזה נשאלת שאלה-היכן את? כיצד את דואגת לעצמך? כיצד את ממלאת את המצברים שלך?
מרוב שאת מצפה לקסמים וחוסר שיתוף הפעולה של אימך מקשה על הבנת התמונה המלאה.
האם היא בגיל של גריאטריה? מתחת ל 65? האם יש בעיות סוציאליות? האם השיחה בלשכה הייתה פתוחה? האם היא במעקב במרפאה לבריאות הנפש? האם נוסתה גמילה בתחלואה כפולה?
למה הגשתם תביעה לביטוח לאומי?
מה את מצפה מהמטפל או מהפורום.

נראה שבמקום לכנס נתונים ואמצים את מפזרת ומתפזרת, רופא הפסיכיאטר ורופא המשפחה צריכים לנהל את הטיפול יחד עם המשפחה ועם אימך.

ושוב הפסיכיאטר, העו"ס, הקבוצה, הפסיכולוגית, רופאת המשפחה לא יכולים לעזור אם לא חוזרים אליהם. אתם לא היחידים וקל מאוד לפספס אתכם.

בשביל לקבל עזרה צריך להיות עקביים ולא לצפות לקסמים כי אין כאלו

 

[המתחילה מחדש]

בדיוק כך! כולם אטומים או עושים עצמם

חוזרים אליהם שוב ושוב,לא פעם אחת-פעמיים.הפרוצדורה היא שליחה הביתה,עם מועד נוסף לפגישה,כעבור זמן,במקרה הטוב.במקרים אחרים,קביעת מועד כמה חודשים מראש לפגישה ראשונה,או שניה,להיכרות.לא טיפול!
התשובה האולטימטיבית והמהירה של כולם:רופא משפחה,פסיכיאטר,עו"ס - מירשם לכדורים!
א ב ל אין כדורי פלא!
רק הכדורים לא יעשו את העבודה.
ואדם תשוש נפש ממש חייב לגייס כוחות שאין לו על מנת להמשיך ולרצות ולבקש להיפגש עם הגורמים המתאימים.חייב גם להמתין הרבה.אדם שאיבד אמון.כבר לא יכול להמתין.
אין מענה במערכת.
כולם 'מתעוררים' רק אחרי מעשה.
והעומס שהיה קודם רק על כתפי המשפחה - נשאר שם.
אין מידע,אין מודעות,אין הפניות.
&nbsp
לא קסמים.
עזרה ממש.
ובזמן!

 

[נוסעת בזמן אחר]

בזמנו לא ראיתי את תשובתך ועכשיו בגלל התגובה החדשה..

חוזרת לפה. האמת שבגדול מגיבה שלפני אמרה את הכל. היינו אצל עובדות סוציאליות.
הרבה דיבורים ועצות שחלק מהעצות זה היה להגיש בקשה לנכות לביטוח לאומי
עקב ירידה משמעותית בכושר עבודה. זה נידחה..
הייתה אצל פסיכיאטר כבר כשמונה פעמים או יותר מאז. אין לה כוחות להתמיד
בכלום ולחזור זה רק ביוזמתי. אני עייפה מאוד מהמצב גם.
"רופא הפסיכיאטר ורופא המשפחה צריכים לנהל את הטיפול יחד עם המשפחה
ועם אימך", איזה אידיליה..
כרגע אימי איבדה כמעט את כל העבודות שהיא עוד הצליחה להחזיק ואני באיומים
שאני אזרוק אותה לרחוב ואפסיק לשלם תשלומים, מנסה לשלוח אותה לביטוח לאומי
בשביל שתבדוק לפחות איך מקבלי הבטחת הכנסה.
לא חושבת שככה צריכים להראות החיים של בן אדם שהורה שלו תשוש נפש
במדינה מתוקנת. אבל עובדה, אין לי כספים או עבודה טובה ובדרום תל אביב
לאף אחד לא אחפת. אף אחד לא יתרח לעשות תוכנית מסודרת לטיפול באימי.
ואין שום משפחה.
&nbsp
&nbsp